מאמר זה לא יתפרסם בעיתון הארץ. הוא לא יתפרסם, בין השאר, משום שאין בו השתלחות באף אחד מן הצדדים לעימות שבין חלקים ב"שמאל (האשכנזי)" לבין חלקים ב"שמאל המזרחי", אלא הבנה וסימפטיה לשניהם.
השימוש שלי בכינוי "השמאל (האשכנזי)" מחייב הסבר. החברים בקבוצה החברתית הזו עשויים להתקומם על הכינוי, בטענה שגם השמאל הישראלי הוא אוניברסלי בעקרונותיו ובפעולותיו, ושחברים בו גם רבים שאינם אשכנזים. בפרט, מצביעי חד"ש, שרובם פלסטינים-ישראלים, הם אנשי שמאל לא פחות ממצביעי מרצ (שלא לדבר על מצביעי העבודה). אלא שכאן מדובר בדיון פנים-יהודי (ולעיתים אף פנים-ציוני), דבר מפוקפק במקצת בהקשר של דיון שמאלני, ולכן ההתייחסות בדיון הזה היא רק ליהודים. מכיוון שמטרתי לנתח את הדיון הזה ולא להשתתף בו, אני נאלץ לקבל את הנחת המוצא שלו, אשר מדירה את האוכלוסייה הפלסטינית-ישראלית. בהקשר זה ראוי לציין שמיעוט לא מבוטל של מצביעי מרצ (והעבודה) הינם מזרחים, אלא שמרצ (והעבודה) נתפסת בציבור הרחב כאשכנזית. התפיסה הזאת היא בעלת משקל רב, גם אם העובדות הן אחרות (ז"א: למרות שהאשכנזים הם כנראה רק רוב גדול בין מצביעי מרצ). הבחירה שלי בכינוי "שמאל (אשכנזי)" משקפת את השיקולים הנ"ל.
מפגינות בשכונת התקווה נגד הממשלה ומצוקת הדיור, 26/7/2011 (צילום: אקטיבסטילס)
באופן דומה, אפשר היה להתקומם על הכינוי "שמאל מזרחי" משום שהשמאל הזה טוען לאוניברסליות וגם הוא אינו מדיר מבין שורותיו חברים שאינם מזרחים. אלא שגם כאן, התפיסה הציבורית היא הקובעת. לסיום ההקדמות הסמנטיות, יש להדגיש שאין סימטריה בין קבוצה חברתית דומיננטית לבין קבוצה חברתית מוחלשת, והשוני במצב מצדיק שוני בהתייחסות להתארגנות ו/או לשיח אשר מבליט את הזהות של חברי הקבוצה.
המקור לביקורת המוצדקת של השמאל המזרחי על השמאל (האשכנזי) היא על כך שבשמאל אין מחויבות עמוקה לפרויקט של ביטול הפערים המעמדיים/סוציו-אקונומיים בין המרכז האשכנזי (ברובו) לפריפריה המזרחית (ברובה) בחברה הישראלית. הדגשתי את המילים מחויבות עמוקה משום שלדעתי לא מדובר בחוסר עניין של השמאל בצמצום הפערים שבין המרכז לפריפריה, וודאי שלא מדובר (לדעתי) באחריות של השמאל (הנוכחי!) לפער העמוק שבין המרכז לפריפריה, אלא מדובר בחוסר מחויבות לשינוי רדיקלי ו/או בהצעות של רפורמות שטחיות מדי. היעדר העומק של המחויבות הזו גם מאפשר לדעות קדומות, התנשאות וחוסר כבוד כלפי המזרחים – שמקורן בחברה הישראלית — להתקיים בשורות השמאל (האשכנזי). גם כאן, לדעתי, הביקורת המוצדקת לא טוענת שהשמאל (האשכנזי) הוא המקור ו/או קרקע הגידול של הגישות הפסולות אלא שהוא לא עושה מספיק על מנת לעקור אותן מן השורש בשורותיו.
מקורות הניכור של השמאל המזרחי מן השמאל (האשכנזי) הינם חוסר המחויבות של השמאל (האשכנזי) לפרויקט ביטול הפערים, האווירה בשורותיו (שאינה מוקיעה גילויים של גזענות והתנשאות עדתית), והזיהוי שלו כאשכנזי. כל אחד מן הגורמים הללו טעון תיקון, ותיקון שני הגורמים הראשונים הינו וודאי בידי השמאל (האשכנזי). תיקון הגורמים הללו עשוי להביא לביטול הניכור של השמאל המזרחי כלפי השמאל האשכנזי, אך לא צפוי להביא לתמורה משמעותית בתבניות ההצבעה של המזרחים בישראל (משום שהשפעת השמאל המזרחי, שהינו רדיקאלי ברובו, על הציבור המזרחי משתווה להשפעה של הגורמים הרדיקאליים בשמאל האשכנזי על כלל הציבור האשכנזי). אולם התיקונים הללו מתבקשים מתוך עקרונות השמאל עצמם, בלי קשר לרווחים האלקטורליים שעשויים לנבוע מהם.
