מאת ישראל פוטרמן
מדינה אחת "דמוקרטית" (המבוססת על דמוקרטיה בורגנית פורמלית), מהים עד הירדן, דו לאומית או "מדינת כל אזרחיה”, לא מבטלת את המטרות הבסיסיות של הקולוניאליזם הציוני.

מאת חיים ברעם
הלקח הוא שהנושא האישי הוא אולי חשוב, תמיד פיקנטי ומעניין, אבל איננו העיקר בקריאת ההיסטוריה או בהבנת התהליכים העכשוויים. העיסוק המופרז באיש ולא בדרכו הרעיונית משבש את השיפוט הנכון.

מאת עפרה ישועה-ליית
תומכי רעיון המדינה האחת בישראל/פלסטין לא הצליחו עדיין להקים תנועה, אך מרד אינטלקטואלי בהגמוניה של פתרון שתי המדינות כבר מכה גלים – טוענת החוקרת שירין חוסייני בספר שיצא לאחרונה.

מאת שלי דביר
כל הנוסעים נבהלים מבקשים מהנהגת לעצור את האוטובוס. היא עוצרת, מגיעה אליו באנושיות מקסימה, שואלת אם הכל בסדר, לאן הוא צריך להגיע, ומזמינה אותו לשבת לצדה.

מאת עמוס גבירץ
באווירת העליהום המתנהלת היום בארץ כנגד ארגוני זכויות האדם, נפלה אילנה דיין וצוותה בתכניתם "עובדה" קורבן למניפולציה של אנשי הימין הקנאי, ותרמה לדה לגיטימציה של ארגוני זכויות האדם בארץ.

מאת תאיר קמינר
אני לא רוצה לעשות דברים שאני לא עומדת מאחוריהם ולשבור שתיקה בדיעבד. אני מסרבת, וגם אתם צריכים לחשוב על זה.

מאת גדעון ספירו
עתה אני עושה כהצעת הבלוג ושואל, האם יש גורם שהיה לו, ויש לו, אינטרס להעצים את המתיחות בין דאעש לצרפת באמצעות טבח המוני שיזעזע את הצרפתים וממשלתם?

מאת הדס גרטמן
כשאני נרתעת, הוא מתקרב יותר, ממש עלי. כמעט נוגע. מסביב מכוניות העומדות ברמזור. במקרה הטוב, הנהגים מתעלמים. במקרה השכיח יותר, צופרים, מוחאים כפיים, מעודדים, קוראים שמגיע לנו, עושים תנועות מגונות.

מאת חיים ברעם
רוב דברי ההספד היפים על יוסי שריד לימדו אותנו יותר על הכותבים מאשר על המנוח. אין דבר טבעי מזה: הרי יחד עם המת אנחנו מספידים גם את עצמנו.

מאת ציונה שניר
לאחר מסיקת מספר עצים הזמינו אותנו לסעוד איתם, האווירה הייתה עליזה במיוחד, עד כדי כך שברגע מסוים ראדי פצח בשיר, ואנו במחיאות כפיים. כאילו אנו מכירים כבר שנים רבות.

מאת איתן קלינסקי
כן, לא אשתוק, לא אוותר, אזכיר יום-יום לארצי עד שתפתח את עיניה, כי שליטתנו על עם אחר היא אינה מוסרית, זו שליטה קולוניאלית, שמתלווים לה גילויים אכזריים.