מאת גדעון ספירו
אם נסיר את כל מסכות הליטופים וחלוקת המחמאות ההדדית מביקורו האחרון של ראש המשלה בנימין נתניהו בארה"ב, נישאר עם התופעה הייחודית של מדינה קטנה המנסה להאיץ במעצמה עולמית ליזום מלחמה.

מאת פדרו גולדפרב
שנה נוספת ברציפות, שביישובי האזור נשמעות אזעקות והתפוצצויות של רקטות, פצמ"רים וקאסמים במקום לשמוע את צחוקי ילדנו החוגגים את החג… שנה נוספת שקשה להירדם, קשה לישון, קשה לנשום. האם אין דרך אחרת? עד מתי האלימות? האם פעם נוספת יגידו לנו ש"אין עם מי לדבר"?

מאת חדוה ישכר
הצלחתו (הרת האסון) של נתניהו בדחיקת הסכסוך הישראלי-פלסטיני אל מאחורי מסך האובססיה האיראנית, תוך העמקת הכיבוש והרחבת האפרטהייד, מלבה את התסכול הפלסטיני בשטחים הכבושים. שוק העבודה הפלסטיני, הדל בהזדמנויות תעסוקה, דוחף יותר ויותר עובדים לחפש את פרנסתם בישראל ובהתנחלויות, חרף הניצול ולמרות ההשפלה הכרוכה בבקשה להיתרי מעבר.

מאת בנימין גונן
גישתנו לשאלה הלאומית, לעומת זאת, היא מעמדית; אנו רואים את שורש הבעיה באנטגוניזם בין מעמדות, ולא בין לאומים. הן ליהודים, הן לערבים יש אויבים, אך הם אינם מוגדרים על פי הלאום. האויב הוא מעמדי, ומסוכן לשני העמים כאחד, שכן ההמונים בני שני העמים סובלים ממנו.

מאת זיאד מדוח
ניתן לתאר את המצב ברצועת עזה בשתי מילים: שיתוק מוחלט. מול המשבר ההומניטארי, תושבי עזה רבים שואלים: איפה הארגונים לזכויות אדם? איפה העולם המתקרא "חופשי"? איפה המצפון האנושי?

מאת תייסיר חטיב
אישור השהייה של לאנא מונע ממנה לקיים חיים נורמאלים ולקבל זכויות בסיסיות כגון קבלת טיפול רפואי, או הזכות לעבוד, ואפילו לנהוג! הוא מאפשר לה רק להיות עם המשפחה והילדים. וגם זכות בסיסית זו יכולה להיעלם בעקבות פסיקת בג"ץ. אני קורא לכם לפעול למען ביטול החוק הגזעני המדיר והלא דמוקרטי למען עתיד נאור, שוויוני ודמוקרטי.

מאת ראובן קמינר
לפני שבוע נפגשו הישראלים והפלסטינים בעמאן על פי הזמנתו האדיבה של הוד מלכותו ובחסות הקוורטט. המלך ביקש מהפלסטינים לקפוץ אליו לביקור כדי להגיד שלום מכיוון, או למרות, שטוני בלייר, הידיד הדגול של העם הפלסטיני, יהיה נוכח. בנוסף, יתארח אצל המלך באותה שעה נציגו של ביבי לעניין הפלסטינים, העו"ד יצחק מולכו. מי יכול לסרב למלך?

מאת גדעון ספירו
ממשלה שמתכחשת לעובדי הכור בדימונה גם עלולה לנהוג בחוסר אחריות בהפעלת נשק גרעיני, אלא שאז זה לא ייגמר ב-44 חולי סרטן אלא בשואה חדשה. הממשלה שאני הכי סומך עליה בנושא קרדינלי זה, היא הממשלה שאין לה נשק השמדה המונית, ולכן גם לא קיים הפיתוי להשתמש בו.

מאת דורון ושי
הדברים הבאים הם תיאור השתלשלות העניינים היבשה כפי שחווינו אותה ביום שישי ה-23 בדצמבר. הפגנה בכפר נבי-סאלח, שבועיים אחרי הרצח של מוסטפא תמימי. החיילים מקבלים פקודה לרוץ אלינו. הם רצים ותופסים אותנו, מורידים אותנו על הברכיים ואוזקים אותנו עם אזיקוני פלסטיק.

מאת חיים ברעם
גם אותי עצמי פוקד המשבר. נכון שבעשרים השנים האחרונות חשבתי (אולי בעצם קיוויתי) שבאמצעות פתרון החלוקה נגיע לבסוף לפדרציה משותפת אבל עתה נראה ששלב שתי המדינות איננו מעשי. הדילוג עליו הוא כואב אבל הכרחי, גם משום שלא נותר לנו הרבה זמן להציל את עצמנו ואת ילדינו.

מאת גדעון ספירו
כל מי שעיניו בראשו ולא סומם על ידי התקשורת הממוסדת בישראל, יודע כי בשטחים הכבושים מתרחש טרור יהדי מזה ארבעים וארבע שנים. כל מפעל ההתנחלויות הוא חלק מהטרור היהודי. הטרוריסטים של מתנחלי שנות הכיבוש הראשונות התמסד והדור הצעיר, דור המאחזים, אומר להם ולאחראים על הטרור הממלכתי: יהודים, יש עוד ערבים שלא פגענו בהם.