תרגם מערבית: אנדרה דרזנין
הקדמת המתרגם
בשבוע האחרון דווח בתקשורת על החמרה קשה באמצעי הדיכוי, האלימות והרצח שנוקט המשטר הסורי כלפי המפגינים נגדו והקוראים להפלתו. פרשה זו עוררה תגובות רבות בשיח הערבי. המאמר הביקורתי שאנו מביאים הפעם במקורו הערבי ובתרגום לעברית, מגיב לעמדות שביטא כלפי המתרחש בסוריה ד"ר עזמי בשארה בדברי הפרשנות שלו ברשת הטלוויזיה אל-ג'זירה.
כותב המאמר, ג'ואד אל-בשיתי, הוא סופר וחוקר ירדני. המאמר התפרסם ביום 9 באפריל 2011 באתר האינטרנט הערבי "השיח המתורבת" (אל-חואר אל-מתמדן), המגדיר עצמו כך: שמאלני, חילוני, דמוקרטי, בעד חברה אזרחית, חילונית ודמוקרטית שבה יובטחו החירות והצדק החברתי לכל. בתרגום לעברית התרתי לעצמי, פה ושם, לוותר על תרגום מילולי על מנת להישאר נאמן ככל האפשר למשמעות הטקסט בשפת המקור.
המאמר המקורי בערבית מופיע בהמשך לטקסט המתורגם שלפניכם:
חלק מהסיבות למשבר המהפכה בעולם העריצות הערבי, כלומר בכל הארצות הערביות, בין שהן רפובליקות ובין שהן ממלכות, מקורן ב"משכיל המהפכני הערבי (הדמוקרטי או הלאומי או השמאלני)". זאת באשר רבים מ"המשכילים המהפכניים הערבים", או מאלה המגדירים את עצמם (תוך התחרות בתארים ובלא ציון לאומיותם הספציפית) כ"הוגי דעות ערבים", נוקטים במה שנראה כמעשי קסמים ואחיזת עיניים בהבחנתם (שאותה מכתיב להם האינטרס האישי) בין דיקטטורה אחת לדיקטטורה אחרת בעולם הערבי. הבדלי הדרגה (בין השליטים הערבים) בגבולות אותו הגוון, הופכים בדרך מעשה הקסמים ואחיזת העיניים להבדלים מבחינת הקטגוריה. ומבחינה זו נראה כאילו "ההוגים הערבים" אינם שונים בנאומיהם מהנאומים הממשלתיים שבאמצעותם מבקש דיקטטור ערבי זה או אחר לשכנע את עמו, וגם את עצמו, שהוא שונה משאר אחיו במידה שמציבה אותו במרחק בטוח מזעמו של העם וממהפכתו… "מצרים אינה תוניס !", ו"סוריה אינה מצרים או תוניס !" – והנה "המגלה" של "ההבדל הקטגורי" הזה הוא (כמה מצער!) הדוקטור עזמי בשארה, המכנה את עצמו בתואר "הוגה דעות ערבי".
רשת "אל-ג'זירה", הראויה לתואר כלי הביטוי התקשורתי (והמדיני) של העמים הערביים ומהפכותיהם, שקדה על אירוחו אצלה והוא נשא את דברו (לקהל צופיה הערבי הרחב) פעמים רבות, ופעמים רבות דיבר היטב על המהפכות בתוניס ובמצרים. אך כאשר העם הסורי התקומם נגד אותה דיקטטורה (מבחינה קטגוריאלית) חיפש קהל הצופים את הד"ר בשארה כמי שמחפש את הירח במילואו בלילה חשוך; וגם אני חיכיתי חסר סבלנות להופעתו מחדש כדי להיודע מה בדעתו לומר; והוא אכן הופיע, ודיבר, ולוואי שלא היה מופיע ולא היה מדבר.
סוריה (ולצורך הסילוף והלבשת גלימת הכזב על העובדות אמר גם: "המזרח הערבי") אינה מצרים או תוניס. "המהפכה" שם (זו העממית והדמוקרטית המפילה את המשטר האוטוקרטי) מותרת ואפשרית ונחוצה; ואילו בסוריה ובשאר המזרח הערבי הדרך היחידה לחולל שינוי (זה שהעם מבקש) היא דרך הרפורמה, שלמענה יכול העם לרדת לרחובות וגם הדוקטור הצעיר בשאר אל-אסד ירד לרחובות כשירצה זאת העם ויהפוך אזי מדיקטטור למנהיג שמוביל את עמו בדרך "הרפורמה הפוליטית והדמוקרטית…ותודה לשוכן במרומים רב התעצומות על שהראה לו (לדוקטור בשאר אל-אסד, א"ד) את האמת כהוויתה והעניק לו את נתיניו והפך אותו להיות בן לילה ל"גדול הרפורמטורים הדמוקרטים" !
הדוקטור בשארה הקים לעצמו מה שנראה כמו "אגף שמאלי" בארמונו של הדוקטור בשאר, והוא ביקר את השליט הסורי "ביקורת משפחתית" באומרו שנאומו האחרון (של בשאר) היה נמוך מרף הציפיות העממי והיה ריק מאמירות שיכולות היו לספק את הצורך של העם הסורי לרפורמה "גדולה" יותר ו"מהירה" יותר וכי ישנם עניינים ובעיות אשר לא סובלים דיחוי והמתנה, והנשיא הסורי צריך להחליט אודותיהן ולהכריע בהן מיד. וכך, בדברי אמת אלו שתכליתם לכונן את השקר, הסביר "הוגה הדעות הערבי" את הסיבות והשיקולים אשר גרמו לו להבחין בין מצרים (ותוניס) לבין סוריה (ושאר ארצות המזרח הערבי), ולהשתמש בהבדל (האמיתי) בין שני העמים או שתי החברות כצידוק לטענתו בדבר קיום הבדל בין המשטרים ומתוך כך גם בין הדרכים לחולל שינוי. שהרי "מצרים של מבארכ" תשתנה באמצעות "המהפכה" ואילו "סוריה של אסד" באמצעות "הרפורמה"!
מצרים, אמר, היא חברה מאוחדת ומלוכדת והשייכות האזרחית בה ברורה וידועה לכל ושורשיה נטועים עמוק בכל אדם מצרי, ברגשותיו ובחשיבתו וברצונו ובהתנהגותו; ומצרים זכתה שיש לה צבא אשר הגדיר את האינטרס של מצרים באופן שהבדיל אותו לגמרי מהאינטרס או האינטרסים של משטרו של מבארכ ואשר ידע איזה עמדות לנקוט כלפי המהפכה של העם המצרי וכלפי נשיאה חוסני מבארכ, עמדות אשר איפשרו לשינוי המדיני הדמוקרטי להיות, ולהישאר להיות, שינוי העומד לבטח, בלא שימוש באש חיה ובלא שימוש בברזל ובלא עשן ובלא שפך דם; ואילו בסוריה (ושאר מדינות המזרח הערבי), המאבק לשינוי מדיני ודמוקרטי תוך שימוש בדרכים המצריות והתוניסאיות, כלומר בדרכי "המהפכה" עלול להישחת על ידי קנאותן הסקטוריאלית של הקבוצות הלא-לאומיות, כגון העדות הדתיות והשבטים וקבוצות השבטים ומאבק זה עלול לרדת מהפסים ולהשליך את החברה או את העם אל מאבק שידמה למלחמות האחים לחיים או למוות בין השבטים בערב הטרום אסלאמית.
וכך הוא (בדבריו אלו שהם דברי אמת שתכליתם לכונן את השקר) פונה אל העם הסורי ואומר לו: "הישמר לך מפני המהפכה, הישמר לך מללכת בדרך המצרית או התוניסאית. טלו את דרך "הרפורמה" ו"הדיאלוג הרפורמיסטי" ביניכם ובין הנשיא כדרך להשגת "השינוי המדיני הדמוקרטי". שינוי שיושג בדרך זו, גם אם לא יביא את הפירות שאתם מבקשים, יהיה טוב ויאריך ימים ויושיע אתכם מהסבל המכאיב של מלחמותיכם והתגוששויותיכם (השבטיות – במשמעותה הרגילה והמטפורית של המילה), אלה שיפרצו אם תלכו בדרך "המהפכה" ותבקשו להפיל את משטרו של בשאר אל-אסד. מאמציכם אלו יביאו ללא ספק ל"סומאליזציה" של החברה. אין בפניכם ברירה מציאותית ואין בפניכם אופציה מציאותית ובטוחה פרט לבחירה ב"רפורמה", שבאמצעותה תתרגמו את אמונתכם בכך שבשאר אל-אסד "מסוגל לרפורמה" , כלומר לרפורמה של עצמו ואחר כך גם לרפורמה של מצבכם.
הדוקטור בשארה דיבר (כמה מצער!) באופן שהפך את דבריו לדברים המסוגלים להפיץ את "הפחד" ו"האשליה" בעת ובעונה אחת. הוא, קודם כל, הפחיד את הסורים מתוצאות המהפכה (נגד הדיקטטורה) כלומר מה"סומאליזציה" ותופעות דומות לה, ואחר כך הוא גם הישלה (את הסורים) כאילו הדיקטטור יכול להשכים מחר בבוקר כרפורמטור מדיני דמוקרטי. אם רק יבוא עימו עמו בדברים וישכנע אותו איזוהי האפשרות הטובה יותר, אם רק ישתכנע העם ש"ההסתפקות במועט היא אוצר שלא ייכחד" ואם רק יסתפק במה ש"אפשרי" ליישם באמצעות "רפורמה מלמעלה" יחסוך העם מעצמו את עונשה של "המהפכה עד לסומאליזציה".
