מאת חיים ברעם
כל זמן שמקללים אותי אני לפחות ממלא את תפקידי בעירנו כעוכר השלווה. כל זה לא גורם לי להשלים עם הטענות החלולות של אנשים כמוהו, ורק מעצים את הכורח להתמודד עם ההסכמה הכללית, לנסות לקעקע אותה, לשכנע קוראים לחפש נתיב אחר לחיים כאן.

מאת גדעון ספירו
זהו לא ספר אובייקטיבי, הנושא גם לא מאפשר זאת, אלא ספר עם שליחות. הוא מתריע מה קורה במדינה בה חישוקי הדמוקרטיה מתרופפים ולבסוף מתרסקים והעריצות משתלטת. לכן זהו ספר בעל משמעות אוניברסלית, יפה לכל עם ולשון, ויש לו רלבנטיות מיוחדת לישראל הנמצאת בשלב העריצות בשטחים הכבושים וההתרופפות בתחומי הקו הירוק.

מאת חיים ברעם
מאז הטור על מותו של הרב עובדיה יוסף שהתפרסם כאן בשבוע שעבר נקלעתי כמה פעמים לחברתם של אנשים שמסתופפים בשדה הרעיוני שבו צמחתי. רבים נחשפו לטור, ורק מעטים מהם רוו ממנו נחת. ציפיתי לזה. בשנת 2013 אני כבר יודע היכן מקננים שומרי החומות של תנועת העבודה הישנה ומהו שדה המרעה שלי.

מאת אבשלום קווה
אחת הברכות המצויה בתיק השכל של החללית היא המילה שלום בעברית תקנית, העברית בה משוחחים ביניהם בעלי הקטטר הציוני המכונים שרי ממשלה, בראשם אוגוסטוס לבית ז'בוטינסקי. לא מן הנמנע כי הוא וחבריו האיצו בעושי דברם הרפובליקנים ללחוץ על סוכנות החלל לסלק כמה שיותר מהר את המונח שלום ממערכת השמש.

מאת איתן קלינסקי
בימים שישראל שלי מתנכלת לקהילה גדולה של רועי צאן פלסטינים במורדות הר חברון, אני מצר על כך שמשב הרוח של שירת אבות ישורון אינה נושבת במוקדי ההכרעה שהחליטו שיש להרוס את אוהלי הרועים ואת מבני הדיר לצאן. אם רוח המשורר אבות ישורון היתה נושבת במוקדי ההכרעה שלנו, היו פני הדברים אחרת במדינת ישראל.

מאת הרב יחיאל גריינמן
בעוד מספר ימים יתחיל מסיק הזיתים בגדה המערבית. בכל שנה בתקופת המסיק מתמודדים חקלאים פלסטינים במספר רב של כפרים בגדה המערבית עם גניבות זיתים, הרעלה או כריתה של עצים, מניעת גישה לאדמותיהם וסכנה לביטחונם.

מאת עפרה ישועה-ליית
אחרי ארבעים ואחת שנות גלות חזר פאוזי אל אסמר הביתה, ללוד, בארון מתים. בטקס מרשים בכנסית סנט ג'ורג' יכלו קרובים, ידידים ומתאבלים מהקהילה להציץ פעם אחרונה בפניו של העתונאי, החוקר, והמשורר ברוך הכישרון, האיש החכם והנעים, שהיה אהוב כל כך על כל מי שזכה לקרוא לו חבר.

מאת חוסאם וואפא עיסא
לאוסייד יש מזל. להוריו היה הכוח שלא להתמסר לייאוש והיו להם חברים יהודים, והם הספיקו לעשות את הכל בזמן. מזלם של תינוקות פלסטינים אחרים לא שפר עליהם והם שילמו על כך בחייהם. הם שילמו את מחיר הכיבוש, ונולדו למציאות בה מערכת הבריאות, כמו גם מערכות אחרות, תלויה באופן מוחלט במדיניות שהוכתבה בישראל.

מאת עופר יהלום
במאמרו "הבלוף של השמאל הציוני" תוקף גדעון עשת מאמר שכתב פרופ' חיים גנז, בנושא הצדקת הציונות. מכך מסיק עשת מסקנות מרחיקות לכת, לגבי חוסר הצדק (לדעתו) שקיים בציונות, בקיומה של מדינת ישראל, ובעמדתו המדינית של השמאל הציוני. הנסיון שעושה עשת להעמיס על גבו של גנז את כל עמדות השמאל הציוני, נראה חסר הגיון.

מאת ארנון דגני
סבור אני כי את ההבדל המוסרי בין הציונות של לפני 1948 לזו שאחרי 1967 לא יכול לקבוע אדם אחד, פרופסור ישראלי וציוני, אך מי שמחפש הבדלים היסטוריים קונקרטיים בין שתי "הציונויות" יכול למצואם.

מאת גדעון עשת
לבסוף אחזור לגבולות 67'.  מתי חוזרים לגבולות האלה? זה אולי האולטרה  בלוף של השמאל הציוני. אנחנו נחזור לגבולות  האלה לא אתמול, לא היום ולא מחר. אנחנו נחזור  לשם רק אם ה"פרטנר" יכיר בכך שכל מה  שעשינו עד 1967 הוא יפה, אצילי, נכון, צודק,  מוסרי.