הניכור של השמאל המזרחי מן השמאל (האשכנזי) מוליד תגובות שגויות כגון ההצעה שהשמאל צריך ללמוד לדבר "מזרחית" (ו/או "יהודית"). הבעיה אינה בעקרונות ובתוכניות שהשמאל מקדם, אלא במה שהוא אינו מקדם (או אינו מקדם מספיק). הבעיה אינה בעקרונות האוניברסליים אלא בהפעלה החלקית שלהם ובמחויבות החלקית אליהם. הלעג על כך שאנשי השמאל – אשר משתייכים ברובם לקבוצה חברתית דומיננטית – יכולים להרשות לעצמם להביע דעות מסוימות גם הוא אינו במקום. אמנם אין צורך לנפנף בכך, אך לזכותם היא העובדה שהם מנצלים את מעמדם ואת ההון התרבותי שלהם (ולפעמים אפילו מסכנים אותו טיפה) לצורך פוליטיקה מתקדמת ומשחררת. מצד שני, אין מקום לנזוף באלו החסרים את המשאבים הללו על שאינם מצטרפים. ככל שהמעמד גבוה יותר, כך החובה המוסרית מחייבת יותר לפעולה.
ברמה העקרונית, נראה כי העימות בין השמאל (האשכנזי) לשמאל המזרחי מתנקז לשאלה של קדימויות. אלה אומרים "קודם נטפל בהפרות גסות של זכויות אדם (ובפרט בסיום הכיבוש) ואח"כ נטפל בבעיות של פערים חברתיים (ובפרט במצב הפריפריה החברתית)", ואלה עונים כי הסדר צריך להיות הפוך. התשובה העתיקה "גם וגם" נדחית על ידי שני הצדדים כבלתי-אמינה ו/או בלתי אפשרית, אך היא בלתי-אמינה רק אם לא מחויבים אליה באמת והיא בלתי-אפשרית רק אם נכנעים לייאוש הנובע מן המציאות הקשה שכוללת את שני סוגי הצרות.
ברמה המעשית, העימות בין שני חלקי השמאל אינו מקדם את המטרות של אף אחד מהם, ומייצר פירוד שמשחק לידי הימין. ראוי לפעול לפיוס בין חלקי השמאל, ובפרט להימנע מהטחת עלבונות הדדית. האחריות לפיוס, שבשלב ראשון מחייב הבלגה, רובצת לפתחו של ה"צד האשכנזי" משום שהוא הצד המוחלש פחות בסיטואציה החברתית הנוכחית.
נראה שאסור לסיים ללא התייחסות למה שאמור להיות מובן לכל איש שמאל. הפריפריה החברתית, שרובה מזרחית, תומכת בימין הלאומני משום שהוא מתחזה כתומך בה ומפחיד אותה בטענה השקרית כי מדיניות השמאל רק תזיק לה יותר. בעוד שהשמאל בונה על תקוה שעולם טוב יותר אפשרי (כאן ועכשיו) ועל סולידריות בין קבוצות חברתיות שונות, הימין בונה על ייאוש מאפשרות של שינוי, על פחד מכך שדברים יכולים להיות גרועים עוד יותר, ועל ניכור בין קבוצות חברתיות. המדיניות של הימין מעמיקה את הייאוש, הפחד, והניכור (אשר מתגלגל אפילו לשנאה של ממש) ובכך היא מחזקת את התמיכה בו. הימין נחווה כמיטיב עם קבוצות חברתיות מסוימות על ידי חלוקה במשורה של הטבות תוך העדפת קבוצות מסוימות על אחרות, וכל זאת תוך התכחשות לטענה שמה שמחולק במשורה אמור להיות מובן מאליו כזכות חברתית בסיסית. בכלל לא פשוט להיאבק בתהליך הזה – אשר מנציח את עצמו – לזרוע תקוה במקום שבו כל כך רע, ולהתגבר על הפחד והניכור. העימות שבין השמאל (האשכנזי) לשמאל המזרחי ממש לא מועיל לכך.
- עודד גולדרייך, בין החותמים על העצומה "לא ליובל החמישים לכיבוש"
האפרטהייד הציוני מבוסס על הסיפור הפסבדו-אלוקי שמצוי בבראשית ובספר יהושע. (מי "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" עד "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ; כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" ועד "בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת־אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר; לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד־הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר־פְּרָת׃ אֶת־הַקֵּינִי וְהַקְּנִזִּי, הַקַּדְמוֹנִי, וְאֶת־הַחִתִּי וְהַפְּרִיזִּי, הָרְפָאִים, הָאֱמוֹרִי וְאֶת־הַכְּנַעֲנִי, הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת־הַיְבוּסִי").
הציונות הוסיפה לסיפורי התורה "ערכים" מהמסורת החוקית של האפרטהייד הדרום-אפריקאי, שבה נילחם אביך ארתור גולדרייך ז"ל.
אכן אמנם אשכנזים בנו את השיטה, חוקקו חוקי האפרטהייד, והוציאו פקודות גירוש לערבים "בהינף יד" – אבל הרוב היהודי, יוצאי ארצות ערב, קיבל את אפליית הערבים לרעה בשמחה. רק מיעוט קטן של יוצאי עיראק הצטרף למק"י וחד"ש ונילחם בגזענות.
אכן, מדוייק.