אני חרד לעם הסורי האח (ולשאר עמינו במזרח הערבי) שמא תושחת תנועתו המדינית הדמוקרטית על ידי אחת מהקנאויות חסרות הערך, העלובות, המסמאות את העיניים ואת התבונה שבאמצעותן נהפוך אנו להיות הנוגדנים לעצמנו ולזכויותינו ולאינטרסים האמיתיים (ולא האשליתיים) שלנו ונראה באח (או בחבר) אויב ובאויב חבר (ואף אח). אולם חרדה זו (שיש לה הצדקות מציאותיות) אסור להשתמש בה כאמצעי נגד "השינוי באמצעות המהפכה" ולהפצת האשליה בדבר "הרפורמה בדרך הפיוס בין העם לבין הדיקטטורה".
לו רצה הדוקטור בשארה לכרות ברית עם האמת האובייקטיבית כי אז היה אומר שהשינוי המדיני הדמוקרטי שאותו מבקש העם הסורי ושלו זקוק העם הסורי, מחייב דבר מה גדול יותר ועצום יותר מ"המהפכה"; אם נכון לומר שמצרים שהפילה באמצעות "המהפכה" את שלטונו של חוסני מבארכ זקוקה כעת ל"מהפכה שתוליד מהפכה נוספת" כדי להגיע להפלת "המשטר" של חוסני מבארכ, מה נאמר על סוריה שאת המשטר בה לא ניתן להבין (ולו גם בחלק מהיבטיו ותכונותיו המהותיות) אלא כמשטר של שבט או של שבטיות במלוא מובן המילה ?
הדוקטור בשארה מגיש לנו "אשליה", אולם הדוקטור בשאר עצמו מביא לנו את מה שמכופף את גווה של האשליה הזו: "האמיתות" שאותן מגלים "מעשיו" (של אל-אסד, א"ד) כופות על "הוגי הדעות המהפכנים הערבים" "המציאותיים" להגיע למסקנה שנטילת המנה הקטנה ביותר מ"תרופת הרפורמה" עלולה לעלות לבשאר אל-אסד בחייו; והוא לא יטול אותה משום שהוא מכיר טוב יותר מהדוקטור בשארה את אחריתה הצפויה.
לעם במצרים (ובתוניס) אמר הדוקטור בשארה "קדימה צעד!" ואילו לעם בסוריה אמר, כמו היה מתאמץ להתחבב על הדוקטור בשאר, "אחורה פנה!" ואני אומר לדוקטור בשארה את מה שוולטיר אמר לכל אדם חופשי מאנשי ההגות והכתיבה: "בעלי השררה יכריחו אותך לא לומר את כל מה שאתה משוכנע בחשיבות ונחיצות אמירתו; אולם אין כוח בעולם הראוי להכריח אותך לומר את מה שאינך משוכנע שיש לאומרו".
מדוע לא תשמור על עצמך בעזרת רעיון זה שהוא המינימום שביכולתך לעשות?!
دكتور بشارة.. يا للأسف!
بقلم: جواد البشيتي*
بعضٌ من أسباب أزمة الثورة في عالم الاستبداد العربي، أي في البلاد
العربية كافة، أكانت من "الجيم" أم من "الميم"، يعود إلى "المثقَّف الثوري (الديمقراطي أو القومي أو اليساري) العربي"؛ فإنَّ كثيراً من "المثقَّفين الثوريين العرب"، أو مِمَّن يَصِفون أنفسهم (في تسامٍ عن الصفة دون القومية) بـ "المفكِّرين العرب"، يمارِسون ما يشبه السِّحْر والشعوذة في تمييزهم (الذي تَحْمِلهم عليه مصلحة شخصية) دكتاتورية من دكتاتورية في العالم العربي، فالفَرْق في الدرجة (بين الحُكَّام العرب) من اللون نفسه يغدو، من هذه الطريق التي تشبه طريق السِّحْر والشعوذة، فَرْقاً في النوع؛ وكأنَّهم لا يختلفون في خطابهم عن الخطاب الحكومي، الذي فيه يسعى هذا الدكتاتور العربي أو ذاك إلى إقناع شعبه، ونفسه، بأنَّه يختلف عن سائر أشقِّائه اختلافاً يجعله بمنأى عن غضب الشعب وثورته.. "إنَّ مصر ليست تونس"!
و"إنَّ سورية ليست مصر أو تونس"؛ أمَّا "مُكْتَشِف" هذا "الفَرْق النوعي" فهو (يا للأسف!) الدكتور عزمي بشارة، الذي يُلقِّب نفسه بلقب "المفكِّر العربي".
"الجزيرة"، والتي تستحق لقب اللسان الإعلامي (والسياسي) للشعوب العربية وثوراتها، واظَبَت على استضافته، فتحدَّث (لجمهورها العربي الغفير) كثيراً (مُحْسِناً الحديث كثيراً) عن ثورتي تونس ومصر؛ ولمَّا ثار الشعب السوري على الدكتاتورية نفسها (من حيث النوع) افتقده الجمهور افتقاد البدر في الليلة الظلماء؛ وانتظرتُ على أحرٍّ من الجمر عودته إلى الظهور لأعْرِف ماذا عساه أنْ يقول؛ فظهر، وتحدَّث، ويا لَيْتَهُ لم يظهر، ولم يتحدَّث.
سورية (وللتَّمويه، أو تلبيس الحقائق بالباطل، قال أيضاً "المشرق العربي") ليست مصر أو تونس؛ فـ "الثورة (الشعبية الديمقراطية التي تطيح نظام الحكم الأُوتوقراطي)" هناك جائزة، ممكنة، وضرورية؛ أمَّا في سورية (وسائر المشرق العربي) فلا طريق إلى التغيير (الذي ينشده الشعب) إلاَّ "الإصلاح"، الذي من أجله يمكن أنْ ينزل الشعب إلى الشوارع، فيَنْزِل الدكتور الشاب بشار الأسد عند إرادة الشعب، متحوِّلاً من دكتاتور إلى قائد يقود شعبه في طريق "الإصلاح السياسي والديمقراطي.." الآمِن، فسبحان العلي القدير الذي أراه الحقَّ حقَّاً، ورَزَقَهُ اتِّباعه، وجعله "المُصْلِح (الديمقراطي) الأكبر" بين عشية وضحاها!
الدكتور بشارة أسَّس له ما يشبه "الجناح اليساري" في قصر الدكتور بشار، فانتقد "انتقاداً أُسَرِيَّاً" الحاكم السوري، قائلاً إنَّ خطابه الأخير كان دون سقف التوقُّع (الشعبي) وخلا مِمَّا يمكن أن يلبِّي حاجة الشعب السوري إلى إصلاح "أكثر" و"أسرع"، فثمَّة أمور وقضايا لا تَحْتَمِل التأجيل والتسويف، وينبغي للرئيس بتَّها وحسمها فوراً.
وفي كلمة حقٍّ يُراد بها باطل، شرح "المُفكِّر العربي" الأسباب والحيثيات التي حَمَلَتْهُ على تمييز مصر (وتونس) من سورية (وسائر المشرق العربي) وعلى اتِّخاذ الفَرْق (الحقيقي) بين الشعبين، أو المجتمعين، سبباً لقوله بالفرق بين نظامي الحكم، وبالفرق، من ثمَّ، بين طريقي التغيير، فـ "مصر مبارك" تتغيَّر بـ "الثورة"، و"سورية الأسد" بـ "الإصلاح"!
مصر هي مجتمع متَّحِد مندمج، المواطَنة فيه واضحة جلية، تضرب جذورها عميقاً في كل مصري، شعوراً وتفكيراً وإرادةً وسلوكاً؛ ومصر حظيت بجيش عرَّف مصلحتها بما جعلها مختلفة تماماً عن مصلحة، ومصالح، نظام حكم مبارك، وعَرَف كيف يقف من ثورة شعبها، ومن رئيسها حسني مبارك، مواقف سمحت للتغيير السياسي الديمقراطي بأنْ يكون، ويظل، آمناً، لا نار فيه، ولا حديد، ولا دخان، ولا دماء؛ أمَّا سورية (وسائر دول المشرق العربي) فالتغيير السياسي الديمقراطي فيها من طريقٍ كالطريق المصرية، أو التونسية، أي من طريق "الثورة"، يمكن أنْ يُفْسَد بعصبية الجماعات دون القومية، كالطوائف الدينية والقبائل والعشائر، فيَخْرُج عن سِكَّته، مُوقِعاً المجتمع، أو الشعب، في صراعٍ يشبه حرب داحس والغبراء، أو حرب البسوس.
إنَّه (وفي هذه الكلمة، كلمة الحقِّ التي يُراد بها باطل) يخاطب شعب سورية قائلاً: إيَّاكم والثورة، إيَّاكم والسير في الطريق المصرية أو التونسية، واتَّخِذوا من "الإصلاح (الآمِن)"، ومن "الحوار الإصلاحي" بينكم وبين الرئيس، طريقاً إلى "التغيير السياسي الديمقراطي"، فهذا التغيير المتأتي من هذه الطريق، ولو لم يأتِ بثمارٍ كالتي تشتهون، يظلُّ خيراً وأبقى، وينجيكم من عذاب أليم، هو عذاب احترابكم أو اقتتالكم (القَبَليُّ، بمعنييه الحقيقي والمجازي) إنْ سِرْتُم في طريق "الثورة"، وسعيتم في إطاحة نظام حكم بشار الأسد، فإنَّ في سعيكم هذا ما قد يتسبَّب بـ "صوملة" مجتمعكم؛ وليس من خيار واقعي وسليم لديكم إلاَّ خيار "الإصلاح"، الذي به تُتَرْجِمون إيمانكم بأنَّ بشار "صالح للإصلاح"، لإصلاح نفسه، ولإصلاح أحوالكم من ثمَّ!
