ריאיון עם ז'אן-לוק מלנשון, מנהיג חזית השמאל בצרפת
עם פתיחת מערכת הבחירות לנשיאות, צפו הפרשנים בעיתונות כי גישתו האגרסיבית של מלנשון – כולל קריאתו ל"מרי אזרחי", והצהרתו כי יטיל מס של 100% על הכנסה שמעל מיליון יורו – תוביל להתרסקותו. אך התמיכה במלנשון רק הולכת וגוברת.
מאת אילנה הרסטון-לוטן
אנחנו לא עם דלוזי לחלוטין, יש לנו רק אילוזיות לגבי העתיד. אין זה מפתיע שלאור השחיתות השלטונית בארץ, אוזלת היד של העיתונות הישראלית, והאדישות של החברה הישראלית לסבל שאנחנו גורמים לשכנינו וזה לזה, שמכל ממצאי ומסקנות הדו"ח כל מה שמדווח זה שישראל נמצאת במקום ה-14 בסולם קנטריל.
מאת אורי וולטמן
בהשראת המאבק העממי נגד הרודנים בתוניסיה ובמצרים, גם בסוריה יוצאים מפגינים לרחובות. אותם מפגינים הם אחינו, חברינו, בעלי בריתנו, וראויים לסולידריות שלנו. לכן, קומוניסטים הרוצים שהאחים המוסלמים וחסידי האימפריאליזם לא יהיו אלה שינהיגו את ההפגנות בסוריה, צריכים לגלות סולידריות עם המחאה העממית הדמוקרטית ולעמוד לצידה.
מיכה רחמן עונה לראובן קמינר
אינני מסכים לקביעתו של קמינר שהסוציאל דמוקרטיה (כולה, כמכלול) לא הציבה מעולם אלטרנטיבה לקפיטליזם. מסקנה זו נובעת מעצם הגדרת ההישג. ובעצם זוהי מסקנה שלא דורשת כלל דיון במציאות. ההישג הוא מיגור הקפיטליזם, כי זוהי ההגדרה האידיאולוגית.
מאת ראובן קמינר
בין קולות המחאה הנשמעים לאחרונה, בנוסף לקריאות המרכזיות למען צדק חברתי ולמען מדינת רווחה, נשמעה גם קריאה להקמת מסגרת סוציאל דמוקרטית. בניגוד לאופי המלכד של הדרישה לצדק חברתי, הקריאה לחידוש פניה של הסוציאל דמוקרטיה מעוררת אצל אנשי שמאל רציניים שורה ארוכה של ספקות וחששות שכן, אחרי הכול, כבר היינו שם.
מאת גדעון ספירו
סולידריות חברתית וערבות הדדית הם עקרונות נעלים, אבל לא בכל מחיר ולא עם כל אחד. המחאה הרשימה עד כה בעוצמתה והיקפה. אני מקווה שהיא תגלה עמדה מוסרית גם בתחומים שעד כה נמנעה מאזכורם, ולו יהיה זה במחיר עימות עם תומכי הכיבוש. כי צדק חברתי ראוי לשמו לא נועד ליהודים בלבד.
המשק התכווץ ב-18 אחוז, ועל מנת למנוע את התמוטטות מערכת הבריאות הממשלה החליטה לסגור 30 בתי חולים. מעתה, החולים חייבים לשכור את מיטותיהם בבתי החולים הממלכתיים. שכר המורים קוצץ בכ-50 אחוז. שכר המינימום, שהיה מאוד נמוך, קוצץ אף הוא ב-20 אחוז, ותשלומי הפנסיה המזעריים נפגעו ב-10 אחוז. מחירי הנדל"ן צנחו ביותר מ-45 אחוז מהמחיר לפני המשבר, דבר המציב את המדינה במקום הראשון בנפילת מחירי הנדל"ן. הכל קרה במכה אחת והכל קרה לקראת החורף. שזו עונה קשה במיוחד ובה ההוצאות גדלות בהרבה. תיאור זה אינו לקוח מניתוח המשבר הכלכלי החריף שפקד את ארגנטינה בתחילת שנות ה-2000. אף שכלכלנים נודעים כמו פול קרוגמן ונוריאל רוביני סבורים שמדובר במצב דומה עד מאוד.
