ריאיון עם יאניס קיוקאס
האבטלה בקרב הצעירים ביוון מגיעה ל-43%! בנוסף, בגלל העלאת הארנונה והנהגת מס חדש, משפחות רבות אינן מסוגלות לשלם את חשבונות החשמל. בשכונות רבות, בעיקר בקרב הזוגות הצעירים ועניים ניכרות תופעות של תת-תזונה וחוסר ביטחון תזונתי. ההתרוששות באה לידי ביטוי בכל שכבות העם.
מאת אפרים דוידי
כך המתמטיקה של העובדים היא פשוטה: עלייה בפריון פלוס עלייה בהוצאות מינוס ירידה בשכר שווה: שביתות ומחאות. ככל שזו המשוואה עבור 99% מאזרחי ישראל, יש לצפות ליותר שביתות ולמחאות חברתיות רבות יותר.
מאת בנימין גונן
גישתנו לשאלה הלאומית, לעומת זאת, היא מעמדית; אנו רואים את שורש הבעיה באנטגוניזם בין מעמדות, ולא בין לאומים. הן ליהודים, הן לערבים יש אויבים, אך הם אינם מוגדרים על פי הלאום. האויב הוא מעמדי, ומסוכן לשני העמים כאחד, שכן ההמונים בני שני העמים סובלים ממנו.
מאת גדעון ספירו
עדנאן העלה שוב על סדר היום הציבורי את סוגיית המעצרים המנהליים, שיטה נפסדת המקובלת במשטרי עריצות, לפיה עוצרים בני אדם ללא משפט. בפרשת עדנאן התגלה הממסד הצבאי כמו גם הרפואי במלוא ניוולם וניוונם המוסרי.
מאת אנג'לו איידן
ניכר בדו"ח הוועד המרכזי לוועידה ה-26 שהמפלגה הקומוניסטית הישראלית ממשיכה לנהוג נגררת על-ידי המאורעות – היא לא מקדימה אותן כפי שחובתה לעשות כן. אומנם יש התקדמות: התקדמות איטית, אבל היא מתקיימת על אף התעקשותם של הרביזיוניסטים.
מאת חיים ברעם
הצניעות לא היתה אלא מסווה שקוף מדי לשתלטנות הבוטה של האיש, לנכונות שלו לפעול בכל מחיר ובכל שיטה אפשרית נגד הדמוקרטיה הליברלית במדינת ישראל למען שיטת המשטר הקרובה ללבו, שבה שולט הרוב על המיעוט באורח מוחלט.
ריאיון עם מואיסיס ליציס
השבוע יצא לאור הגיליון הראשון של העיתון "אלפטרוטיפיה של העובדים", בהנהגת עובדיו שמזה חצי שנה לא מקבלים שכר. מואיסיס ליציס, עיתונאי כלכלי המתמחה בסחר חוץ ופעיל בוועד העובדים, סיפר מדוע העובדים החליטו לקחת את גורל מקום העבודה בידיהם.
מאת אפרים דוידי
מתברר שמנהיגי עובדים, המתעקשים להגן על זכויותיהם ולהיאבק נגד עבודה קבלנית, נאלצים להתמודד לא רק עם המעסיקים, אלא גם עם ממשלת ההון שבשלטון.
מאת זיאד מדוח
ניתן לתאר את המצב ברצועת עזה בשתי מילים: שיתוק מוחלט. מול המשבר ההומניטארי, תושבי עזה רבים שואלים: איפה הארגונים לזכויות אדם? איפה העולם המתקרא "חופשי"? איפה המצפון האנושי?
מאת הרב אליהו קאופמן
בשבוע האחרון חזר ה"ניגון הסטטיסטי" שוב לכותרות. הפעם הסיבה הלא רשמית הם אירועי "הדרת נשים" ו"מאורעות בית שמש". זהו "ניגון" המזומזם פעם עם מנגינה אנטי חרדית ופעם עם מנגינה אנטי ערבית. תלוי מה הולך יותר טוב ב"שוק הציוני" הלבן והחילוני.
מאת חיים ברעם
מפעם לפעם אני שומע מאנשי ימין ומרכז את הקובלנה השגרתית: למה "אתם" בוכים כל הזמן על מה שקורה במדינה ובחברה? בסוריה "שלכם" יותר טוב? … כפי שאמר ישעיהו ליבוביץ' המנוח: "לעתים הרשעים הם גם טיפשים." לכן אולי מופנות אלינו כל כך הרבה טענות בנושא הסוּרי.