لقد تحدَّث الدكتور بشارة (يا للأسف!) بما جَعَل حديثه صالحاً لنشر "الخوف" و"الوهم" في آن؛ فهو، أوَّلاً، خَوَّف السوريين من عاقبة الثورة (على الدكتاتورية) وهي "الصوملة"، وأشباهها؛ ثمَّ أوهمهم أنَّ الدكتاتور يمكن أن يغدو مٌصْلِحاً سياسياً ديمقراطياً، إنْ جادله شعبه بالتي هي أحسن، وإنْ اقْتَنَع شعبه بأنَّ "القناعة كنز لا يفنى"، فيكتفي بـ "الممكن" من "الإصلاح الفوقي"، فيكفي نفسه شرَّ "الثورة حتى الصوملة".
إنَّني أخشى على الشعب السوري الشقيق (وعلى سائر شعوبنا في المشرق العربي) من أنْ يُفْسَد حراكه السياسي الديمقراطي بهذه أو تلك من العصبيات التافهة الحقيرة المُعْمية للأبصار والبصائر، والتي من طريقها نصبح أعداء ألداء لأنفسنا، وحقوقنا ومصالحنا الحقيقية لا الوهمية، فنرى الشقيق (أو الصديق) عدوُّاً، والعدو صديقاً (لا بل شقيقاً).
لكنَّ هذه الخشية (التي لها ما يبرِّرها واقعياً) يجب ألاَّ تُتَّخَذ ذريعة ضدَّ "التغيير من طريق الثورة"، ولبثِّ وهم "الإصلاح من طريق المصالحة بين الشعب والدكتاتورية"؛ ولو أراد الدكتور بشارة أنْ يتصالح مع الحقيقة الموضوعية لقال إنَّ التغيير السياسي الديمقراطي الذي ينشده الشعب السوري، ويحتاج إليه، يَسْتَلْزِم ما هو أكبر وأعظم من "الثورة"؛ فإذا كانت مصر، التي بـ "الثورة" أطاحت حكم حسني مبارك، تحتاج الآن إلى "ثورة تلد ثورة"، وصولاً إلى إطاحة "نظام حكم" حسني مبارك، فكيف سورية، التي لا يمكن فهم نظام الحكم فيها إلاَّ على أنَّه (ولو في بعضٍ من أوجهه، وخواصه الجوهرية) القبيلة، أو القبلية، بعينها؟!
الدكتور بشارة يأتي بـ "الوهم"؛ لكنَّ الدكتور بشار نفسه يأتي بما يقوِّض هذا الوهم، فإنَّ "الحقائق" التي تكشفها "أفعاله" لا تسمح لـ "الموضوعيين" من "المُفكِّرين الثوريين العرب" إلاَّ بالتوصُّل إلى استنتاج مؤدَّاه أنَّ أصغر جرعة من "دواء الإصلاح" يتناولها يمكن أنْ تُوْدي بحياته؛ ولن يتناولها لكونه يَعْرِف العاقبة خيراً من الدكتور بشارة.
للشعب في مصر (وتونس) قال الدكتور بشارة "إلى الأمام سِرْ"؛ أمَّا للشعب في سورية فقال وكأنَّه يتودَّد إلى الدكتور بشار "إلى الخلف دُرْ"!
وللدكتور بشارة أقول ما قاله فولتير لكل حُرٍّ من أهل الفكر والقلم "قد يُرْغِمكَ الأقوياء على ألاَّ تقول كل ما أنتَ مُقْتَنِع بأهمية وضرورة قوله؛ لكن لا قوَّة في الأرض ينبغي لها أنْ تُرْغِمكَ على قول ما أنتَ غير مُقْتَنِع بقوله"؛ فَلِمَ لم تَقِ نفسكَ بهذا الموقف الذي يشبه "أضعف الإيمان"؟!
————–
* جواد البشيتي, كاتب وباحث اردني . المصدر: الحوار المتمدن – www.ahewar.org – العدد: 3331 – 9.4.2011.
האיש הוא חרב להשכיר. קודם הוא בגד במדינתו למען ארגון מוסלמי פונדמנטליסטי ועכשיו הוא לא פותח את פיו כדי לא לפגוע במארח שלו. הכל בשם הצדק השיויון וזכויות האדם. הכרנו כאלה. תודו שטעיתם עם הד"ר הלא מכובד ודפדפו הלאה.
"תודו שטעיתם"? עזמי בשארה אמנם גדל והתחנך ב(ועל חשבון) מק"י, אבל הקים את בל"ד (תנועה לאומית, כן?) שלקחה מחד"ש כמות נכבדת של קולות ויצרה את האופוזיציה הכי רצינית לה ברחוב הערבי במשך שנים רבות. על מה בדיוק אנחנו צריכים להודות שטעינו – על שמלכתחילה אדם כזה היה במפלגה ובחזית עד שהוא בגד בה ב-1995? להיפך – אני מציע לך ללמוד להבדיל בין ח"כים ערבים בכנסת.
כולם אותו דבר, פלג.
כולם אותו דבר.
אני מסייג את דברי מחוסר ידיעתי את השפה הערבית.
1. נשאלת השאלה מאיזו נקודת מבט יוצא ד"ר עזמי בשארה?
האם הוא מדבר מנקודת מבט עקרונית-תיאורטית או מנקודת מבט ריאליסטית פרגמטית?
כמו כן האם הוא מדבר מנקודת מבט מקומית (סורית) בלבד או רחבה יותר?
2. אל נשכח שהמאורעות מתרחשים בקצב מהיר ומטבע הדברים אדם יכול לטעות בפרשנות ובהערכה.
לכן עמדות יכולו להשתנות ולא מן הנמנע שתיווצר תחושה (מוצדקת או שלא) של חוסר עקביות.
3. אשר לנפילתו של מובארק שג'ואד אל-בשיתי מדבר עליה כאילו העם המצרי הפיל את מובארק.
אל נשכח את הלחץ הבינלאומי "Mubarak must go" – בגלוי ובוודאי מאחורי הקלעים. ואפילו אם העם המצרי הוא זה שהפיל את מובארק – הרי שטרם העמיד לעצמו שלטון דמוקרטי "כרצונו" – ובינתיים נראה שאמריקה מעורבת ביצירת השלטון החדש שם יותר מאשר העם המצרי המתמרד.
4. עם זאת אפשר בהחלט להבין את ג'ואד אל-בשיתי הרואה בפרשנות בשארה את שופרו של אסד אך כאמור הדברים יכולים להיות מורכבים יותר. אי ידיעת השפה הערבית מקשה לשפוט. ימים יגידו.
ברצוני לציין שבתור חבר מערכת הגדה השמאלית התנגדתי לפרסום ההתקפה על עזמי בשארה.
אין זה הגון כלל וכלל לפרסם התקפה על אדם מבלי לפרסם את דבריו של המותקף. זה ההפך של חופש הדיבור והדיון. כמו כן, אין להתעלם מהעובדה שעזמי בשארה הוא יעד של התקפות היסטריות וגזעניות מצד הממסד הישראלי. לפרסם מאמר התקפה על בשארה בנסיבות אלה נוגד את המסורת של האתר ואת המטרותיו.
לא ברור האם ב"דבריו של המותקף" אתה מתכוון לכך שמאמרו של דר' בשארה עצמו לא פורסם,
או שמא אתה מתכוון לכך שחסרה תגובה שלו להאשמות של ג'ואד אל-בשיתי.
בכל מקרה כבר היו דברים מעולם וזו לא הפעם הראשונה שבגדה השמאלית מופיע מאמר בו הכותב מתייחס לדברים של אדם אחר, אז מה נשתנה, מלבד כנראה סימפטיה מיוחדת שאתה רוכש לבשארה?
אני מתנגד לחלוטין לגישה לפיה אם פלוני הוא יעד של התקפות (גם אם "היסטריות וגזעניות") – אז הוא אמור לקבל חסינות מפני ביקורת. אין קשר בין הדברים, ואפשר לבקר אדם על עניין א' ולסנגר עליו בעניין ב'.
הגדה השמאלית אמורה לעסוק ואכן עוסקת בכובד ראש בסוגיית היחס להתקוממויות בלוב ובסוריה,
דבריו של בשארה רלוונטיים ובעייתיים ביותר, בלשון המעטה, ונראה שהוא מכר את עקרונותיו (יש גם ספק גדול מהות עקרונותיו מלכתחילה) בעד נזיד עדשים.
הגדה השמאלית לא רק יכולה אלא מחוייבת לעסוק בעניין זה, בלי שום הנחות תמוהות למר בשארה.
מקומו כפליט הנזקק לחסדי הנותנים לו מקלט מכתיבים את עמדותיו או את הביטוי הפומבי שהוא נותן להם. לכן הביקורת עליו לוקה בחוסר הבנה למצבו וגם העצה לשתוק לא בהכרח מעידה שאכן כך הוא יכול לנהוג.
לעצם הענין, לא מעניין במיוחד מה חושב בשארה או מהו חייב לחשוב. מה שחשוב הוא, אחרי ההתלהבות הראשונית, היא לדעת להיכן הולכות המהפכות בעולם הערבי. המכנה המשותף שלהן הוא שלילת המשטרים המושחתים והרקובים גם של אלו ששרתו על חשבון העם את האימפריאליזם וגם אלו הסרבנים שלא הלכו בתלם. המהפכה לא גבשה (עדיין) פרוגרמה חיובית לגבי הבעיות הקונקרטיות העומדות לפני כל אחת מהמדינות ולפני העולם הערבי כולו: מהות המשטר החברתי והפוליטי, יחסי דת ומדינה, היחס לאימפריאליזם ולישראל ולסכסוך הישראלי פלסטיני. אלו הן בעיות היסוד שהתשובות להם יצוצו תוך כדי מאבק בין הזרמים השונים המתמרדים ועל פיהם תבחן המהפכה.
אז יש מטרה ברורה בסוריה או לא?
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1147555.html
וגם
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1146727.html
הפעם הבאת לנו ממש "הוכחה ניצחת" למעורבות המוסד בהתקוממות בסוריה.
