לאחרונה אני חשוף לטיעונים רבים, בסביבה האקדמית בה אני נמצא ואף באתרים אחרים, אשר טוענים כי הפתרון המדיני שהוצע בעבר לסכסוך הישראלי-פלסטיני – "שתי מדינות לשני עמים", פתרון אשר תמכתי בו בנלהבות בהפגנות בצמתים כבר מגיל 14 – אינו מספק ומהווה בעצמו עוולה היסטורית. הרי עזה, יריחו וחברון אינן הערים היחידות שנכבשו בעבר מהפלסטינים, וגם בתל [ קראו עוד ]
שביתה כללית צפויה בארגנטינה ביום שישי הקרוב (4 בנובמבר) בעת הגעתו של נשיא ארה"ב ג’ורג’ בוש לביקור במדינה הדרום-אמריקאית. בוש עומד להשתתף ב"פסגת יבשת אמריקה" הרביעית, בה ייקחו חלק רוב נשיאי אמריקה הדרומית, הצפונית והמרכזית ושתתקיים בעיר הנופש מאר דל פלטה, 400 ק"מ דרומית לבירה בואנוס איירס. על פי מה שנמסר על ידי משטרת ארגנטינה, [ קראו עוד ]
רק מטען דל וקל משקל ילווה אותי לאי הבודד, שכן לא אוכל לשרוד בו יותר משבוע ימים, וגם זה בספק גדול. נכון שאני סוציאליסט גדול בראש, אבל היכולות שלי בעבודת כפיים הן מזעריות, בלשון המעטה קיצונית. אבי, אחד מראשי ההסתדרות, לא היה מסוגל לתקוע מסמר בקיר, אבל נהג לזרוק בי מרה על בטלנותי היתרה ועל [ קראו עוד ]
א) השאלה המביכה – בעוד ימים ספורים ימלאו 88 שנה להצהרת בלפור, זו שהתנסחה סופית ב-31 באוקטובר 1917 ופורסמה ב-2 בנובמבר באותה שנה. מסמך זה משמש דוגמה מאלפת לניב "בעיני המתבונן", כלומר, תלוי את מי אתם שואלים? המפעל הציוני מאושר ומקבילו הפלסטיני דאוב ואבל. למרות ששני הצדדים, הציוני והפלסטיני מודעים למניפולציה הבריטית המתוחכמת, בין מכוונת מכוון [ קראו עוד ]
חברים! אני קורא את כל המאמרים, הכתבות והתגובות באתרי השמאל, ואני מוכרח לציין שאני נע באי נוחות במושבי. שוב אני נתקל בהזמנה למסיק זיתים, לערב שירה מארקסיסטי, להשתתפות בהפגנה נגד הגדר או נגד הכיבוש או בעד סרבנות או… תגידו, איפה אנחנו חיים? אנחנו עיוורים לשורש הבעיה, למסלול האמיתי לפתרונה!מי אנחנו, קוראי האתרים הללו, משתתפי מיצגי [ קראו עוד ]
העובדה המרשימה ביותר מן המפגש עם ג’ו ברי ופט מגי היא שפת הגוף שלהם. אין חיבוקים והתגפפויות; אין חיוכים מיותרים והתייפייפות; יש הרבה איפוק ועצבות ויש המון תמיכה ופרגון הדדי. Jo Berry ו-Patrick Mgee באים משני עולמות שונים – היא בת ל-Sir Anthony Berry, חבר פרלמנט בריטי מטעם השמרנים שנרצח בשנת 1984, בוועידת השמרנים בברייטון, [ קראו עוד ]
פולמוס עם אבישי מרגלית – ("הארץ" 12.10.05) מיודעי משכבר הימים, אבישי מרגלית, פורס על-פני עמוד שלם ב"הארץ" את עיקרי השקפת עולמו. תוך כדי קריאה ראשונה של המאמר, חשבתי לנהל את הוויכוח כבין יריבים ולא אויבים (הבחנה שלו); אבל בקריאה חוזרת, כאשר ראיתי שההון לסוציאליזם הרפורמיסטי הוא יריב ולא אויב; ואילו "מהשמאל המהפכני נותר מעט אם [ קראו עוד ]
בשבוע שעבר השתתפתי בסיור בחברון שאורגן על-ידי צעירים ישראליים המאוגדים בחבורה המכנה עצמה "בני אברהם" בשיתוף עם ארגון "שוברים שתיקה". השתתפתי כבר בעבר בכמה סיורים של ארגונים "שמאלניים" כי האמנתי שחייבים לראות כדי להאמין ולהבין מה שנעשה בשטחים. מהסיור בחברון חזרתי בהרגשה שגם למראה העיניים אני מתקשה להאמין: בחברון מתבצע ניקוי אֶתני שיטתי וברוטאלי של [ קראו עוד ]
בשנים האחרונות נמתחה ביקורת רבה על תפקידם של אמצעי תקשורת ההמונים הגדולים. לדעתי, אלה אמצעי תקשורת שמטרתם אינה רק הרווח הכספי המיידי או הפיכת הידיעה לסחורה. אמצעי התקשורת הגדולים היו למחלקות מסחריות במסגרת קונצרנים ענקיים שכל יעדם לתמוך במדיניות השיווק של אותם הקונצרנים; והיו לכלי נוסף, בעל אופי אידיאולוגי, כדי להבטיח את תפקודם של מערכות [ קראו עוד ]
מה היינו אומרים אילו העניקה האקדמיה למדעים בשבדיה את פרס נובל לכלכלן בעל הישגים מרשימים אבל הוא גם גזען ומכחיש שואה? מה היינו אומרים אילו פרס נובל היה מוענק למתמטיקאי שהוא גאון בתחומו אבל תומך בטרור של אל קאעידה או בקלו קלוקס קלן וכיוצא באלה? היינו אומרים, בצדק, כי ראוי שקנה המידה להענקת הפרס לא [ קראו עוד ]
יח"צניו של מתן וילנאי כתבו לו כנראה כמה שורות קליטות יחסית, והאיש בעל ארשת הפנים הרדומה קרא אותן כמי שכפאו שד, מצוות אנשים מלומדה. בעצם, קשה להאשים את האיש עצמו. הוא רוצה להיות מנהיג של מפלגה שבעצם איננה קיימת, בשם מסורת היסטורית שכבר הפכה לבדיחה, וכל ההימור שלו תלוי בדקות המעטות שהקציבו לו בתקשורת האלקטרונית. [ קראו עוד ]