כל הציונים, בגדול, הם כנופיה קולוניאליסטית מנשלת אחת. אין הבדל, כמובן, בין גזען מנשל יליד-ורשה, לגזען מנשל יליד-קזבלנקה, בין ציוני קולוניאליסטי מקייב, לציוני קולוניאליסט מאדיס-אבבה.
כולם גוזלי-פלשתין ומנשלי-ילידיה. כעת, ישראל אינה המדינה היחידה, כמובן, שנוצרה מקולוניאליזם ולו היינו שוללים, את זכות-קיומהּ על המפה, עקב כך, היה עלינו לדרוש, גם, את ביטול ארה"ב, ארגנטינה, אוסטראליה, קנדה… והרשימה ארוכה.
אבל הנקודה פשוטה: מנקודת-הראות השמאלנית הבריאה, כל ציוני באשר-הוא = קולוניאליסט מנשל וחובתו המוסרית, כמובן, להיאבק למען שוויון מלא לכל, בדגש על ילידי-הארץ המנושלים: רפורמת-קרקעות פרו-בדואית בנגב והשבת כלל הפליטים, למדינה מרקסיסטית-לניניסטית אחת, בין הים התיכון לנהר הירדן, במהרה בימינו אמן.
לקלטי
ססמאות כל אחד יכול להפריח הבעיה שלך עם העובדות.
לערבים 23 מדינות מהאוקינוס ההודי ועד האוקינוס האטלנטי וכל מי שמסתכל על המפה מבין שזו תוצאה של קולוניאליזים ערבי ודיכוי של מאות עמים במשך מאות שנים.
היהודים עד 1948 לא נישלו אף אחד מי שרצח גנב הפיל פחד טרור ואלימות היו ערבים אשר טבחו בקהילות שהתקימו מאות שנים בחברון ובצפת (הם ממשיכים בשיטה הזו באפריקה והורגים מיעוטים בעירק תימן
ועוד) חוקי השריעה הם האפרטהייד הכי אוטנטי והם מתקימים בעזה תחת שלטון החמס.
ישראל קיבלה את תוכנית החלוקה והכריזה על עצמה כמדינה בלי לנשל אף ערבי אחד.
מה שאתה קורא נישול הוא תוצאה של מלחמה אשר בה אשמים הערבים במהלך המלחמה נוצרה בעית פליטים ובוצע טיהור אתני גדול יותר כלפי יהודי מדינות ערב.
אז איפה פה הנישול והקולוניאליזים ?
לתוכנית שלך יש בעיה נניח שמליוני יהודים לא מסכימים לתוכנית של מדינה אחת לניניסטית
(98% מהערבים גם לא מסכימים לזה) אז מה אתה הולך לעשות לאלה שלא מסכימים ?
תצטרך לגרש להרוג ולחסל מליונים ואיך תעשה את זה האם תקים מחנות השמדה ?
אתה מוזמן בכל עת להגשים את התוכנית שלך בגאזה וברשות
תיקון עובדתי: לאבי ז"ל קראו איזידור, ודודי ז"ל שנקרא ארטור לא היה אותו איש מופת דרום-אפריקאי, אלא דמות מופת צנועה יותר ומסוג אחר…
לא קיים שמאל מזרחי (כמו שלא קיים שמאל ערבי) במובן המערבי המקובל למלה שמאל. השמאל מקורו אך ורק בתרבות המערבית ואין לו שורשים בתרבות המזרחית. השמאל הוא תופעה תרבותית לא פוליטית ולא מעמדית.
קשקוש מוחלט.
מי שבעד שוויון וזכויות לכל, הרי שהוא שמאל, ללא שום קשר שהוא למוצאו!!!!
רק עיוור איננו רואה את הנזק הרב שמדיניות הימין ( כלכלית, מדינית ) גורמת בעיקר לשכבות החלשות ואותם שכבות ממשיכים להצביע ימין מדוע?
אנשי הפריפריה אשר רוב רובם מזרחיים עדיין מתחשבנים עם "השמאל " (עד שנת 77 ) שנתפס כמי שדחק אותם לשולים.
היום אנשי הפריפריה מוכרים את עתיד ילדיהם ונכדיהם למען השנאה ונראה שהם מוכנים לשלם בשמחה את המחיר כל עוד השמאל "נדפק".
השמאל המזרחי צריך וחייב להיות בראש המאבק כנגד שנאת המזרחיים לשמאל והם חייבים לדעת שכל עוד הכיבוש נמשך והזרמת תקציבים במיליארדים להתנחלויות לא יכול להיות שינוי במצב הפריפריה.
מסכים פחות או יותר עם הפסקה האחרונה, אבל לא ממש תומך הטיעונים שלפני כן.
שמאל, ימין, הן מילים שמכניסים להם תכנים לפי מזג האוויר. מעבר לזה יש כמה דברים בסיסיים הקשורים לאידאולוגיה הימנית והשמאלנית, שמקובלים בעולם ובמהלך ההיסטוריה המודרנית שהם המהות.
בעצם, בישראל אין ממש שמאל אמתי. המערך הוא ללא ספק ימין ואפילו ימין קיצוני. מרץ לא רחוק משם. אני רוצה לראות משהו ממרץ שיצא להגנת הזכות של כל אדם להשתין על דגל המדינה. אני רוצה לראות משהו ממרץ שיטען שמותר בהפגנה לקרוא ״חיילים הם רוצחים״.