ומה ההוכחה שלך? התשובה: חילופי האיומים המסורתיים בין דמשק לירושלים….
מיד אני מתקשר למוסד ומודיע להם שהכל התגלה ע"י קורא אנגלי.
חבל רק שלא שמת לב שבמאמר הראשון ישנם מספר ציטוטים של בכירים במערכת הבטחון שלנו המתבטאים בפירוש בנושא נחיצות וחשיבות השלום עם סוריה. על זה כבר נאמר "בא לקלל ויצא מברך".
"שר הביטחון חוזר זה תקופה ארוכה על עמדתו כי על ישראל לעשות מאמץ מרוכז לפתוח בתהליך מדיני מחודש עם דמשק"
"עמדתו של ברק נתמכת על ידי הרמטכ"ל, אשכנזי, ומרבית חברי המטכ"ל. בצמרת הצבא סבורים כי להסכם שלום עם סוריה, גם במחיר החזרת הגולן, יהיו השלכות חיוביות נרחבות"
"ראש אמ"ן, האלוף עמוס ידלין, אמר לפני כחודש בהרצאה באוניברסיטת ת"א כי "בהסכם שלום עם סוריה, אם יושג, טמון פוטנציאל לשינוי חיובי, להוצאת סוריה ממעגל האלימות, ולהרחקתה מהציר הרדיקלי".
חוץ מזה הגיע הזמן כבר להפסיק לרמוז שהתקוממויות בעצם מתוכננות ע"י ארה"ב וישראל בכל מקום בו לא מתאימה לך התקוממות (לוב, סוריה)
ואילו במקומות בהן זה כן מתאים לך (מצרים, תוניסיה) – שם ההתקוממויות הן ספונטניות.
זה פשוט מגוחך.
מסכן בשארה.
אם הוא היה נשאר בבית, גם הוא היה יכול להיות אמיץ כמו מר בשיתי.
מרגע שהפך עצמו תלוי בחסדי אסד ושות', כנראה שלא עומדת לו הברירה להשמע לעצה "כשאין לך משהו אינטליגנטי לומר, עדיף לשתוק". אין בעולם שלנו ארוחות חינם, וגם בשארה בסוף צריך לשלם את החשבון.
מה שכן, התקנאתי בניסוח האירוני המעודן, הפואטי והיפהפה של מר בשיתי:-
"חיפש קהל הצופים את הד"ר בשארה כמי שמחפש את הירח במילואו בלילה חשוך; וגם אני חיכיתי חסר סבלנות להופעתו מחדש כדי להיודע מה בדעתו לומר; והוא אכן הופיע, ודיבר, ולוואי שלא היה מופיע ולא היה מדבר".
אח. תענוג. איזה עושר ביטוי. איזו כתיבה מרובדת. איפה זה ואיפה קקופונית הצרחנים עניי הרוח ודלי הדמיון שלנו…
מדהים
אפילו כאשר אדם סורי, מלומד סורי, פרופסור סורי טוען כי עזמאי בשארה הוא אידיוט שמחליף צדדים בהתאם לאג'נדה שלו בלבד אתה מגרד קובץ של מילים הזיות להגן עליו ?
נקודת מבט פראגמטית ? ברור שהוא פראגמטי שהוא דואג לישבנו!
ועל איזה נקודת מבט רחבה יותר אתה מדבר? אלוהים אדירים בן אדם על מה אתה מקשקש שם ? הם רוצחים אנשים ברחובות ואתה מדבר על נקודת מבט רחבה יותר ? כמה רחבה הנקודת מבט שלך כדי לאפשר רצח של כמעט 500 אנשים ?
ושים לב ! רצח !!!
לא מלחמה בעצימות נמוכה {לדעתי למפגינים אין נשק אבל אולי הפרשנים כאן יזהו חוליות של CIA בתוך המפגינים לא יודע, או אפילו את יחידת "מצדה" של השבס }
הם יורים באזרחים שלהם שכול חטאם הייתה האפשרות להתאגד ולמחות, משהו שהוא פשוט ושולי בישראל לדוגמא
בוא נניח כי ההצגה שהועלתה לפני שבוע בשדרות רוטישלד בתל אביב, אותה הצגה שביקשה להנפיק תחת ידיה את "מגילת העצמאות לפלסיטנאים"
בוא ניקח את ההצגה הנ"ל ונניח אותה בדרעא… יש מבין ?
שים לב !
מועצת הביטחון לא גינתה את מובארק, היא מגנה את אסד
מועצת הביטחון {הגוף האהוב על כול אוהבי אמת בעולם } מגנה את שפיכות הדמים בצורה חד משמעית
ואת זה אני מבקש כי אתר הגדה לא יטרח להוריד
שים לב – עופרת יצוקה גונתה{הוזכרה} 214 פעמים בתוך 17 יום במועצת הביטחון
אסד – הוזכר 16 פעם ….
450 גוויות נכון לעכשיו והמספר עולה על בסיס שעתי שאסד גרם {בערך מחצית מעופרת יצוקה שקיבלה ספר על שמה – אבל כמו שאמרתי תנו לזה זמן …} ועדיין עזאמי בשארה לא רק שלא מגנה את אסד אלא לוקח את צידו
לא הרמתי את קולי, בלוב לקח קדאפי תחילה את המורדים
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי מורד ,
ואז הם לקחו את זכיות העם הקטארי והכוותי, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי לא זה ולא זה
ואז הם השתיקו את העיתומאים , ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי עיתונאי,
ואז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי מוסלמי חילוני
ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני.
להנרי הציוני.
אמרתי שאני מסייג את דברי בגלל שלאחר חיפוש הדברים במקורם (שאליו מתייחס ג'ואד אל-בשיתי) – נמצאו קטעים רק בשפה הערבית שאינה ידועה לי. אתה אינך מבין (או אינך רוצה להבין) שלגורמים המעוניינים בהפלת שליטים שאינם מוצאים חו בעינהם יש ידע ונסיון מוכח(!) בארגון הפיכות.
אינני קובע שזה המקרה בוודאות בסוריה אלא שכבר היו דברים מעולם!
קח למשל את מקרה לוב וקדאפי…ברור שהדיסאינפורמציה שם גדולה על האינפורמציה.
ה BBC כבר דאג להפיץ שמועות שקדאפי נמלט לוונצואלה כדי לעודד וללבות את הסערה.
על איזו סכנת ג'נוסייד הם דיברו? אין לזה שום הוכחות. מקרי ההרג התרחשו לאחר ה"התערבות".
כפי שאמרתי – יש להם נסיון בזה! בינתיים חסוך ממני את החרוזים – העובדות לא ידועות לאשורן.
הקרימנילים של המאפיה האימפריאליסטית ארגנו פשע נגד האנושות בעיראק ממש ממול המצלמות.
זה בהחלט לא מן הנמנע שכך הם עושים גם כעת. מטרותיהם – פורענות כלכלית וצבאית מתחדשת ומתרחבת, נטיעת אימה ופחד מפני האיסלם והסחת הדעת מפשעיהם שלהם.
מותר לנו לחשוב אחרת הנרי.
"מקרי ההרג התרחשו לאחר ה"התערבות" –
הכל כשר בשם האוטוסוגסטיה שלך.
ועדיין לא הבנתי למה ההתקוממות במצרים אמיתית ואילו בסוריה ולוב היא מזוייפת.
רק בגלל שלארה"ב אולי יש שם אינטרס?
אפילו עזמי בשארה עצמו (שהתגלה כשופרו של בשאר אסד, וסיבותיו עימו) אפילו הוא לא טוען שההתקוממות בסוריה אינה אותנטית.
לא ילך לך, דון-קישוט אמיגו, הסורים רוצים חירות על אפך ועל חמתך.
ומה עם הפלסטינים? רוצים חרות?
ומה עם חמישה מיליון פליטים.? רוצים לחזור?
סוריה עדיין לא גרשה מיליון אזרחים והביאה מהגרים זרים במקומם
אבל הציוני הצבוע רוצה חרות בשבילם
אז מי שגר בבית זכוכית שלא יזרוק אבנים
ולמי שיש חמאה על הראש שלא יצא לשמש
אני לא מבין מה הקשר לפלסטינים?
באותה מידה אני יכול לומר לך שאתה צבוע כי אתה מעוניין ב"חרות לפלסטינים" בכל מחיר, אבל שולל את החירות מהעם הסורי.
עם קו כזה של טיעונים אנחנו יכולים להמשיך עד אינסוף.
אני מעוניין בקיום מדינה פלסטינית דמוקרטית ושפויה, וגם בסוריה דמוקרטית ושפויה,
להבדיל ממך, שלפחות בעניין הסורי אתה דואג להחליש את האפשרות שהעם שם מעוניין בדמוקרטיה.
האפשרות שהמהומות בסוריה "מאורגנות מבחוץ" היא לחלוטין תיאורטית וזניחה, היא עושה עוול אדיר למתקוממים והנחה אדירה לרוצח ההמונים בשאר אסד, שנכנס בצורה רשמית לרשימת הפושעים נגד האנושות.
כל שוחר זכויות אדם אמור להתרעם על מעשיו של אסד ולתמוך בכל פעולה שתעצור את המתרחש בסוריה. הטיית הדיון לעניין הפלסטיני או לאינטרס האמריקאי אינה רלוונטית.
פחות ממיליון פליטים – 5 מליון צאצאים.
