מאת ראובן קמינר
המאבק נגד תוכניות ההון והשלטון אינו אפיזודי, הוא ימשך עם עליות וירידות במשך זמן רב. במציאות קשה זו יש צורך ברעינות חדשים ודרכי פעולה מחושבות ומתוחכמות שיאחדו את כל קורבנות המדיניות האנטי-עממית.

מאת אפרים דוידי
ה"התבלות המתוכננת" הפכה לאסטרטגיה עסקית – ייצור מוצרים ומכשירים שיש להם תוחלת חיים קצרה. זאת, במטרה לעודד את השוק ולהחזיר שוב ושוב את הצרכנים אל החנויות כדי לרכוש מוצרים במקום אלה "שלא כדאי לתקן אותם". בייחוד בעקבות המשבר הקפיטליסטי באירופה שאת סופו לא רואים והגורם להצטמקות השווקים, לאובדן הכנסות ורווחים.

מאת חיים ברעם
חשבנו אז על החזרת כל השטחים הכבושים, חלוקת הריבונות בעירנו ושלום עם הפלסטינים ועם שאר מדינות ערב. השלום היה יעד, אבל גם אמצעי להפניית משאבים לצרכים חברתיים, לשוויון, לסוציאליזם. החלום הזה קועקע עד תום.

מאת ראובן קמינר
לא השלטון הפנימי של אסד הוא העניין. כל דמוקרט ושוחר שלום חייב להזדהות עם המחנה השולל מארצות הברית את הזכות להחליט מי ישלוט בארץ זו או אחרת. ההתקפה הישראלית היא מכה קשה לסיכויים של ישראל לחיות בשלום באזור זה. יתרון צבאי, גדול שיהיה, לא יביא שלום ובטיחון לעם בארץ זו.

מאת אריאן אופיר
הגיע הזמן שנפסיק לקבל את העזרה שהורינו נותנים לנו כמובן מאליו. הם אלו שראויים להיות במוקד הדיון הציבורי, כי נחשו מה, גם הם כורעים תחת הנטל ועתידם הכלכלי אינו יותר יציב מעתידנו שלנו. גם הם צריכים רשת ביטחון, ומי שיכולה להעניק לנו אותה היא לא אחרת מאשר המדינה.

מאת ישראל פוטרמן
לא כל המתקוממים נגד משטרי הדיכוי הם כוחות מתקדמים; תחת האצטלה של תמיכה בכוחות התנגדות למשטרי דיכוי, כמו בסוריה ולפני כן בלוב, מנסים חוגים ריאקציוניים לשתף פעולה עם כוחות המייצגים אינטרסים של האימפריאליזם האמריקאי, או אחר. אמנם חייבת להיות אבחנה בין אויבי האימפריאליזם לתומכיו, אבל אין סיבה לתמוך במשטרי דיכוי כי האופוזיציה גרועה מהם.

מאת גדעון ספירו
כמה סמלי ואופייני שההחלטה הראשונה שקיבלה הכנסת החדשה נגועה בגזענות – הארכת החוק האוסר על פלסטינים אזרחי ישראל להתאחד במדינתם עם בני/בנות זוגם מהשטחים הכבושים. זה עשר שנים שהחוק מוארך מדי שנה. מה שאמור היה להיות זמני הופך לקבוע, שהרי אחד מסימני ההיכר של ישראל שאין גבול לזמניות, בעיקר כשמדובר באפליית ערבים.

מאת חיים ברעם
בשבוע שעבר מתחתי כאן ביקורת קשה גם על החרדים וגם על שונאי החרדים ובינתיים נחת שר האוצר יאיר לפיד על דוכן הנואמים לכנסת (הוא כבר הספיק לאמץ יחס של בוז למוסד הנבחר הזה, שאמור לייצג את כולנו), ונהם כלפי הח"כים מהסיעות החרדיות בסגנון מחפיר שאין לו כפרה.

מאת אפרים דוידי
ב-1 במאי זה יש להניף את הגדל של החלוקה הצודקת של עוגת ההכנסות הלאומית ושל חופש השביתה. האפשרות לחלק את פירות העבודה אחרת, תלויה לא במעט באפשרות לשבות.