בעצם ההבדל בישראל בין מה שניקרא שמאל וימין זה בסך הכול בשאלה למי מותר לעשוק את הפלסטינים. השמאל חשב רוב הזמן שזה בעצם זכותו הטבעית של האשכנזי. הימין פתאום חשב- מה פתאום, גם להם מותר. זה כל ההבדל.
שלום עכשיו לא אומרים להחזיר בתים בחיפה לפלסטינים, הם אומרים להחזיר בתים בחברון… למה ההבדל בעצם?
עדיין לא שמעתי על שמאלני בישראל שאומר, הבית שלי נגנב מפלסטיני ולכן אני מחזיר אותו להם…
כשזה יגיע יהיה אפשר לדבר על שמאל..
אכן, "שמאל וימין" (כמו כל מושג אחר) הם מושגים שתוכנם המסוים (ז"א בשימוש מסוים) מתבאר מתוך השימוש המסוים בהם. טענות על משמעות מוחלטת של מושגים ואיסור להשתמש באותן מילים במשמעות שונה הם דברים קצת מפוקפקים. לעינינו, כפי שאמור להיות מובן מן הטקסט שלי, השתמשתי במושגים (או במילים) אלו במשמעות שבהם הן משמשים בדיון הציבורי הרחב, דיון שכמובן לוקה בהמון מובנים. יתכן שהייתי צריך להדגיש זאת יותר…
ועוד עניין: לא דברתי על מפלגות ולא איפיינתי אותן, אלא דיברתי על ציבור המצביעים למפלגות מסוימות ולאיין בעזקרת זאת את אותו "פסוודו-שמאל ציוני" (שאנחנו צריכים לשתף פעולה עימו — ראו להלן…)
(במקורו הטקסט נכתב עבור "הארץ" — למרות שידעתי שלא יתפרסם שם — והוא היה מיועד לציבור הרחב ולא לחברי "השמאל העקבי" שעל רשימת תפוצה זאת ושאני מתגאה להשתייך אליהם…)
כעת אני רוצה לפנות לעצמנו (אל "השמאל העקבי"). מה המשמעות של הפעילות הפוליטית המציאותית שלנו, וזאת בניגוד לפעילות העיונית, אם אין לנו מוכנות להבדיל בין כוחות פוליטיים שונים בציבור הציוני, ואם איננו רואים בחלקים מן הציבור הזה בני ברית למאבק [המשך יבוא]
זה מאמר שאין לו ידיים ואין לו רגליים.
"השמאל" (לא ברור מהמאמר איזה שמאל רק שהוא אשכנזי) צריך לעשות משהו כדי להתחבר למזרחיים (שבלעדיהם הימין ישלוט). אז קודם כל מומלץ לשתף פעולה עם השמאל המזרחי וכן לפעול יותר במרץ לצמצום הפערים…
הנהגה רעיונית או פוליטית פונה קודם כל לציבור שלה, במקרה של "השמאל המזרחי" (כנראה הכוונה לקשת המזרחית) פונה לציבור המזרחי. אבל הציבור המזרחי בכללותו ההוא ימני אז "השמאל המזרחי" חייב להבדל מהשמאל האשכנזי אחרת יוכתר כמשת"פ.
הציבור המזרחי הוא ימני משום שהפנים את מה שטפטפו לו גם השמאל וגם הימין הציוני שערבי זה נחות, אנושית ותרבותית. לכן, כיצד יכול יהודי מזרחי להתחמק מדימיונו לערבי? הדרך הבטוחה ע"י הזדהות עם הלאומנות היהודית כלומר הימין ו/גם/או לחבוש כיפה ולגדל זקן…
ל"שמאל האשכנזי" בהנחה שהכוונה לשמאל שאכן מעוניין בצמצום הפערים, אין הרבה מה לעשות בעניין אלא להאבק ברחוב (חוקי הכנסת לא ממש משפיעים על "כוחות השוק"). אבל הפגנות של אשכנזים נגד העוני והפערים זו פארסה כמו שראינו בהפגנות הגדולות 2011 שהכניסו לכנסת עוד שני "שמאל אשכנזי".
שמאל אשכנזי?.אין חיה כזאת!
לא נבוא חשבון הפעם עם השליטה באקדמיה בחיי הכלכלה במי. המשפט ובתקשורת וגם לא בהסללה המרושעת של ילדים מזרחים רכים תמימים,עיירות קיפוח ושכונות עוני פרי הגותם של השמאל עאלקד האשכנזי.
אמחיש את הגזענות בדוגמא אחת ויחידה,הפליטים האומללים. היחידים הנהנים ממצבם הם אשכנזים משכבות מבוססות.לעת ערב יבוא הללו לחלק מרק לפליטים ואח'כ י שובו לבתיהם ההדורים,בתחושה של קטרזיס של ממש.. הם את נפשם הצילו. את כל הסבל יאכלו כמובן המזרחים המסכנים מד. ת'א. היינו הך לגבי הפלשתינים. דמעותיהם על מצבם ן דמעות תנין. שהרי הם ניקנקו את הצורה לפלשתינים בנכבה והם ראשי החץ הפשיסטי גזעני כיבושים ולאומני.. ברם את האשמה יטילו תדיר על המזרחים.