יש הבדל
אבל היו גם כמה מליוני יהודים שרצו חירות, ומליוני פליטים שרצו לחזור למולדת ההיסטורית שלהם – ובניגוד לאימפריאליסטים הערבים שכבשו נתחים עצומים מאסיה ואפריקה, ליהודים הללו לא היו 22 מדינות יהודיות להגשים בהן חיי עצמאות וחירות…
צאצאי הפליטים ה"פלסטינים" לא מסתפקים במרחב הערבי העצום ורוצים לחזור דווקא לתחומי "פלסטין ההיסטורית" (כלומר זו המנדטורית, של בין השנים 1923 ל-1948)? אין שום בעיה – יתכבדו ויחזרו לתחומי המדינה הערבית ה-23 שתוקם עבורם, שגם היא נמצאת בתחומי אותם גבולות של "פלסטין"… הם לא מסתפקים בזה ורוצים לעשות דווקא ליהודים ולשלול את חרותם הלאומית? – שלא יבכו כאשר יגלו שהזכוכית מתנפצת והחמאה נמסה דווקא על הראש שלהם…
תודה על המחאה!!
אני אכן ציוני
אני מעודד חשיבה אחרת, אני מאמין כי הבסיס למדינה, לקהילה לכול חברה הוא מגוון רחב של דעות ותפיסות
מה שאני פחות מעודד הוא בניית דעות או תפיסות על בסיס מידע שגוי או שיקרי
באשרה נחשב בוגד עיי הציונים
והיום הוא נחשב בוגד עיי העולם הערבי, זאת אמת
אמיתות נוספת היא
שאין סיבה בעולם! לתמוך ברצח אזרחים
עיי ישראל או עיי העולם הערבי או סתם עולם
לכן
אולי ואני סתם כאן חושב כן
אבל אולי תגנו את סוריה ואת באשרה בחצי עזות שגינתם את ישראל ( הוא לא הגיע עדיין ל 1170 הרוגים)
תודה אנדרה, מאמר מעניין מאד ותרגום מעולה. תמשיך כך!
רק חסר הציון
מסכים לחלוטין עם ראובן.
א-ב של הגיון פשוט, מבלי לירות מהמותן ולהסחף בספין המערבולת התקשורתית.
מבלי להגרר לייבבות הימין: "נו אפוא השמאל עכשיו" ..
שלום לחברי האתר
קודם כל מותר לבקר כל אחד וגם את ד"ר בשארה.
זה שהשלטון הישראלי מבקר אותו לא אומר שכל מה שהוא אומר נכון וצריך להתמך אוטומטית.
חבל גם שד"ר בשארה שהוא ממוצא נוצרי לא נשאל על מצב נוצרים במזרח התיכון ועל הפחד של הנוצרים בסוריה ממה שעומד לקרות להם.
תודה על התרגום!
עזמי בשארה הוא לוליין רודף בצע וכוח
לפני מספר ימים ובאחד הראיונות שהיו איתו חשב לרגע שהוא לא בשידור, ואז הוא ניצל את ההזדמנות כדי להגיד לשדרן "בלי ירדן, בלי ירדן" כלומר לא לשאול שאלות על ירדן, ולאחר מכן אמר עזמי לשדרן "אתה שאלת אותי הרבה על בחריין", כלומר לא לשאול שאלות על בחריין.
הוידאו הזה חשף את הפנים האמיתיות של עזמי.
להלהן הקטע למביני הערבית:
http://www.youtube.com/watch?v=mPgGgw-prkI
אין מה לטעות באיש, ד"ר בשארה לא אומר דברים שונים מאלו שאומר פטרונו הד"ר אסד, גם אסד מרבה לדבר על רפורמה. נו שוין. מה שבאמת עובר את גבול עזות המצח הצפויה, הוא השימוש של הצמדחמד הזה בטיעון העדתי. כביכול דיקטטורת הבעת היא זו שמחזיקה את העם הסורי כעם וללא צבת הברזל האכזרית שלה הוא יתפורר לעדות. אבל הרי הבעת הוא זה שהפך את הכורדים-הסורים ל"בעיה", כששלל מהם בשנות ה-60 את האזרחות והפך אותם לחסרי מעמד במולדתם, מה שהוביל גם למהומות שהיו לפני כעשור בצפון מזרח המדינה. לא נשמע לכם מוכר? מדכאים עדה באמצעי אפליה למיניהם, גורמים לה לצאת להפגנות אלימות, ואז, אחרי שמדכאים אותן ברצחניות, מאשימים את הקורבנות בהיותם גיס חמישי ואיום על המבנה הדמוגרפי…
מעניין אבל שבשארה, שהמפלגה שהקים טענה תמיד שאת המאבק הליברלי על זכויות הערבים בישראל יש לארגן ב"מסגרת לאומית", חושף כעת שהכלי והמטרה הפוכים בעצם. שיח זכויות האדם הוא רק האמצעי, המטרה האמיתית היא לאומיות נוקשה. זמנה של הסחורה האינטלקטואלית שמנסה למכור עזמי בשארה עבר. בעידן שבו מושגים כמו חופש וריבונות העם תופסים מקום יותר ויותר חשוב בקרב העמים הערביים, המושגים הנאצריסטים שלו הולכים ונראים אנאכרוניסטים.
אני מבקש להודות לקורא המכנה עצמו "דמוקרט" על הערותיו בנוגע לאי ההתישבות בין אידיאולוגיה פאן-ערבית לכיבוד זכויות האדם וזכויות המיעוטים האתניים בעולם הערבי. תובנותיו חדות מאין כמוהן, ומהיכרותי הלא רבה את תולדות האידיאולוגיה והמעש הפאן-ערביים אני סבור ש"דמוקרט" קולע בול לאמת.
החכמתי מדבריו וכך יצאתי נשכר על טירחת מעשה התירגום שלא היה לי עניין קל.
אלא שהערותיו מתומצתות מדי, כמו כתב חידה או טקסט גמרא, להבדיל, ודורשות קריאה חוזרת ועוד אחת כדי להבין את מלוא עומקן ורוחבן, וכך ממש עשיתי אני, אך חוששני שאחרים יעצרו באמצע, וזה חבל.
על כן ראויות הערותיו – ואני מבקש שיעשה זאת – להיפרש ל1500 מילה ולהיות מובעות במאמר שלם שאותו יכתוב ושאותו אשמח לראות מתפרסם באתרנו, וכמובן מקבל תגובות , כמה שיותר, בעד ונגד.
ואולי, אם נא מצאנו חן, יזדהה גם "דמוקרט" בשמו ?
אנדרה דרזנין
הפאן ערביות או הנאצריזם התכוון לאחד את העולם הערבי שפולג למדינות עפ"י האינטרסים של האימפריאליזם הבריטי והצרפתי על מנת לסכסך ולמשול כדי לנצל את המשאבים של המרחב הערבי..
מטרת האיחוד עפ"י האידיאולוגיה היא להחזיר את השליטה על גורל האיזור לאומה הערבית ואין בכך שום סתירה שינתן מעמד שווה לעמים שאינם ערבים החיים באזור בתנאי שאינם משמשים כלי של הפרד ומשות ביד האימפריאליזם.
היו גם מגמות נוספות לפאן ערביות שלא עולות בקנה אחד עם דמוקרטיה ושוויון זכויות אבל מדוע אלו מעידות על המגמה החיובית?
פאן אירופיות כן ופאן ערביות לא? מריח מאוד מגזענות ופרו אימפריאליזם
אז ממה החכים המתרגם הנכבד שהביא לנו תרגום של מאמר המצטרף למקהלה המכפישה של בשארה שאינו כליל השלמות ואינו חסין מביקורת אך בתנאי שעומד במצב שווה לתוקפיו ואינו פליט נרדף?
עם כל הכבוד כמובן
תודה לך אנדרה על המחמאה וכמובן על התרגום החשוב. בכנות, קטונתי מלכתוב מאמר נרחב על העניין הזה. אבל אני מקבל את הערתך על הקצרנות/החידתיות, ואקח זאת לתשומת ליבי בתגובות עתידיות.
אני מעדיף גם להשאר "דמוקרט", כדי לא להכוות אישית באש הטהרנות הפוליטית שבוערת לעיתים במחנה הפוליטי שלנו.
בזכות מעשה התרגום של אנדרה,
סוף סוף נפתח דיון נוקב באתר "הגדה"
על גמגומי השמאל הרדיקלי, היהודי-ערבי,
ותנועת בל"ד –
לנוכח פשעי אסאד ומשטרו.
כמו בעבר הרחוק-
שוב מוצג הפרימאט של "המאבק באימפריאליזם" ו"התמיכה בזכויות הפלסטינית"
כעלה התאנה לכיסוי פשעי המשטר.הסורי מול בני עמו שלו.
כמו בעבר הרחוק –
הדיסידנטים עזי הלב בסוריה נחשדים כשליחי הסי,איי,אי
וההתנגדות הדמוקרטית לעריצות -מסומנת כקונספיראציה של המערב והציונות.
היינו בסרט הזה.
אין לנו רשות להתמכר לו שנית.
ההיסטוריה לא תסלח לאף מפלגה קומוניסטית ,שתמנע מהוקעה חד משמעית של פשעי המשטר הסורי.
אף איש שמאל לא יוכל לאמר:"חששתי לגנות -פן אצטרף למקהלה הפרו-אימפריאליסטית".
אף אחד בשמאל לא חושב שהמשטר של אסד תקין ודיכוי ההתקוממויות נגדו היא לא פשע. לא זה העניין, כל זמן שההתנגדות היא פנימית ולא מונעת על ידי התערבות מבחוץ.
העניין הוא, והניסיון ההיסטורי מוכיח, שהאימפריאליזם (מילה גסה) מנסה לחסל כל משטר סורר שלא נכנע לאינטרסים שלו (ולא משלים עם הדיכוי הציוני במקרה שלנו) והוא אשר לא מבחין בטיבו של משטר ותומך בכאלה גרועים אפילו מהמשטר של אסד (סעודיה למשל). כאן הנקודה שבה השמאל צריך להיזהר ואכן לא להיגרר אחרי המקהלה הפרו אימפריאליסטית ולומר חד משמעית כן, אבל, אם… "וההיסטוריה" תסלח או לא, לא משנה
אני רואה מספר בעיות בתגובה שלך:
הקישור בין תופעת האימפריאליזם לבין הדיכוי הציוני הוא דמגוגי.
