היכן יימצא קצין המשטרה או האלוף בצה״ל שיתנזר מטוויית קשרים עם אלה שמנהלים כאן את העניינים? אחד שיראה את ייעודו בשליחות הציבורית שהוטלה עליו ולא בקרייריזם בוטה, כסף עתידי או שיפור מלאכותי של הדימוי התקשורתי? אחד שיזהה את מיקומו החברתי במעמד הביניים ולא ישאף להשתייך לשכבה דקיקה ואינטרסנטית? כנראה שאחד כזה לא ימצא בקרוב בצמרת. זהו קודקס ערכי שמוביל לשום מקום. קציני המשטרה כמו כמה מעמיתיהם לצה״ל הם יצירי רוח הזמן: הם מזהים בחוש חד את אלה שיכולים לספק להם רוח גבית: בקידום, בכיפת ברזל תקשורתית או בג׳וב נכסף ומבטיח לאחר הפרישה.

"פרשת ברונו שטיין – סמל לחורבן השיטתי של מערכת אכיפת החוק",
גידי וייץ, "הארץ" 10.9.2014

האכזבה המובאת בציטוט הנ"ל מתייחסת למיתוס של אליטה משרתת, מיתוס שיש לו תפקיד חשוב בלכידות ובבריאות של כל חברה אנושית. (השימוש במילה מיתוס מרמז לכך שאני מתחמק מדיון בממשות של התופעה שהמיתוס מתייחס אליה, אבל מבחינה סוציולוגית ניתן לקבוע שעצם האמונה במיתוס וההתייחסות אליו מייצרת תופעה ממשית.)

המושג "אליטה" מתייחס לשכבה חברתית אשר מאיישת תפקידי מפתח תכנוניים ו/או ניהוליים ו/או ביצועיים במוסדות החברתיים. מדובר בפקידות הגבוהה והבינונית במשרדי ממשלה ומוסדות ציבוריים שונים, בשופטים, חברי סגל במוסדות השכלה גבוהה, וכו'. (במפורש, לא מדובר כאן בבעלי הון ו/או יזמים עסקיים, למרות שאידאולוגיות מסוימות מכתירות גם אותם בתואר "אליטה" ואפילו מייחסות להם תרומה חברתית.)

המחאה החברתית, 2011.

במצב חברתי בריא, האליטה קשורה באופן הדוק למערכת הציבורית, ומזדהה עם מטרותיה ועם כלל העובדים בה, אשר כוללים את הפקידות הזוטרה בכל המוסדות הציבוריים, ואת כל סגל ההוראה והמנהלה במוסדות ההשכלה והחינוך. הקשר ההדוק הזה הוא חלק מהשקפת העולם של האליטה אשר רואה את המערכת הציבורית כמשרתת את כלל האוכלוסייה. המיתוס החברתי מתבטא באמונה שזאת אכן השקפת העולם של אותה אליטה.

במצב חברתי לא בריא האמונה הזאת מתערערת ו/או לא משקפת את המציאות. המצב החמור יותר הוא של מציאות שבה השקפת העולם של האליטה אינה מרוכזת בשירות כלל האוכלוסייה, זאת אומרת שהשירות החברתי אינו מרכז האתוס של האליטה. (האמונות של כלל האוכלוסייה ביחס לאתוס של האליטה הינן חשובות כשלעצמן, אבל נראה שהן משקפות בדרך כלל את המציאות.)

הציטוט בו פתחתי מייצג את התחושה שהאליטה של החברה הישראלית איבדה את האתוס של שירות החברה. ברצוני להדגיש שהאתוס של שירות החברה אינו מבטיח צדק חברתי או כל מטרה חברתית ראויה אחרת, שהרי המטרות החברתיות נקבעות בזירה הפוליטית. אבל היעדר אתוס של שירות החברה מחבל ברלוונטיות של הזירה הפוליטית, משום שהיעדר זה פוגע בתרגום של ההכרעות הפוליטיות לפעולות ממשיות. דברים אלו מתבררים כאשר שואלים מה מחליף את האתוס של שירות.

כפי שהציטוט הפותח מציין, האתוס המחליף את שירות החברה הוא האתוס של הצלחה פרטית, בתחרות בלתי מרוסנת, אשר מוכרעת על ידי קשרים עם בעלי הון. התחליף הזה אינו מקרי. השירות של האליטה מתוגמל באופן ישיר על ידי שכר נאה ותנאי עבודה טובים אשר מובטחים על ידי המעסיק הציבורי. לכך נוסף תגמול עקיף שמקורו בהכרת הטובה של החברה ככלל.

כאשר נפגעים שני מקורות התגמול הנ"ל, למשל ע"י המתקפה הניאו-ליבראלית על השירות הציבורי, עולה החשיבות של תגמול מסוג אחר: תגמול על ידי "בעלי עניין" שמקורו בהכרת טובה על שירות האינטרסים הצרים שלהם. כאשר סדר האירועים מתחלף (זאת אומרת, כאשר "הכרת הטובה" קודמת בזמן, ולו בצורה של התחייבות, לשירות האינטרסים) קוראים לזה שוחד. אבל שורש הרע אינו בהקצנה זו אלא בנורמה של שירות אינטרסים פרטיים ובחולשת האתוס של שירות הכלל.

כמובן, שבניגוד לצורה בה הצגתי את הדברים בהתחלה, אובדן האתוס של שירות הכלל אינו בלתי תלוי בפוליטיקה, אלא הוא תוצר של פוליטיקה מסוימת: פוליטיקה אשר מציגה את השירות הציבורי כאויב הציבור, ופועלת להחלישו ולהכפיפו לאינטרסים של ההון ו/או להגיון העסקי. גם פוליטיקה שדגל שחור של אי-מוסריות מתנוסס מעל מטרותיה (כגון דיכוי לאומי והזנחה חברתית) מחלישה את האתוס של שירות הכלל,  משום שהיא אינה מאפשרת לאדם הגון להזדהות עם מטרותיה. מצד שני, היחלשות האתוס של שירות הכלל בהשקפת העולם של האליטות מובילה אותן לתמוך באידאולוגיות של הזנחה חברתית, שבירת סולידריות חברתית, ואף דיכוי.

מכאן מתברר הקשר שבין הרושם שהאליטה הישראלית מאבדת את האתוס של שירות הכלל לבין התגברות האופי הריאקציונרי של האידאולוגיה הדומיננטית באותה תקופה ומקום. במילים אחרות, השחיתות אינה שורש הבעיה, אבל היא מהוות אינדיקטור לקיום בעיה חמורה.

Share on Facebook