כמי ש מ כירה היטב את הפעילים והפעילות של השמאל המזרחי,היינו השמאל החברתי-כלכלי,הריני לקבוע כי כולם.כמקשה אחת ממש לא סובלים את ה"שמאל" האשכנזי ולא מאמינים לו בגרוש. צר לי ואתם אלה הם פני הדברים.
ז"א שאם נולדתי אשכנזי אז אני אבוד לשמאל ואסור לי חלילה להצביע לש"ס (למשל שהיא בודאי שמאל…).
מרכס היה אשכנזי או מזרחי? שמאלי או ימני. וטרוצקי?
מי שמתייחס לבן אדם פוליטית או בכלל עפ"י מוצאו, עדתו, גזעו, צבעו, דתו, לאומיותו וכו'. הוא ימין גזעני מובהק. שומר נפשו ירחק ממנו ומה"שמאל" הזה.
מרכס היה אנטישמי מבחיל.אף שהיה גאון הוא גרם נזק אדיר בקביעתו גילה את חוק ההתפתחות של ההיסטוריה האנושית. חוקים אם בכלל קיימים רק בטבע. טרוצקי התכחש כל ימיו ליהדותו ומכאן כמובן לאשכנזיותו. ילדיו שנרצחו בידי סטלין היו גויים. ע'ע נטליה סדובה
ובכלל מה הקשר בין השניים דלעיל לסוגייה של השליטה הדרקונית והמרושעת בהסללת ילדים מזרחים לבתי ספר ירודים,אתמהה.
מדוע זה נדרכת על כי השמאל האמיתי,היינו השמאל הכלכלי-חברתי אינו מחבב אנשים כמוך?
מה איכפת.לך? הלא אתה ושכמותך ממשיכים להנות מפרבילגיות מפה עד להודעה חדשה.
"מרכס היה אנטישמי מבחיל",..
עכשיו הבנתי אם אכפור ביהדותי כמו טרוצקי אתפטר מהאשכנזי הפריבילגי ידבק בי…
מה שחשוב מעבר לשטויות לעיל זו ההתייחסות לפריבילגיה ול"שמאל האמיתי" שהוא כמובן "הכלכלי-חברתי" (כל פאשיסט היום הוא "כלכלי- חברתי") להבדיל "מ"השמאל המדיני" שהוא זה שמתנגד לכיבוש והוא אנטישמי… (כמו מרכס המבחיל).
הפריבילגיה היא נחלת כל היהודים שחיים במשטר הציוני (כולל המזרחים). היא מגיעה על חשבון נישול הערבים מצד אחד ותגמול על השרות החשוב ביותר שהמדינה הציונית מספקת לאימפריאליזם בעיקר של ארה"ב .
הבעייה היא שהפריבילגיה לא מתחלקת באופן שוויוני…
זאת הבעייה של אווה חדד ושל "השמאל האמיתי" (שהוא כמובן הציוני) כלומר המזרחי.
פריבילגיה זה בסדר רק החלוקה הלא שוויונית היא הבעייה….
הנח,חדל באחת.מהבלויות!
אשכנזי המחשוב עצמו לאיש שמאל,יהא חייב לומר מינה והיה כי הוא פרבילגי. והרי אין כאן משום חידוש מרעיש. אתה שולט שליטה ללא מוצרים במ. הכלכלה,במע. המשפט בתקשורת באקדמיה ואתה מקבל 99% ! מתקציב התרבות. אני מרגישה כסילה בציינו את המובן מאליו.
אני מתה על אשכנזים שבבואם לתקוף מזרחים "מגינים" על ערבים.הנו במטותא למושבים כבשים כמו אימפריאליזם ומאבק מעמדי. הפוליטיקה היחידה המאה למדינה הזאת,היא פוליטיקה של זהויות. צא מהסרט שיש דבר כמו החברה הישראלית. יש,רק החברה בישראל.
בנוסף עיין התכתובת בין מרכז לאנגלס לצד המאמר לשאלת היהודים,שם תמצא גידופים כלפי יהודים. מרכז מאוד לא אהב בלשון המעטה את עובדת היוולדו למשפחה יהודית. טרוצקי להתנער מיהדותו כל חייו (לא שזה כל כל איכפת לי,זכותו של כל אחד להשתייך למי ומה שירצה).
אבל אתה מתחמק לסוגייה החשובה ביותר הקובעת את יחסי העדות בארץ :.ה ה ס ל ל ה. הארורה. שהרי כולנו יודעים כי הכל מתחיל ונגמר בחינוך. ההסללה מעניקה לשכמותך את כל הפרבילגיות בהמשך.
ואשר לערבים הנתונים לכיבוש אכזר,פנה למי שנעקנק להם
אוף… כמה מעייף לחזור על אמיתות מובנות מאליהןה.
משטר קפיטליסטי ליברלי לא זקוק כלל להסללה (כלומר להכוונה פוליטית). "היד הנעלמה" – כוחות השוק מסדרים כל יחיד ואוכלוסיה במקומם "הטבעי". העשיר יקנה לבניו בכספו חינוך יותר יעיל בשביל ההתמודדות בהמשך.