אימפריאליזם כידוע היה קיים הרבה זמן לפני הציונות, ואני לא חושב שאתה באמת מאמין שהתערבות נאט"ו בלוב למשל קשורה להתנגדות של קדאפי לכיבוש הישראלי ביו"ש.
אני לא מבין מדוע עולה שוב ושוב הטענה לגבי אימפריאליזם בהקשר הסורי, ועוד בזמן שאסד ממשיך לקצור בבני עמו ע"י טנקים וצלפים. אין שמץ של הוכחה לגבי קשר בין גורמים אימפריאליסיטים לבין המתקוממים, ולכן מה שאתה מכנה "ההיסטוריה האימפריאליסטית" אינה רלוונטית כלל.
לדעתי נאט"ו אמורים לבצע בסוריה את מה שמתבצע כעת בלוב (וטובה שעה אחת קודם) כדי להפסיק את הטבח שמבצע אסד בבני עמו ולסיים את משטר האיימים שלו.
כל מה שיהיה אחר כך בסוריה מבחינה שלטונית הוא טוב יותר ממה שקורה תחת מנהיג כמו בשאר אסד,
כפי שאנו רואים היטב בימים אלו.
עוד דבר: המשטר בסעודיה אינו "גרוע אפילו מהמשטר של אסד". מבחינת הדמוקרטיה שניהם גרועים באותה מידה אך איכות החיים בסעודיה עולה בהרבה על זו בסוריה. אתה מזמן להציץ במדד ה-HDI בכדי להיווכח בהבדל התהומי בין שתי המדינות.
רק הבהרה לגבי הקשר בין גורמים אימפריאליסטים למתקוממים בסוריה:
אני כמובן מתייחס אך ורק בחיוב לעזרה כספית שתקבלים גורמים אופוזיציונים סוריה הנמצאים מגלות בכורח, באותה מידה שמימון כזה הכרחי ורצוי גם לגורמים אופוזיציונים איראנים, טיבטים ופלסטינים (למרות שהאחרונים כבר מוצפים בעזרה).
כל תנועת מרי הפועלת נגד משטר מדכא אמורה לקבל עזרה מגופים ומדינות דמוקרטיות.
ועוד תוספת קטנה –
– מה הייתם אומרים אילו ביברק היו למשל נוהגים "לאט" כמו בשאר אל אסד ו…
* מבטלים את "תקנות שעת חירום"
* מחזירים לתושבי איקרית ובירעם את כפריהם
* מבטלים את הכיבוש ומכריזים שהם מעונינים בחתימת הסכם שלום כולל עם כל העולם הערבי?
משום מה נשמטה תגובתי: יחי האחד במאי, וגם השני, והשלישי… איני מפסיק לקרוא – לא חדשות, לא עיתונים, ואפילו לא ספרים… לכן רציתי להעיר שמאז שג'ואד אל-בשיתי פירסם את מאמרו ב- 7 לאפריל, ועד שאנדרי תירגם אותו לעברית, עברו שלושה שבועות. וכידוע במזה"ת שלושה שבועות זה ה מ ו ן זמן… ומה קרה מאז? – לפי הפרסומים במערב נהרגו רבים, אבל גם בשאר אסד החל לזוז, והסיר את "תקנות שעת חירום" [שאצלנו עוד בתוקף]. ייתכן שהצעד הזה אינו מספיק, וודאי אינו מספק את "האחים המוסלמים", שעומדים בראש המפגינים. אבל על-פי עתונות העולם ו"הארץ":
* עיתון טורקי-"סבאח" דיווח על ביקור סודי של ראש ה CIA לאון פאנטה באנקרה בסוף מ ר ץ – "בין היתר, במטרה לדון באפשרות של שינוי המשטר בסוריה"
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1226145.html
* ב- 18 לאפריל -רויטרס "ההפגנות הנוכחיות בסוריה נוצרו כמזימה אמריקאית נגד השלטון העלוואי בסוריה". ארה"ב -קרי ממשל אובמיהו – תמך בסתר בקבוצות "אופוזיציה" סוריות. לכן גם ארה"ב אשמה במות סורים רבים שאותם "עודדה" לצאת להפגין. אבל עיתונאינו הציונים נמנעים מלהסביר לנו את הסיבות להפגנות שם. U.S. secretly backed Syrian opposition: report
http://www.reuters.com/article/2011/04/18/us-usa-syria-wikileaks-idUSTRE73H0E720110418
* ב- 19 באפריל דיווחה עתונות העולם וגם "הארץ" על הסרת חוקי החירום בסוריה.
"הארץ": ממשלת סוריה הסירה את חוקי החירום
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1225469.html
* ביום שבו ג'ואד אל-בשיתי פירסם את מאמרו הודיע אסד שכל הכורדים במזרח סוריה יקבלו אזרחות. זה אמנם היה צריך לקרות מזמן, אבל טוב שזה קרה.
ועוד כמה שאלות:
(1) מדוע ארה"ב מקימה אופזיציה למשטר של בשאר אסד? – איני מתיימר לדעת הכל – אבל קראתי ש"המוסד" וה-CIA היו מעורבים בהפצת שקרים על "נשק אב"כ" שהיה כביכול בידי סדאם חוסיין. קראתי קצת גם על חלקם של הניאו-שמרנים הקיציונים ב"שכנוע" וב"סימון המטרה"… כולם החל מידידיו של נהנתניהו דורי גולד, ריצ'רד פרל-פול וולפוביץ-דאגלס פיית', ועד יועץ סגן הנשיא דיק צ'ייני, הימני הקיצוני אליוט אברמס התבטאו בנידון. בועידת הנשיא בבניני האומה לפני כשנתיים הציע אליוט אברמס לאובמה לתקוף את איראן מיד. אילו היה עכשיו בירושלים היה ודאי מציע לתקוף את סוריה… הרי גם סוריה היתה מאז ומתמיד על שולחנם של סרבני השלום. שאלו את המתווך ששלחו 4 ראשי ממשלה "שלנו", את אלוף [מיל.] אורי שגיא, ותיענו שהוא המליץ לחתום – ללא דיחוי!
(2) גורמים אחראים בארה"ב הודו שסוריה א י נ ה מאמנת ולא אימנה "טרוריסטים לפעולה נגד ארה"ב בעיראק". (3) גם הנימוק ש"סוריה מדכאת את עמה" הוא חלול. הרי בסעודיה ובתימן שולטים משטרים שחורים ומדכאים הרבה יותר – וכידוע גם ישראל מדכאת את הפלסטינים -ואשר לחמאס ולחיזבאללה – הרי אסד הודיע שהוא מוכן לשנות את יחסו אליהם, בתמורה להחזרת הגולן ולהסכם שלום. קראו עוד קצת ואולי תבינו.
אהה, אסד ביטל את תקנות שעת החירום בסוריה, אך פה בישראל הן עדיין תקפות –
כנראה שסוריה היא מקום שטוב יותר לחיות בו.
אתה מתנדב להיות הראשון שעובר לשם?
אתה מיטיב לצטט דברים שמבטיח בשאר אסד, אך כושל מלהסביר מדוע הוא צריך לרצוח מאות אנשים
לפני ותוך כדי האמירות הללו?
מתברר לצערך שהחלפת המשטר בסוריה (גם אם ה-CIA "דן בנושא") הוא עניין הכרחי
לאור העובדה שהמשטר הנוכחי מפעיל טנקים וצלפים נגד אזרחים מפגינים, והורג מאות.
האם אתה כאיש שמאל באמת מעוניין שמשטר כזה ישאר ולו יום אחד נוסף בשלטון?
תשווה למשל את תוצאות פשעי אסד להריגתם של 13 ערבים ישראלים במהומות אוקטובר 2000 –
מהי תחושתך לגבי היותו של אהוד ברק עדיין שר הבטחון של ישראל?
עכשיו עבור במטותא לסוריה, עם אותן אמות מידה, וספר לי בבקשה מדוע צריך בשאר אסד להשאר בשלטון לאחר הפשעים שהוא מבצע? (רק אל תגיד לי "בזכות ביטול חוקי החירום"…).
כלל לא ברור מדוע המימון האמריקאי של גופי אופוזיציה (הפועלים מחוץ לסוריה, כפי שהובן מהמאמר) מהווה בעיה כלשהי? הרי גם הקרן החדשה לישראל, בה אתה תומך מן הסתם, היא גוף אופוזיציוני הממומן "מבחוץ" – האם גם כאן אתה רואה בעיה?
המחאה בסוריה היא לגיטימית לחלוטין ולכן גם כל תמיכה בה.
לאור מצב זכויות האדם בסוריה – כל דולר שהושקע באופוזיציה הוא מבורך.
הרי אתה מתנגד באופן נחרץ להתערבות חיצונית, אז איזו אפשרות ישנה לעם הסורי מלבד התקוממות?
לכן האשם היחיד (ממש האחד והיחיד) במותם של המפגינים הוא בשאר אסד, הוא ולא אחר.
יחי האחד במאי- המשטר הסעודי הוא משטר רודני ומתועב שצריך לעבור מהעולם, לצד זה של אסד. גם המשטר באיראן. אבל לא עבדאללה ולא אחמדינג'אד לא רצחו את אזרחיהם כמו בשאר אסד. הדיכוי שלהם נוראי אבל בשורה תחתונה, בציר הדמים שלהם היה רחוק מזה של אסד (למיטב ידיעתי בסעודיה כלל לא נהרג איש). בטרם החלו ההפגנות בסוריה, אכן המשטר שם נראה פחות רע (וודאי יותר חילוני), אבל מידת הרצחנות של שלטון מתגלה רק כשהעם מחליט שדי נמאס והגיע הזמן להתנער. לכן הייתי נזהר מלבוא ולומר ששם יש משטרים מדכאים "הרבה יותר". אני רוצה לראות שהיית מסוגל לומר זאת זה למשפחות השכולות בדרעא בחומס ובלדקיה.
