
מאת חיים ברעם
חשבנו אז על החזרת כל השטחים הכבושים, חלוקת הריבונות בעירנו ושלום עם הפלסטינים ועם שאר מדינות ערב. השלום היה יעד, אבל גם אמצעי להפניית משאבים לצרכים חברתיים, לשוויון, לסוציאליזם. החלום הזה קועקע עד תום.
מאת חיים ברעם
חשבנו אז על החזרת כל השטחים הכבושים, חלוקת הריבונות בעירנו ושלום עם הפלסטינים ועם שאר מדינות ערב. השלום היה יעד, אבל גם אמצעי להפניית משאבים לצרכים חברתיים, לשוויון, לסוציאליזם. החלום הזה קועקע עד תום.
מאת אריאן אופיר
הגיע הזמן שנפסיק לקבל את העזרה שהורינו נותנים לנו כמובן מאליו. הם אלו שראויים להיות במוקד הדיון הציבורי, כי נחשו מה, גם הם כורעים תחת הנטל ועתידם הכלכלי אינו יותר יציב מעתידנו שלנו. גם הם צריכים רשת ביטחון, ומי שיכולה להעניק לנו אותה היא לא אחרת מאשר המדינה.
מאת גדעון ספירו
כמה סמלי ואופייני שההחלטה הראשונה שקיבלה הכנסת החדשה נגועה בגזענות – הארכת החוק האוסר על פלסטינים אזרחי ישראל להתאחד במדינתם עם בני/בנות זוגם מהשטחים הכבושים. זה עשר שנים שהחוק מוארך מדי שנה. מה שאמור היה להיות זמני הופך לקבוע, שהרי אחד מסימני ההיכר של ישראל שאין גבול לזמניות, בעיקר כשמדובר באפליית ערבים.
מאת חיים ברעם
בשבוע שעבר מתחתי כאן ביקורת קשה גם על החרדים וגם על שונאי החרדים ובינתיים נחת שר האוצר יאיר לפיד על דוכן הנואמים לכנסת (הוא כבר הספיק לאמץ יחס של בוז למוסד הנבחר הזה, שאמור לייצג את כולנו), ונהם כלפי הח"כים מהסיעות החרדיות בסגנון מחפיר שאין לו כפרה.
מאת אפרים דוידי
ב-1 במאי זה יש להניף את הגדל של החלוקה הצודקת של עוגת ההכנסות הלאומית ושל חופש השביתה. האפשרות לחלק את פירות העבודה אחרת, תלויה לא במעט באפשרות לשבות.
מאת גדעון עשת
האם ראוי לקצץ בשכר עובדי המגזר הציבורי? עצם הצגת השאלה באופן הזה מלמדת כי המציע מסתכל על תשלומי השכר הציבוריים כאל הוצאה ככל ההוצאות. ואם נגזר לקצץ בהוצאות אז דין השכר אינו שונה מדין קצבת הילדים, הדלק לטנק וכל הוצאה ציבורית אחרת, למעט החזר חובות שנחשב קודש קודשים.
מאת גדעון עשת
אין כל הבדל – להגנת הסביבה, למשאבי הטבע ולאזרחי ישראל – אם הטייקון השולט על "כימיקלים לישראל" הוא עידן עופר או ויליאם דויל. המחשבה כי שליטה של תאגיד ישראלי על ים המלח היא יותר ישראלית ויותר סביבתית מאשר אם השליטה היא של תאגיד קנדי – היא פטריוטיזם מזוייף. המדינה שדויל ועופר הם אזרחיה הנאמנים ביותר היא מדינת הרווח.
מאת איתן קלינסקי
מה שנראה כזכות טבעית של כל אדם, להעתיק את מקום מגוריו ללונדון, במקרה הנוכחי זה אחד מביטויי הכיעור בנורמות החיים של הקפיטליזם בהתנהגותו החזירית.
מאת חדוה ישכר
היכן מצופים להיות פעילי שלום וזכויות אדם אם לא באזורי מלחמה שבהם אזרחים חיים בסכנה מתמדת וזכויותיהם הבסיסיות מופרות? היכן, אם לא במקומות שבהם הם מקווים לחולל שינוי לטובה? שבהם הם מתכוונים למצוא גם משמעות לחייהם?
מאת אפרים דוידי
מלאות 130 שנה למותו של קרל מרקס הוא מועד מתאים לבדיקת מצבו של המרקסיזם בישראל. אין להכביר מילים על השפעת התיאוריה המרקסיסטית כבר למעלה מ-160 שנה על כל העולם. ובישראל? באמצעות ארבע הערות ננסה להשיב לשאלה "מרקסיזם בישראל, איכה?", בתקווה שניתן גם להסיק כמה מסקנות לגבי עתידו.
ריאיון עם אריק טוסאן
הפורום החברתי העולמי ננעל בשבת האחרונה בבירת תוניסיה. "היה זה מפגש חשוב וחיובי מאוד" מסכם ההיסטוריון והפעיל החברתי אריק טוסאן, המרכז את "הוועד הבינלאומי לביטול חובן של ארצות העולם השלישי", אחד הארגונים המייסדים של הפורום.