מאת נעמיקה ציון

כתושבת שדרות, החבולה נפשית מהקונפליקט המתמשך, כמו שאר בני עירי, אני קוראת מכאן לממשלת ישראל: אל תגנו עלינו במטוסים ובפצצות. תגנו עלינו בהידברות ובהסכמים.

מאת שאדי טאלב
האח של עבד א-רחמן, מוחמד, סיפר לי שרוב ההרוגים היו באחד החדרים וצפו בסדרת הטלוויזיה הסורית "באב אל-חארה". מוחמד סיפר ששתי האחיות, סמר, בת 15, ואחלאם, בת 18, לא נפגעו מהפגז הראשון. הן היו בקומה השנייה והסתכלו מהחלון על תוצאות הפגיעה של הפגז בחצר ואז נהרגו מפגיעת הפגז השני.

מאת יוסי ברנע
גנז אוחז במספר עקרונות שאינם עולים בקנה אחד. מחד הוא בעד דמוקרטיה וערך השוויון, מאידך הוא מכיר בלגיטימיות של הפריבילגיות. מעבר לכך הוא אוחז בתפיסה אנכרוניסטית של "תרבות יהודית" ומתעלם לחלוטין מהיווצרות תרבות עברית ישראלית השונה מתרבויות היהודים בארצות מוצאן.

מאת ראמי עלי
פתאום, בלי אזהרה, הם פתחו עלינו באש מקלעים מסיבית. הקליעים חדרו לתוך האמבולנס. ניסיתי לסובב את האמבולנס כדי לברוח, אבל כנראה שההגה נפגע מהירי. פתאום הרגשתי כאב חד ברגל והבנתי שנפגעתי מקליע או רסיס. אחר כך השמשה הקדמית נופצה.

מאת יונתן אנסון
לא מדובר כאן רק באוזלת יד פוליטית, חוסר נכונות לבלום. כולם יודעים מה צריך לעשות. יש כאן תהליך עקבי בו כל מי שאינו "משלנו" יהא הוא פלסטיני, מבקש מקלט, או סתם אוהד הפועל תל אביב, הופך להיות השטן בהתגלמותו, וראוי לנו לבחון את הסיבות והנסיבות לתהליך זה.

מאת שמואל אמיר
בינתיים אי אפשר לסכם את המלחמה בעזה. הפסקת האש הופסקה והתותחים רועמים. אך אין ספק שעצם הנסיגה של צה"ל הייתה ניצחון של הפלסטינים. הגנרלים הסבירו, אמנם בקול ענות חלשה, שאינם יכולים לכבוש את העיר עזה, כי כיבוש כזה יעלה במותם של מאות ואלפים חיילים.

מאת אחמד סבאח
אני עובד כחובש. ביום שבת, 20 ביולי 2014, בסביבות השעה 23:00, הייתי בעבודה, במוקד שממנו אנחנו יוצאים עם האמבולנסים במענה לקריאות לסיוע. התחלנו לקבל קריאות משלושה אזורים בשכונת א-שוג'אעיה – רחוב א-נזאז, רחוב א-שעת' ואל-בלתאג'י. האנשים שהתקשרו היו במצב נפשי קשה.

מאת חיים ברעם
כיום מתחלק הימין לשלושה חלקים: תומכי התהליך המדיני עם מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלסטינית; תומכים למראית עין, שמבינים שהרשות איננה מסוגלת לספק את הסחורה ושישראל איננה מוכנה להתעמת עם המתנחלים; מתנגדים גלויים של כל התקדמות ושל כל ויתור. מובן שישנן גם תת-קבוצות.

מאת גדעון ספירו
אתה מרבה לשבח את תפקודי הצבא ופיקודיך חוזרים ומשננים את הטקסט. לא השתכנעתי. ראיתי תמונה שונה של מאבק בין השמן והרזה. צבא הפלישה הישראלי, שמן, פלגמטי, נע בכבדות, מצויד בכלי נשק חדישים עם כוח אש אדיר. מולו ניצבים לוחמי החמאס, דלי אמצעים, רזים ועל כן יותר גמישים.

מאת אבשלום קווה
לפנינו תמצית דיון רב-תכליתי, טקטי ואסטרטגי שהתקיים זה לא מכבר באחד מאולפני הטלביזיה המקומית. בתכנית ששמה "רק עוד מילה אחת ודי" השתתפו שלושה קולונלים במיל: אורן מצוי – לשעבר פצמ"ר השק"ם, תורן לבן – שקמיסט בדימוס וחוקן יבש, מומחה בלוגיקה ובלוגיסטיקה.

מאת יורם סלבסט
כשתתעשת ממשלת ישראל ותומכיה מן הימין הפוליטי מחלומות הניצחון היא תגלה שכל מה שתשיג אפשר היה להשיג קודם לכן, במדיניות של רוחב לב מסוים ע"י אימוץ ערכים של כבוד האדם וחירותו, כך לגבי תושבי עזה וכך לגבי תושבי הגדה המערבית.