לכבוד ה"אחד במאי"
דבריך נאים, מנוסחים היטב ואפילו "מגובים" ברשימת מאמרים.. מעיתונים מובילים {בצורה עיוורת את השמאל}
ועדיין יש לך בעיה אחת קטנה , קטנטונת ממש פיצפונת
אסד רוצח את בני עמו !
עד לפני עשור שנים עברה הדרך היחידה לכורדיסטן העיראקית דרך בירת כורדיסטן הסורית, קמישלי. שם שכנה גם הנציגות "הקונסולרית" של ה- PDK – המפלגה הדמוקראטית הכורדית מיסודו של מוסטאפא אל בראזני. ישראלים שממשלת טורקיה של אז רצתה ביוקרתם, יכלו לנסוע כמובן דרך מזרח טורקיה לזאחו, אבל אנו – שייצגנו ארגונים בינלאומיים לזכויות אדם – לא יכולנו לנסוע דרך טורקיה. וכך מצוידים ברשיון של ממשלת סוריה, לאחר טיסה מדמשק לקמישלי, הגענו וקיבלנו רשיון מעבר לצפון עיראק, דרך איסור הנפט הסורי, למעבר החידקל ב PESHKHABOR. וכך בסירה שהיא "קליפת אגוז" עשויה דיקט מאולתרת, עברנו את הנהר הגדול, כ-2 ק"מ מצפון לאיזור שנשלט בידי כוחות ה"בעת'" העיראקי… אז הבנתי כמה שנא המשטר של בשאר אל אסד את הבעת של סדאם, וכמה עשרות מונים היה יותר בשאר אל אסד יותר דמוקרטי מ"אחיו" החורג. האם ייתכן שהדברים השתנו מהקצה עד הקצה? אולי. אבל למי שהתנסה וראה קצת קשה להאמין שבשאר עצמו שינה עורו והפך מרפורמטור [איטי אמנם] לדיקקטור רצחני.
המסע שלך (אותו אתה מתאר בתגובתך האחרונה) היה ארוך בדיוק כמו הפילפול הלוגי בעזרתו אתה מנסה לצייר את בשאר אסד כרפורמטור, ולו גם "איטי" משהו.
מה גם שבשאר אסד שלט בסוריה מאז שנת 2000 ואילו אתה עברת שם רק ב-2001 או לפני כן (כתבת – "עד לפני עשור שנים"). לכן כל מה שראית כ"כמה שנא המשטר של בשאר אל אסד את הבעת" לא כל-כך רלוונטי לאיש עצמו, שעלה לשלטון זמן מועט מאוד לפני כן.
עכשיו, מיהו "אחיו החורג"? סדאם חוסיין? ולמה בדיוק בשאר אסד הוא "עשרות מונים יותר דמוקרטי"?
את זה באמת קצת קשה להבין מהסיפור.
בכל מקרה סוריה נמצאת במקום ה-152 לפי מדד הדמוקרטיה של האקונומיסט לשנת 2010,
לכן אפשר לומר באופן די נחרץ שזהו משטר שאינו "דמוקרטי עשרות מונים" משום דבר, אלא תלוי ועומד בפני עצמו כמשטר זוועתי, והרציחות האחרונות של הרפורמטור (ה"איטי אמנם") מדברות בעד עצמן.
איזה כיף לראות את האינטלקטואל האמיץ ד"ר ע' בשארה משפיל עצמו.
http://maavak.org.il/maavak/?article=783
קטע מתוך מכתבו של ג'וליאנו מר-חמיס לעזמי בשארה:
"עזמי אחי, אתה לא ברחת!
אתה ניצלת בתבונה את התנאים ואת הנסיבות והצלחת לחמוק מכיתת היורים ש"מערכת החוק" הציבה מולך. כמו לוחם מיומן חמקת מכדורי השב"כ וירדת למחתרת. ואין זה משנה אם זה במערות הגליל או בקטר, בדובאי או בקהיר.
רבים יפצירו בך לחזור. רבים אחרים ישמחו לראות אותך נרקב במרתפי השב"כ. יהיו כאלו שירצו להקריב אותך – כך גבורתך תכסה על אזלת ידם ופחדנותם. כל מיני עסקנים קטנים יצוצו כמו פטריות לאחר הגשם ויטענו …".
מתוך: אחי, עזמי בשארה
https://hagada.org.il/2007/04/29/%D7%90%D7%97%D7%99-%D7%A2%D7%96%D7%9E%D7%99-%D7%91%D7%A9%D7%90%D7%A8%D7%94/
כאז כן היום, היו ועדיין ישנם עכברים המסתתרים במנהרות ובמצדות ובמערות ובנקרות צורים ובמחילות עפר, אי שם בלב הלילה דרוכים וחרישיים, צופים באל ג'זירה ומגייצים גיוצים אודות עזמי בשארה.
קובל ראובן קמינר: "אין זה הגון כלל וכלל לפרסם התקפה על אדם מבלי לפרסם את דבריו של המותקף. זה ההפך של חופש הדיבור והדיון". הנה מילה או שתיים על הגינות: "מהיכרותי הלא רבה את תולדות האידיאולוגיה והמעש הפאן-ערביים אני סבור ש"דמוקרט" קולע בול לאמת".
הכרותי הלא רבה. נאמר במפורש. למרות הכרותו, שכאמור אינה רבה, בחר אנדרה דרזדין לתרגם דווקא את מאמרו של ארי שביט (או מי מטעמו). הרי ידיעת הערבית שלו (אשר אני מקווה ומאמין טובה יותר מידיעת העברית שלו), והכרות, גם אם מעטה, עם תקשורת פלסטינית וערבית, היו יכולות להיות לו לעזר, ובוודאי היה מוצא מאמרי ביקורת ענייניים, ביניהם נוקבים, על עזמי בשארה. הכרותו, גם אם אינה רבה, באתר המצויין google.com (מומלץ, בשפת הציונים: אחלה אתר) הייתה יכולה לסייע לו למצוא את דבריו של בשארה באל ג'זירה לפני הגיוץ "תובנותיו [של המגיב המכונה בשיח הציוני דמוקרט] חדות מאין כמוהן".
מה אומר המגיב הדמוקרטי היחיד במזה"ת?: "אין מה לטעות באיש, ד"ר בשארה לא אומר דברים שונים מאלו שאומר פטרונו הד"ר אסד, גם אסד מרבה לדבר על רפורמה. נו שוין. מה שבאמת עובר את גבול עזות המצח הצפויה, הוא השימוש של הצמדחמד הזה בטיעון העדתי…".
כדאי לבדוק מה אומר בשארה. כדאי היה לעשות זאת עוד לפני שמקדימים לתרגם, בוודאי ובוודאי לפני שקוראים למגיב הדמוקרטי לכתוב מאמר(!) ולהבדיל, אחרי "קריאה חוזרת ועוד אחת כדי להבין את מלוא עומקן ורוחבן [של תובנותיו של המגיב הציוני], וכך ממש עשיתי אני [אנדרה דרזדין]".
הנה כאן, בתרגום לאנגלית:
#2907 – Former Israeli MK Azmi Bishara Turns Against the Syrian Regime
Al-Jazeera TV (Qatar) – April 15, 2011 – 03:10
http://www.memritv.org/clip/en/2907.htm
וכאן, באתר לזכרם של לוחמי החופש הערבים (אתר שאינו מבדיל בין אסד, אהוד ברק וקדאפי – כולם ציונים לדידו)
Tuesday, May 3, 2011
Al jazzera TV Azmi Bishara Describes the demonstrations in Syria, the most powerful Arab
http://newsarabrevolution.blogspot.com/2011/05/al-jazzera-tv-azmi-bishara-describes.html
וזה רק חיפוש ראשוני באותו אתר מצויין, גוגל. (לא רוצה להשמע כמו תוכן שיווקי, אבל אני בהחלט ממליץ למתרגם (המצויין לכשלעצמו) על אתר זה). הגינות מחפש ראובן קמינר? בדבר פרסום מאמריו של ארי שביט יש לבוא בדין ודברים עם אלוף בן, עורך עמוד המאמרים של 'הארץ'. מארי שביט אין לצפות לדבר ולחצי דבר.
לא ברור מדוע ציטטת את שיר ההלל שחיבר ג'וליאנו מר-חמיס לכבודו של בשארה.
בשארה הרי מואשם כאן בעניינים די רציניים, ואם לשפוט לפי הרקורד של ג'וליאנו מר-חמיס בניתוח מדויק של המציאות – הרי סביר שבשארה אשם גם אשם.
ונעבור לארי שביט, כלומר, אולי תסביר מדוע שירבבת את שמו, ואיך הוא קשור למאמר?
יתכן ואתה מתכוון לג'ואד אל-בשיתי, שנהיה "ארי שביט" רק בגלל שהוא מעז לבקר את ירום הודו עזמי בשארה?
לגבי הלינקים שהבאת – הכל טוב ויפה, אכן בשארה מצטייר (לפחות בראיון באנגלית) כמבקר של השלטון הסורי, אבל האם מצאת בעיות או טעויות בתרגום מעשה ידיו של דרזנין?
מה הקשר בין דברים שאמר בשארה בראיון כלשהו, לבין נכונות תרגום של מאמר או ראיון אחר?
קראתי קצת בתגובותיך. סה"כ אנחנו מסכימים בעניינו של אסד: יותר גרוע מהציונים ומקומו בהאג ולא בשום מקום אחר. תגובותיך, וביחוד זו האחרונה, מלמדת כי אין לך ידע בסיסי בתורת הספרות. אנחש כי מעולם לא קראת ספר.