בכלל, במשטר הזה הכסף יענה כמעט על הכל: אם את טפשה הכסף יעשה אותך חכמה, אם את מכוערת הכסף יעשה אותך יפה וכו' (זה לא אני זה "המבחיל").
אבל, המשטר בישראל הציונית היא לא רק קפיטליסטי. הוא גם משטר קולוניאלי פרליבגיוני, קודם כל ליהודים על חשבון הערבים, אבל. התנועה הציונית (גם השמאל וגם הימין) היא תנועה אשכנזית שנוצרה בשביל אשכנזים בעיקר ממזרח אירופה ולכן הם שנהנו מהפריבילגיה יותר.
(המזרחיים בתחילה כלל לא נלקחו בחשבון. אלא שכתוצאה מהנכבה גבר הלחץ עליהם בארצות הערביות לצאת והצורך הדמוגרפי בהם כאן לאיכלוס השטחים שנכבשו הניא את הממשלה להביאם.
הכתובת להאשמה בהסללה או באפלייה כלפי המזרחיים בכלל, מופנית אם כך לתנועה ולממשלה הציונית הגזענית ולא ל"אשכנזים". אלא שמזרחיים ברצונם להתנער מערביותם ולהאבק נגד אפלייתם בפריבילגיה הם יותר ציונים מהציונים לכן קל להפיל את האשמה על "האשכנזים".
אין שום הפרש בין אשכנזי ציוני ללא ציוני. מכאן שההסללה הארורה מוטלת על כתפי האשכנזים בלעדית. מה זה הקשקוש של אנטי ציונים,כמה אשכנזים כאלה יש?.חבל שעקרו את תאי הטלפון…
מי רוצה להתרחק מערביותו בדיוק? הלא אם אתה ואני נפגש עם פלסתיני מהשטחים,הוא ואני נתחבר מיד. ואילו אתה? אתה תעמוד מן הצד בתמהון ותאמר בנפשך,שמע המזרחים האלה באמת ובתמים בלתי אמצעיים לחלוטין!
אז אני מכיר שני אשכנזים אנטי ציונים אבל לפי חדד לא יעזור. ההסללה הארורה מוטלת על כתפי כל האשכנזים.
עד איזה דור?
לעומת זאת המזרחיים האנטי ציונים שמתחברים מיד עם ערבים ממלאים איצטדיוני כדורגל…
איצטדיון טדי בפרט…
אבל אתה אכן אשם בהסללה!
כולי תמיהה על כי אתה שמחשיב עצמך איש שמאל אינך מברך על פוליטיקת הזהויות הראויה לכל הלל. בלעדיה לא היו נחקקים חוק הדיור הציבורי והחוק לצדק חלוקתי בקרקעות. השיח הציבורי השתנה כליל. מותר לומר בקול רם אשכנזים. גםהחיסול של ההסללה הגזענית בוא יבוא.
הלא כל הנ'ל הם בבחינת מעדנים,מחייה נפשות ממש. כמעט הייתי אומרת נקטר .כיצד אינך יוצא מגדרך לנוכח התופעה המרנינה של פוליטיקת הזהויות,אף כי בשל השליטה הדראקונית האשכנזית,הישגיה מועטים לפי שעה.
פוליטיקה שמאלית רדיקלית ראוייה היא פוליטיקה מעמדית. בתנאים המיוחדים של ישראל משמעותה מאבק בציונות באימפריאליזם ובקפיטליזם. "פוליטיקה של זהויות" היא פוליטיקה ריאקציונית שהפכת את המאבקים החשובים באמת לפוליטיקה של בהמות, מנשקי מזוזות ולקטטה בין מזרחיים לאשכנזים, בין ימין "לשמאל" שאין בינהם כל הבדל משמעותי.
אפילו מאבקים ראויים כמו מאבק חברתי-כלכלי או מאבקים דמוקרטיים או פמיניסטים וכו' הם משניים למאבק העיקרי ויאפילו עליו עפ"י הצעתו של בעל המאמר.
מבלי לזכות במאבק העיקרי יתר המאבקים נדונו לכישלון מהר או לאט.
הפיכת הבנין הזה על ראשו פרושו הקהתם של הניגודים העיקריים בין מנשל מנושל, בין מדכא למדוכא בין מנצל למנוצל – בין העבודה השכירה להון.
נשמע אנכרוניסטי? פוליטיקה של תא טלפון?
אם כך, זה ההישג הגדול ביותר של הציונות, הקפיטליזם והאימפריאליזם ומשתפיהם בשמאל, "במרכז" ובימין הציוני. שת"פ איתם פירושו חיסול השמאל.
אבל המנשל אשכנזי והמנושל מזרחי. המנצל אשכנזי והמנוצל מזרחי.המדכא אשכנזי והמדוכא מזרחי.
מהיכן הקרצת את כל החארטה של מאבק מעמדי,אימפריאליזים. נער קצת את הנפתלין.
