יום הכיפורים הוא סמל כפול עבורי כמזרחי ביקורתי: זהו גם זכרון מרד הפנתרים השחורים שנקטע באיבו בשל מלחמת יום כיפור, וגם הזדמנות להגמוניה הציונית-אשכנזית לעמוד ולבקש סליחה על הדיכוי שחל על המזרחים בישראל, ועדיין מופעל בדרכים שונות. בעצם אני מבקש לראות כיצד המדכאים שחיים עד היום, יעמדו במשפט ההיסטוריה, וזאת תהיה בקשת סליחתם. אני מבקש את שיכתוב ספרי ההיסטוריה על ידי הוספת הערך דיכוי, לצד שמות המדכאים שביצעו את התהליך הכואב שדחק את המזרחים לשולי החברה.
קצת לפני מלחמת יום הכיפורים, ב-1972, פרץ מרד הפנתרים השחורים שביטא את קולם של המדוכאים שנשכחו, אולי עד עצם היום הזה. המזרחים בישראל לא יכלו לבטא את עצמם כקולקטיב, והצעירים הרעבים משכונת מוסררה שסחפו אחריהם המונים, הניפו את דגל המאבק החברתי לשוויון כולל. לצערי המאבק החברתי בארץ נקטע על ידי המלחמה, כפי שכתב סמי שלום שטרית בספרו "המאבק המזרחי בישראל", ושוב נופפו בדגל הביטחוני בכדי לומר למזרחים כי אין מקום לשני דגלים בו זמנית.
המלחמה שפרצה ב-73′ לא השכיחה מתודעת ההגמוניה הציונית-אשכנזית את הפחד והזעם שניבט מעיניהם של הפנתרים השחורים בפרט, ושל המזרחים בישראל בכלל. ואכן, תקציבי הרווחה, החינוך והבריאות הוכפלו ושולשו, ובעצם בשל אותו מאבק קמה מדינת הרווחה. אירוניה היא שדווקא הציונות האשכנזית הסוציאליסטית הובילה לדיכוי פוליטי, כלכלי ותרבותי של המזרחים בישראל.
המזרחים בישראל שהיגרו ממדינות ערב לאחר הנכבה הפלסטינית, קרי הקמת מדינת ישראל, נאלצו לעבור דרך מרורים, שממשיכה בדרכים שונות עד היום. כך שעל הציונית האשכנזית לבקש סליחה על ידי לימוד תהליכי הדיכוי בכדי לכפר על מעשים אלו.
ראשית המזרחים נאלצו לעבור ליישובים פריפריאליים, בגבולות מדינת ישראל, בכדי לתפוס אדמות שהמדינה החדשה הלאימה והחרימה מפלסטינים חלקם אזרחי ישראל. כך שהדיכוי היה כפול: גם להתגורר במעברות, שהיו שונות לגמרי מהיישובים המבוססים בהם התגוררו האשכנזים, וגם להתגורר ביישובים מחוסרי עבודה. מנגד, התיישבות בגבולות המדינה (באזורים שגבלו עם מדינות ערב), העמידה את זהותם במבחן. הם נאלצו לבחור בין זהותם היהודית לזהותם הערבית. זאת היתה דרישה קולוניאלית של דיכוי (כחלק מהתפיסה הפוסט-קולוניאלית הבוחנת את יחסי הכוחות האתניים במונחים של דיכוי).
שנית, המזרחים בישראל נאלצו למחוק את זהותם הערבית על ידי מערכות התעמולה של הציונות האשכנזית. קודם כל על ידי פרקטיקות ממשלתיות כמו בית ספר, או פרקטיקות תרבותיות כמו אי שידור מוסיקה ערבית או מזרחית ברדיו ואח"כ בטלוויזיה. משוררים או סופרים מזרחיים שלא עמדו בסטנדרט הציוני המקובל לא קיבלו פרסום. גם השפה נמחקה מכיוון שלא נלמדה בבתי הספר. כל הזהות המזרחית – שנשענה על עבר היסטורי, תרבותי וסוציולוגי-אנתרופולוגי במדינות ערב – צומצמה להצלת המזרחים על ידי הציונות האשכנזית.
המזרחיים בממשלה מיעטו לקבל תפקידים חשובים, למעט שר הדואר או שר המשטרה, ועד היום לא היה ראש ממשלה מזרחי. מנהיגים מזרחים נקנו כבר בשלב מוקדם, על מנת להשתיק קולות רדיקליים. עד היום מופעלות שיטות של עצירת קידום או נתינת משרות בכדי להשתיק את הקול המזרחי הרדיקלי.
קצרה היריעה מלפרט, אבל עד היום חוץ מההתנצלות של ברק ומדינת הרווחה שקמה אחרי מרד הפנתרים השחורים ומהומות ואדי סאליב, לא הובעה שום התנצלות שגובתה במעשים, כמו למשל שינוי ספרי ההיסטוריה הציונית והתרת הקשר הגורדי בין האתניות, הלאומיות והדת.