ג'וליאנו מר לא חיבר שיר הלל אלא כתב מכתב. הוא צוטט כדי להזכיר למי ששכח ולמי שמנסה להשכיח את מה שראוי שייזכר. אני מניח כי מי שהרמז כוון לעברו הבין היטב מדוע הוזכרה דווקא ציטטה זו, ובכל אופן אין זה מעניינך.
בשארה מואשם בעניינים רציניים. זו הסיבה שכיניתי את כותב המאמר בכינוי ארי שביט. גם כאן הרמז הובן למי שאמור להבינו. הרקורד של מר חמיס בניתוח מדוייק של המציאות אינו זקוק למליצי יושר ציוניים שיכולת ניתוח המציאות שלהם נידונה בהרחבה במסכת יומא דיני כלב שוטה.
לגבי הלינקים שהבאתי, הרי מתפקידו של המתרגם היה להביא דברים אלו. אם אינך מבין מה הקשר בין הצורך להביא את הדברים שאמר בשארה לבין תרגום מאמר זה סביר להניח כי אינך שולט גם ברזי המתמטיקה.
יבוא יום בו יבינו הציונים כי הצעתו של בשארה הייתה עיסקת טיעון חלומית כדי לכפר על כל פשעיהם. דחיית היוזמה הסעודית ודחיית מצע בל"ד הובילה ליוזמה האחרונה לפני הפורענות, היא היוזמה הטורקית
The Revolution’s Missing Peace
By ABDULLAH GUL
Published: April 20, 2011
http://www.nytimes.com/2011/04/21/opinion/21gul.html
כתיבה, קריאה, תרגום, הפצה, ציטוט, הסתמכות על ודיון במאמריו של ארי שביט תגדיל את ההסתברות לפורענות. כפי שאמר ראובן קמינר, אין זו ממטרותיו של אתר זה.
על ההבלים הציוניים אשר סופם הסקת המסקנה כי בשארה אשם גם אשם הגיב בשארה. לדעתי תגובה זו מתאימה גם למאמר זה.
"הדעות שאני מחזיק בהן הם לא רק דעות שלי, אלא של רוב העולם, לא כולל ארה"ב. אין לי בעיה שידברו נגדי ואפילו שיסיתו נגדי, אבל שהדברים יהיו מבוססים על העובדות ולא על השקרים. יש כאלה שטוענים שאני מרגל לטובת חיזבאללה ואלו שקרים. הם טוענים זאת כי הם רגילים לערבי שמתחנף או שמקלל. אותם אנשים אפילו לא מסוגלים להבין את הספרים שאני כותב ואת הרעיונות שאני מעלה. לכן הם חייבים להקטין אותי ולהפוך אותי למרגל".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3284858,00.html
עכשיו הם הופכים אותו לתומך בפשעיו של אסד. סיבה אחת יש להם: להסיח את הדעת מתמיכתם שלהם בפשעים אלו. הם אלה הרוצים יציבות, הם אלו שייבבו, יחד עם בן אליעזר, על גורלו המר של מובארכ. הם אלו שערכו שיקולי נזק ותועלת – של העם היהודי ושל האינטרסים של ארה"ב כמובן – בדבר המשך או סילוק משטרו של אסד. פתאום סיפרו לנו על גבול שקט מזה ארבעים שנה, על החשש ש'קיצונים איסלמים' יתפסו את המשטר ויצאו למלחמת ג'יהאד על ישראל, ישבו וסיפרו בשבחי המשטר הסורי בכל ערוץ תקשורת ציוני.
התחרות החולנית בין התקשורת הסורית הרשמית ובין מקבילתה הציונית מי יזרה יותר חול בעיני הצופים עלתה שלשום מדרגה כאשר מקורבי אסאד תיארו את בשארה בתיאורים שלא היו מביישים את הציונים: בוגד, בכור שטן, אופורטוניסט, וכו' וכו'. לא נותר להם עוד אלא להתחרות על התואר הצבא המוסרי ביותר בעולם ועל התואר מדינה עלאווית ודמוקרטית.
קודם כל לראובן. אני מניח שלעזמי בשארה יש אפשרויות להגיב, אם הוא רוצה וקרוב לוודאי שגם הגדה השמאלית לא תסרב להעניק לו במה..
לגופו של עניין, ברור מצד אחד שעזמי בשארה מגלה עמדה אופורטוניסטית לחלוטין ומאידך יש צורך לציין שלא רק סוריה, אלא גם מצרים, לוב, תוניס וארצות ערביות אחרות עדיין לא בשלות כנראה למהפכה משחררת.
לפחות בזמן הקצר רואים הרעה משמעותית לפי הרבה מדדים ואם כיום אלפי צעירים טוניסאיים מתדפקים על שערי אירופה, אז זה מוכיח את הנקודה.
נראה שאותם קורבנות יהיו בטווח הקצר קורבנות שווא והתלהמות פסבדו-מהפכנית לא תשנה עובדה מצערת זו.
כל זה לא אומר שאין צורך לגנות שליטים אכזרים ורצחניים כמו קדפי או אסד ולנסות לפעול נגדם, אך לא בדרכים שננקטו עד עכשיו.
ראובן קמינר אינו קובל על כך שלעזמי בשארה אין אפשרות להגיב, אלא על כך שהובא מאמר המתייחס לדברים שאמר בשארה קודם לכתיבת מאמר זה, ולשדברים אלו לא הוצמד קישור (כמו בכל מאמר המכבד את עצמו ואת קוראיו), למען יוכלו הקוראים לקרוא ולדעת במה דברם אמורים.
זאת ועוד, קמינר מוסיף גם ש"אין להתעלם מהעובדה שעזמי בשארה הוא יעד של התקפות היסטריות וגזעניות מצד הממסד הישראלי. לפרסם מאמר התקפה על בשארה בנסיבות אלה נוגד את המסורת של האתר ואת המטרותיו".
קיימים כידוע מאמרי ביקורת בתקשורת הערבית, אלא שלא הציונים הם נמעניהם. אדרבא, יפרסם אתר הגדה השמאלית מאמרי ביקורת על בשארה, אך טוב יעשה אם ייטיב להבחין בין ביקורת לגיטימית לבין דברי הסתה פרועה ממניעים צרים שאינם תורמים דבר וחצי דבר לשיח האנטי ציוני הביקורתי, אלא מוסיפים דווקא להתלהמות הציונית כפי שמראות התגובות כאן, כמו גם תגובתך שלך. ( שרגא עילם, כה מצער! למותר לציין כי לא הופתעתי).
כהמשך ישיר של התוקפנות בתקשורת הציונית על נציגי ערביי 48 שנפגשו עם קדאפי, ממשיכים הציונים בהתקפותיהם הפרועות על נציגיהם שנפגשו עם אסד, ועכשיו על אלה שנסעו לוועידת הפיוס בקהיר. אופורטוניסט גדול עזמי בשארה. נפגש בזמנו עם אסד כדי לקדם את האינטרסים של העם הפלסטיני, כפי שהוא רואה אותם. האם אלה שחגגו בכיכר ב99 את זכייתו של אהוד ברק עשו זאת ממניעים אופורטוניסטים, או ששמחו באמת ובתמים כי ראו בזאת קידום אינטרסים של עמישראל, כפי שהם ראו אותםאז? האם מצביעי פרץ בבחירות 2006 ידעו כי לא יעברו חודשים ספורים ונציגם בכנסת ייהפך לפושע מלחמה?
אופורטוניזם זה להצביע לאהוד ברק לאחר היוודע דבר היותו פושע מלחמה. אופורטוניזם זה לומר למובארכ לך, להפציץ את טריפולי ולשתוק כדג לנוכח הטבח בסוריה. האם המדינות הערביות אינן בשלות למהפכה משחררת? ימים יגידו. דבר אחד בטוח: המדינה הציונית אינה בשלה למהפכה משחררת. ולא, לא בגלל שאלפי ציונים מתדפקים על שערי אירופה, גם לא בגלל הרעה משמעתותית לפי הרבה מדדים, אפילו לא בגלל אלפי קרבנות השווא שנפלו, ע"פ מקורות ציוניים, בהגנה על המדינה המכונה ישראל בשיח הציוני. כל זה לא אומר שאין צורך לגנות שליטים אכזרים ורצחניים כמו אהוד ברק ולנסות לפעול נגדם, אך לא בדרכים שננקטו עד עכשיו.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1226358.html
טוב יעשה "השיח האנטי ציוני הביקורתי" אם יהיה ביקורתי גם כלפי עצמו ולא רק כלפי הציונות.
מכיוון שדבריך על מאמרי ביקורת (לגבי בשארה) מנוסחים בצורה כללית, לא הבנתי אם אתה רואה במאמר הנ"ל "הסתה פראית" או ביקורת לגיטימית". אוסיף ואומר שאם זו אינה ביקורת לגיטימית – אז מה כן?
נציגי ערביי ישראל שנפגשו עם אסד וקדאפי צריכים לתת דין וחשבון רציני מאוד כלפי עצמם אחרי שנגשו והיללו את שני הרוצחים אליהם נסעו.
לגבי "להפציץ את טריפולי ולשתוק כדג לנוכח הטבח בסוריה" – זו פשוט צביעות:
יש כאן מספיק מגיבים מהשמאל העיקבי ששותקים כמו דג על הטבח בסוריה, נאט"ו לפחות עושים משהו בלוב,
אני מניח שאם זה היה תלוי בך אז הטבח שם היה יכול להימשך…?
על המשחק הצבוע של דיקטטורת הבעת' בטיעון העדתי, בעודה מסיתה את העדות אחת כנגד השניה במו ידיה:
http://www.guardian.co.uk/commentisfree/2011/apr/28/syria-media-sectarian-plot?INTCMP=ILCNETTXT3487