לבד מכך אוי לאיש "שמאל"אם הוא קורא לבני אדם בהמות ומי שבז למנשקי קמעות. מתברר שאתה עוד יותר גזען מקוטלר. ובכלל בכל התשובות שלך אתה דוחף ציונות ואנטי ציונות. מעניין את הסבתא. אין ומעולם לא היה פה מאבק מעמדי עאלק,יש רק מאבק עדתי!
והנה דווקא את אלה המבקשים להחזיר את ה׳עטרה׳ המזוייפת ליושנה, דווקא אותם אתם מהללים ועם ה׳תרבות׳ שלהם אתם מזדהים. אחדים מכם אף לא התביישו להצביע בבחירות האחרונות לש״ס, לדרעי ה״זכאי״! אני האחרון שיסנגר על השמאל הישראלי; הוא אינו שונה בעיניי במאום מהשמאל הוויימארי הנהנתני והרופס, אבל אין פירוש הדבר, שמותר לך להאשימו בהאשמות שווא, או שעל השמאלנים ה׳אשכנזים׳ להתרפס בפני כל מיני ׳מזרחיים׳ כמוך כדי לקבל ממך ומשכמותך בדל לגיטימציה. והגיע הזמן, שתפסיקו להשתמש בשם התואר ׳אשכנזי׳. זה מושג שמקורו בחלוקה העדתית של ה׳ישוב הישן' והוא מתייחס, כמו היפוכו ה׳ספרדי׳, רק להלכות ומסורות דתיות. אגודת-ישראל הייתה תנועה ׳אשכנזית׳. הציונות לא הייתה תנועה ׳אשכנזית׳; היא הייתה תנועה אירופית ושאפה להקים מדינה מודרנית ונאורה, מדינה ׳מערבית׳, לא ׳אשכנזית׳. במקום זה קיבלנו את החרבון הלוואנטיני, שבתוך הרפש שלו אנחנו מבוססים ושבשבילך ובשביל חבריך אינו לוואנטיני דיו.
תגובתי זו היא המשך לדברים שכתבתי בעקבות תגובתה של אווה חדד למאמר. שוב צינזרתם את דבריי! אינכם מתביישים? ב״מחלקה ראשונה״, אותה משרצה של כותבים לאומנים, לא צינזרו אותי מעולם ואילו גם אתם וגם ״על צד שמאל״ סותמים פיות ללא שום הצדקה! את הסיפא של דבריי אי-אפשר להבין ללא הרישא ולא ברור לי מדוע לא פירסמתם אותו. כשחדד כותבת, ש״מרכס היה אנטישמי מבחיל״ (דבר שאינו נכון עובדתית ויעיד על כך כל מי שקרא את כתביו לעומקם) זה בסדר מבחינתכם. המוצא העדתי שלה מקנה לה, כנראה, זכויות יתר. אני, אשכנאצי חובב התרבות ועולם הערכים האירופיים, צריך להתבטא תמיד רק בלשון נקייה ומאופקת; לזה מצפים מן הסתם מאשכנאצים.
התגובה השנייה לא פורסמה משום שאין אפשרות לפרסם תגובות בהמשכים.
נא ראה מדיניות העריכה: http://bit.ly/ruLtaQ
קראתי את תנאי פירסום התגובות בעיתונכם וגישתכם אינה מקובלת עליי, אבל זה האתר שלכם ואתם רשאים, כמובן, לנהוג בו על-פי שיקול דעתכם והשקפתכם. מה שברור הוא, שאתם נוקטים מדיניות עריכה של איפה ואיפה: אווה חדד, דניאל קלטי, אנג׳לו איידן ומגיבים אחרים הכתימו ציבורים שלמים וכתבו עליהם בלשון מעליבה, פוגענית ומבזה. למרות זאת, פורסמו דבריהם כמות שהם, ללא צנזורה (וטוב שכך!). מסתבר, ששבעים שנות בולשביזם גרמו נזק בלתי-הפיך למוחות השמאלניים, שכן לא הפנמתם עדיין את העיקרון הבסיסי, שחופש הביטוי הוא האלפא והאומגה. בלעדיו הכול חארטה-בארטה.
אלא אם כן, כמובן, שם המגיב הוא "אנג'לו איידן" (ר' למעלה…).
אלא אם כן, כמובן, המגיבה משתלחת בקארל מרכס (איך אתם מוכנים, בכלל, לפרסם דברים של אנשים, הפוגעים בזכר קארל מרכס?!?? כאן?!???) = שאז, רק המגיבים, לגזענותהּ המפלצתית, יצונזרו מייד (דוגמתי – שתגובתי להּ, כמובן, לא זכתה להתפרסם כלל וכלל, אלא צונזרה בו-במקום)…
הגיע כבר הזמן, שהשמאל יאסוף עצמו ויגדל מעט כבוד עצמי. שזה אומר (בין השאר), להעדיף לפרסם, את הדברים של אנשי-שמאל סוציאליסטים הגונים, *לֹא* של גזענים ימניים מתועבים.
