מאת ראובן קמינר
המפתח להבנת הגורמים הפעילים הוא בעמדתם לגבי פשרה. בעוד שמשטר אסד חוזר על נכונותו לפשרה ומבטא זאת בתמיכה עקבית ביוזמת קופי ענאן, המורדים מסרבים לנהל מו"מ. עמדתם אופיינית לגורם המושפע על ידי כוחות הרפתקניים. רב המשקיפים הרציניים מזהירים מפני אשליות של ניצחון סוחף של המורדים. הרפתקנות זו מבשרת תבערה אזורית שסופה מי יישורנו.
מאת חדוה ישכר
ספרה המומלץ של יעל ברדה אינו חוזה את העתיד המיוחל, אלא עוסק במציאות הקשה הנוכחת-נסתרת, ומוסיף ידע חשוב ביותר למדע הכיבוש. ויתרה מזאת, הספר לוקח חלק במאבק נגד הכיבוש בעצם תביעתו מאיתנו להיות עדים לאלימותם המואפלת של מנגנוני הכיבוש, ולו רק בעצם מעשה הקריאה.
מאת מיקו פלד
כיום שוב עומדות בפני ישראל שתי ברירות: להמשיך להתקיים כמדינה יהודית תוך כדי שליטה בעם הפלסטיני ושימוש בחוקים גזעניים ומשטר צבאי ברוטלי, או לעבור שנוי עמוק ומהותי שבו תהפוך ישראל למדינה דמוקרטית אמיתית בה חיים ישראלים ופלסטינים בשוויון זכויות מלא במולדתם המשותפת.
מאת דורית ודניאל ארגו
מחנה השמאל בישראל נמצא בשפל חסר תקדים. כוחות פשיסטיים מאיימים עליו באופן מוחשי, ויוקרתו הציבורית אבדה. בתגובה, השמאל הישראלי עסוק בימים אלו בחשבון נפש קולקטיבי, המנסה לגלות את הסיבות לכך שאין לו אחיזה בליבות ההמונים ולהכות על חטא. מדובר בשיח פנימי, צדקני בדלני, ובסופו של דבר עקר.
מאת יובל הלפרין
כיום ה-BDS מזוהה עם שוליים פוליטיים משמאל. כדי שיהיה אפקטיבי הוא צריך להתרחב לעבר השמאל המתון והמרכז. אך כדי לאמץ צעד כזה זקוק השמאל-מרכז בעולם במידה רבה לאישור מצד השמאל הציוני בישראל, אך אלה מתייצבים על הרגליים האחוריות בכל פעם שרק מוזכרת שיטה זו של מאבק.
מאת שמואל אמיר
שלום יוכל להפוך למציאות חדשה במזרח התיכון רק כאשר תיעלם הסיבה העמוקה להיעדרו – הקולוניאליזם הישראלי הנתמך על ידי האימפריאליזם האמריקאי. פעילות שלום בלי הכרה במצב זה היא בזבוז זמן או הולכת שולל – כאילו עושים למען השלום.
מאת חיים ברעם
אישית אין לי שום סיבה משכנעת להתלונן על מר גורלי ובכל זאת קשה לחיות עם התחושה הטובה והאופטימית לאורך זמן. זה ממש לא קיים בענף שלנו: כל עיתונאי חייב לעקוב אחרי העובדות, לנסות לפרש אותן ולהבין את הדפוס, את המכנה המשותף, את קווי המיתאר, את היום שיגיע אחרי מחר. זה לא תמיד קל.
מאת חיים ברעם
גם אחרי הקמת הקואליציה המורחבת מרכיבי המרכז הלאומני, ממופז ועד יחימוביץ', חוששים. לכן לא קמה, ולא תקום בקרוב, חלופה רעיונית לנתניהו. הפחד מילכד את האופוזיציה וגם את ראש הממשלה עצמו. בתנאים כאלה הצטרפות מופז לממשלה הייתה פשוט בלתי נמנעת.
מאת חיה נח
חשוב לקיים את יום האדמה בנגב כי כאן הרסו בשנת 2011 מעל 1000 בתים! אירוע שערורייתי וחסר תקדים בהיקפו! כיצד יתכן שאלפי אנשים, נשים וילדים נותרים ללא קורת גג וכולנו ממשיכים בחיינו כאילו לא אירע דבר? איך הציבור הישראלי עובר על זה לסדר היום? זה בלתי נתפש!
מאת חיים ברעם
היום יותר מסוכן להיות ילד יהודי בירושלים מאשר בטולוז, והשינויים והתהפוכות בנושא הזה אינם משפיעים על הנחת היסוד המוצקה, שאין כיום לישראל מה להציע ליהודים שאינם גרים בה. המאבק האנטי-פשיסטי יקבע לא רק את איכות חיינו אלא גם את עצם האפשרות והסיכוי שלנו לחיים טובים ומכובדים.
מאת ראובן קמינר
יש חשיבות לערנות מול תוכניות ארה"ב ובעלי בריתה, המבקשים להצית מלחמה באזור. האימפריאליזם עדיין מאד איתנו. והוא האויב העיקרי של עמי האזור. האם יש להתנצל על כך שחוזרים על אמת זו?