אני דורש שמנהיגים שהשתתפו בדיכוי, ועדיין משתתפים בצורה זו או אחרת, יקחו אחריות ויעמדו בפני משפט היסטורי ביום כיפורים זה, בכדי לכפר על הדיכוי והגזענות באמצעות מעשים של פיוס והתרת הבעיה האשכנזית בישראל.
תזכורת למתי שןאלוף :
1. ה "ציונות האשכנזית" הקימה עשרות קיבוצים על טהרת האשכנזים בנגב ובגליל עוד בטרם היווסדה של מדינת ישראל , ההתישבות אז היתה הרבה יותר קשה
2. מדוע אתה מציג את עצמך כמזרחי ? אולי תגלה לנו מאיזה מוצא אתה ? שם משפחתך לא בדיוק מזרחי
3. אף אחד לא הכריח את המזרחיים להגר לישראל
4. אין סיכוי שישראל תהפוך להיות מדינה בעלת צביון תרבותי ערבי-מזרחי
1. הקימו, אז כל הכבוד להם. צריך לזכור שרבים מהם (רווקים אידאליסטים) ברחו חזרה בגלל הקושי. לאותו מקום ממש נזרקו המזרחים, בעלי משפחות להקמת חוות חקלאיות או סתם כדי להתנוון ולחטוף פעולות חבלה.
2. מזרחי זו מודעות יותר זורמת ודינאמית ממוצא אתני. מדובר בציבור בעל עבר משותף אקטואלי בארץ ישראל (מעברות, שיכונים, חינוך מקצועי, דעות קדומות, בוז תרבותי ועוד).
3. באמת? הקמת הציונות והצבת היהודים והערבים בשני צדי מתרס, מערב מול מזרח גרמה לתסיסה (מסוימת) בארצות ערב. על רגע התסיסה הזו, היה קל למנהיגות הציונית, בשיתוף פעולה עם השלטונות הערבים, לארגן את ההגירה הזו. כמובן שאי אפשר לשכוח את השקרים המשיחיים. אף אחד לא סיפר לסבא שלי על הגזענות הממסדית, רק על ירושלים.
4. נכון, אבל ישראל יכולה להפוך למודל רב תרבותי. ללימוד העוולות שנעשו למזרחים ככוח ולא כקרדום לחפור בו. ילד מזרחי בן 15 לא מבין למה אפיקי החיים שלו חסומים, הוא עסוק בלהאשים את עצמו ואת הוריו. אם הוא היה מבין את התהליכים ההיסטוריים והחברתיים שגורמים לדיכויו, אולי היה לו סיכוי לפרוץ את קיר הזכוכית.
מרד הפנתרים השחורים פרץ במרץ 1971 ולא כפי שנכתב במאמר.
מה זה משנה מאיזה מוצא הוא?
אתה הרי לא צריך להיות ערבי כדי לזדהות עם ערבים, נכון? אז מה זה משנה. אתה גם לא צריך להיות אישה בשביל להזדהות עם המאבק נגד אלימות כלפי נשים, ואתה, להבדיל, לא צריך להיות אווז כדי להזדהות עם המאבק נגד פיתום אווזים.
מתי יכול להיות אשכנזי ועדין להזדהות עם המזרחיים, כמו שסביר שיזדהה עם כל מיעוט מדוכא אחר.
בקשר לזה שלא הכריחו יהודים להגר- זה לא מדויק.
לא ניראה לי שמבקשים שישראל תהפוך להיות מדינה ערבית מזרחית אלא מדינה רב תרבותית בה אין דיכוי של התרבות הערבית-מזרחית ושל ערבים ומזרחים כפי שיש היום. אז אל תפחד..
לשניר : היה מענין לקרוא את תגובתך אבל מדוע האשכנזיפט הזה שמואלוף לא מוצא לנכון להגיב
אפשר להזדהות עם מאבק המזרחים, אבל דבר זה לא הופך אותך למזרחי. אפשר להזדהות גם עם מאבק הטייוואנים בסין, אבל זה לא הופך אותך לטייוואני או לטייוואנית.
למיטב ידיעתי מתי הוא מזרחי.וגם אם לא או רק חצי או רק רבע זה לא גורע מחשיבות הדברים שהוא כותב.
מה זה משנה אם היה ראש ממשלה מזרחי או לא? במילא לפוליטיקאים המזרחיים שמגיעים לעמדות מפתח אתה מתייחס כציונים אשכנזים וכמשת"פים של הממסד.
לפעמים כשאני קורא מאמרים פרי עטך מתקבלת אצלי הרגשה שבאיזושהי נקודה היית רוצה שהמזרחיים ישארו רק כעלה תאנה(שרי משטרה ודואר) ולא יתקדמו לתפקידים מהותיים יותר,ולו רק כדי שטיעוניך לא יאבדו מערכם.
אני מאוד מעוניינת בתמונות של צריפים במעברות של שנות החמישים למטרת לימוד לילדי
יהודים אמריקאיים כאן בקולורדו
די דחוף אני אמורה להגיש הרצאה עם תמונות
אודה לכם מאוד