מאת גדעון עשת
ראש הממשלה, כך דווח ב"גלובס", הורה/ביקש מחברת חשמל לפתוח במשא ומתן עם בעלי הזיכיון לשדה הגז הטבעי מארין שמול חוף עזה בכוונה לרכוש גז משדה זה. אם אכן זה מה שיקרה אז ראוי בנימין נתניהו לברכה. מדוע לחזור לגז פלסטיני דווקא עתה משהתגלה גז טבעי בשדה לוויתן מול ראש הנקרה?

מאת גדעון ספירו
בנוסף לרחוב גרינשפן יש רחוב עולי הגרדום ורחובות אצ"ל, לח"י, פלמ"ח, ששת הימים, הצנחנים, וגם רחוב שלמה באום. מנקודת מבט פלסטינית, שמות אלה גדושים ברציחות או ברוצחים. הגיעה העת, לאחר 46 שנות כיבוש, שתפנימו כי הגיבורים שלכם הם רוצחים בעיני הנתונים לשליטתכם ולהיפך. תפסיקו להעמיד פני קורבנות, כי אתם לא. אתם מקרבנים אחרים.

מאת גדעון ספירו
זהו לא ספר אובייקטיבי, הנושא גם לא מאפשר זאת, אלא ספר עם שליחות. הוא מתריע מה קורה במדינה בה חישוקי הדמוקרטיה מתרופפים ולבסוף מתרסקים והעריצות משתלטת. לכן זהו ספר בעל משמעות אוניברסלית, יפה לכל עם ולשון, ויש לו רלבנטיות מיוחדת לישראל הנמצאת בשלב העריצות בשטחים הכבושים וההתרופפות בתחומי הקו הירוק.

מאת איתן קלינסקי
בימים שישראל שלי מתנכלת לקהילה גדולה של רועי צאן פלסטינים במורדות הר חברון, אני מצר על כך שמשב הרוח של שירת אבות ישורון אינה נושבת במוקדי ההכרעה שהחליטו שיש להרוס את אוהלי הרועים ואת מבני הדיר לצאן. אם רוח המשורר אבות ישורון היתה נושבת במוקדי ההכרעה שלנו, היו פני הדברים אחרת במדינת ישראל.

מאת הרב יחיאל גריינמן
בעוד מספר ימים יתחיל מסיק הזיתים בגדה המערבית. בכל שנה בתקופת המסיק מתמודדים חקלאים פלסטינים במספר רב של כפרים בגדה המערבית עם גניבות זיתים, הרעלה או כריתה של עצים, מניעת גישה לאדמותיהם וסכנה לביטחונם.

מאת חוסאם וואפא עיסא
לאוסייד יש מזל. להוריו היה הכוח שלא להתמסר לייאוש והיו להם חברים יהודים, והם הספיקו לעשות את הכל בזמן. מזלם של תינוקות פלסטינים אחרים לא שפר עליהם והם שילמו על כך בחייהם. הם שילמו את מחיר הכיבוש, ונולדו למציאות בה מערכת הבריאות, כמו גם מערכות אחרות, תלויה באופן מוחלט במדיניות שהוכתבה בישראל.

מאת ארנון דגני
סבור אני כי את ההבדל המוסרי בין הציונות של לפני 1948 לזו שאחרי 1967 לא יכול לקבוע אדם אחד, פרופסור ישראלי וציוני, אך מי שמחפש הבדלים היסטוריים קונקרטיים בין שתי "הציונויות" יכול למצואם.

מאת גדעון עשת
לבסוף אחזור לגבולות 67'.  מתי חוזרים לגבולות האלה? זה אולי האולטרה  בלוף של השמאל הציוני. אנחנו נחזור לגבולות  האלה לא אתמול, לא היום ולא מחר. אנחנו נחזור  לשם רק אם ה"פרטנר" יכיר בכך שכל מה  שעשינו עד 1967 הוא יפה, אצילי, נכון, צודק,  מוסרי.

מאת אלי אמינוב
בתחילת שנת 2009 שינה משרד הפנים במזרח ירושלים את שמה של הלשכה למרשם האוכלוסין ל"אגף לענייני זרים". כך טושטש במחי יד ההבדל בין "מיעוט ילידי" לבין "מיעוט הגירה" וכל הפלסטינים בישראל עברו לסטאטוס זהה לזה של מהגרים זרים.

מאת שמואל אמיר
ארה"ב ניצבת באזורנו מול תנועה לאומית ערבית המופיעה גם כתנועה אסלאמית, ישראל ניצבת לצד ארה"ב במאבק זה. שאלת הכיבוש ודיכוי האוכלוסייה המקומית נדחית הצידה ומוזכרת רק מדי פעם כדי לפייס מעט את המשטרים הערביים התומכים בה. לכן המקווים ללחץ האמריקאי נכזבים ממנה שוב ושב.

מאת שמואל אמיר
לפלסטינים אין מה לקוות מיוזמת קרי. הם צועדים לקראת זמנים קשים. הם יודעים היטב שעצמאות לוקחים, לא מקבלים. מן ההיסטוריה ידועים לנו מאבקי שחרור וחופש שנמשכו עשרות שנים ויותר, אך לבסוף השיגו מטרתם. הברירה היחידה העומדת לפניהם הוא המשך המאבק.