מאת שמואל אמיר
העיתונות הישראלית הגיעה לשפל המדרגה בסקירתה את אירועי סוריה. אחרי נאומי אובמה וקרי, כאשר המלחמה נראתה מידית, שמחתה לא ידעה גבול: סופסוף אמריקה התעשתה, נעשתה רצינית, היא צוחקת על פקחי האו"ם בסוריה ועל האו"ם.

מאת חיים ברעם
באשמתו הישירה של נפתלי בנט ביליתי את ראש השנה בקריאת חומר על הנרי קיסינג'ר. לא שהתגעגעתי לבן העוולה הישיש, שאשם ברציחתם של מאות אלפי בני אדם. לעומת קיסינג'ר בשאר אסד הוא כמעט יו"ר ועדת השירותים החברתיים של הפרלמנט הנורווגי.

מאת חיים ברעם
ירושלים איננה רק עיר מתחרדת, או ביתם הטבעי של אוהדי בית"ר (שרובם לא גרים כלל בתוך גבולותיה הלגיטימיים של עירנו). היא מחוז חפצנו בחלומות הכמוסים על "העיר המחולקת", גם אחרי שתנועת העבודה נגררה אחרי תעתועי השווא של "העיר שחוברה לה יחדיו".

מאת גדעון עשת
לבסוף אחזור לגבולות 67'.  מתי חוזרים לגבולות האלה? זה אולי האולטרה  בלוף של השמאל הציוני. אנחנו נחזור לגבולות  האלה לא אתמול, לא היום ולא מחר. אנחנו נחזור  לשם רק אם ה"פרטנר" יכיר בכך שכל מה  שעשינו עד 1967 הוא יפה, אצילי, נכון, צודק,  מוסרי.

מאת חיים ברעם
ללא אופציות מדיניות אין לנו אלא להעדיף בעקביות את השיקול המוסרי. נוקיע את אסד מבלי להביא בחשבון את האימפריאליזם, ונגנה את מזימות ההשתלטות של ושינגטון למרות זוועות המשטר הסורי. גם הגישה כלפי נתניהו חייבת להיות יותר מתוחכמת.

מאת אילנה הרסטון-לוטן
מצערת התמונה שאותה מצייר אמנון לוי, ואולי לא בצדק, לפיה ה"מזרחים" רוצים להצטרף ל"אשכנזים" ולהיות חלק מהמעמד השליט, וזאת במקום לפרק את ההגמוניה וליצור חברה שוויונית אמתית. לא הייתה, אפילו ברמז, התייחסות לביטויי הגזענות כלפי קבוצות אחרות – החל מ"מוות לערבים" במשחקי כדורגל וכלה בהשלכת בקבוקי תבערה לגן ילדים של מהגרי עבודה.

מאת חיים ברעם
רק הגברתי את עוצמת ההתנגדות לברקת והפעם היא תיושם גם בבחירות למועצה. לא ייתכן שאדם שמחפש פתרונות של שלום לירושלים, שבלעדיהם לא נוכל להתקדם בתהליך בכלל, יצביע עבור סיעה שלא תצהיר מראש שהיא תסרב להצטרף לקואליציה בראשות ברקת.

מאת שמואל אמיר
ארה"ב ניצבת באזורנו מול תנועה לאומית ערבית המופיעה גם כתנועה אסלאמית, ישראל ניצבת לצד ארה"ב במאבק זה. שאלת הכיבוש ודיכוי האוכלוסייה המקומית נדחית הצידה ומוזכרת רק מדי פעם כדי לפייס מעט את המשטרים הערביים התומכים בה. לכן המקווים ללחץ האמריקאי נכזבים ממנה שוב ושב.

בעיני רבים ההווה כל כך מאוס, עד שהעבר, הלוקה בחסר כשלעצמו, מנכס לעצמו אבק של כוכבים מבלי שיהיה ראוי לו. עדיין חיים בקרבנו כמה כותבים, שמספרם פוחת והולך, שחוו גם את העבר, כלומר את שני העשורים הראשונים לקיומה של המדינה, וגם את ההווה והם ממשיכים להגיב על הנעשה בלב די שבור.

מאת ראובן קמינר
מק"י קובעת שאין לפלסטינים שום ברירה ועליהם להישאר במלכוד האמריקאי-ישראלי עד אשר תחולל מק"י שינוי במדיניות הישראלית. אסטרטגיה גאונית זו שמוצעת על ידי מק"י היא פנטזיה גמורה שאין לה כל קשר למציאות כפי שהיא במזרח התיכון.

מאת שמואל אמיר
לפלסטינים אין מה לקוות מיוזמת קרי. הם צועדים לקראת זמנים קשים. הם יודעים היטב שעצמאות לוקחים, לא מקבלים. מן ההיסטוריה ידועים לנו מאבקי שחרור וחופש שנמשכו עשרות שנים ויותר, אך לבסוף השיגו מטרתם. הברירה היחידה העומדת לפניהם הוא המשך המאבק.