לדניאל קלטי: דמוקרטיה אמיתית מאפשרת גם ל״גזענים ימניים מתועבים״ להתבטא. החוכמה היא לא לנהל דיון במעגל סגור בין ״אנשי שמאל סוציאליסטים הגונים״ (מה זה בדיוק?), אלא להתמודד עם דעות מקוממות ומרגיזות. בדמוקרטיה מודרנית אמיתית מותר להגיב במלוא החריפות והבוטות לדעות כאלה, שמעלות לך את לחץ הדם, וצריך גם לדעת לספוג עלבונות ודברי נאצה המושמעים בתגובה. אני מעריך מאוד את המצפוניות שלך, כפי שהיא מתגלה בתגובותיך, אבל אינך יכול (או, אם לדייק, אינך רשאי) לכפות אותה על אחרים. לא אחת אני ניצב חסר-אונים מול דעות ומעשים שמעוררים בי חלחלה וזעזוע, בייחוד בכל הקשור בצער בעלי-חיים, אבל אני יודע, שבשלב זה של התפתחות האנושות אני יכול רק לזעוק זעקת מחאה ולקוות שמישהו ישים אליה לב. זכות הזעקה היא זכות דמוקרטית בסיסית וראוי להיאבק על כך, שהיא לא תיפגע.
אפתח בהבהרה: לשיטתי, אין בכלל לגיטימציה, לתפיסת "נושא א' יותר חשוב מנושא ב', אז קודם-כל נטפל בא' ואת ב' נדחה לאחר-כך (בואך אף-פעם)". אין בכלל לגיטימציה, לויכוח "קודם השלום!!" "לא, קודם החברה!!" "לא, קודם דת ומדינה!!" "לא, קודם הסביבה!!" "לא, קודם ה…" שמאל אמיתי, הוא אך ורק כזה, המשלב יחדיו גישות טבעוניות, מרקסיסטיות, נודיסטיות, אקולוגיות, קוויריות ואתאיסטיות, לכלל אידיאולוגיה מחייבת אחת ופועל בכולן, בכל החזיתות כולן, במקביל.
כל המסרב לעשות כן, חוטא לעיקר ונמצא מאבד את הכל.
כעת – כיצד זה ניתן לצפות ממני, לרחוש איזשהו כבוד, ליצורים נקלים, הצורחים "לא מעניין המדיניות הכלכלית-חברתית של ביבי!! העיקר זכותנו לכל חבלי-המולדת, מוות לערבים, לשמאלנים ולדניאל קלטי במיוחד!!!!" – ואז, שניה 1 לאחר, שהצביעו ביבי עוד פעם(!!), בוכים "אוי!! אנחנו מובטלים ומסכנים, עזרו לנו!!!!"
אין לי שום כבוד לגזענים ולמנשקי-קמעות, הם אוייביי. הם אוייביי, ממש כשם שרוצחי-חיות אוייביי ושנצלני-ע(ו)בדים אוייביי. הבעיה היא, שמייד באמרי זאת, צורחים "אוי!! דניאל קלטי הגזען, אינו מוכן לעזור, למבקשים לרצחו!! אשכנזי מתנשא!!"
הציבורי המזרחי הוא מסורתי ולא משנה אם הוא הולך עם כיפה או בלי הדת אצלו היא חלק די חשוב מהחיים לעומתו " השמאל האשכנזי" מנותק מהדת אפילו ברובו נגד הדת המזרחי חי עם ערבים ויודע בדיוק מי הם הערבים וגם סבל מהערבים ערב הקמת המדינה ולאחריה במלחמות שהיו מהתקפות פזיות ועד הסתה אנטי שמית כנגד היהודים המשטרים הערבים טיפלו ביהודים ביד קשה השמאל האשכנזי [ואולי הכללה ] ברובו הגדול הוא עשיר חי ברווחה ובשכונות מבוססות כך שאין לו כמעט קשר לבעיות הקימות בפרפריה ובשכונות דוגמא קשה בלי קשר עם קשר הצפת השכונות במסתננים מאפריקה קחו למשל את גרבוז או את סובול שכינה את מנשקי המזוזות, טיפשים אותו שמאל אשכנזי הוא יהיר שחצני החושב שהחוכמה נמצאת אצלו בכיס מכבד את המסורת המוסלמית דוגמא בכניסה למסגד יוריד נעלים לעומת זאת באירוע דתי יהודי יתנגד לכסות את הראש בכיפה נהר עמוק עובר בין שניהם
[המשך] כאמור, "השמאל העקבי" צריןך להבדיל בין כוחות שונים בציבור הציוני ולשאוף להשפעה על ושיתוף פעולה עם חלקים מתקדמים יותר בו לצורך מאבק בכוחות הריאקציונרים יותר. כמובן, שהתואר "ריאקציונרי" הוא לשון המעטה (או מחמאה) לאותם כוחות רשע, ובאופן דומה התואר "מתקדמים" הינו מחמאה שלא ברור עד כמה המכותבים ראויים לה. בכל אופן, מה שחשוב הוא להבדיל בין דרגות של רוע, ולהבין מי בעלי הברית הפוטנציאלים ואיך צריך לנהוג בהם… (לדעתי את ההתקפות האלימות-מילולית ואת העלבונות יש לשמור לאויבים של ממש, לא לבעלי ברית פוטנציאלים. את האחרונים יש לבקר בעדינות ובכבוד מתוך כוונה אמיתית להזיז אותם בהדרגה לכיוון יותר חיובי…)
בכל מקום בעולם מיעוט מופלה ידכא מיעוט אחר, יותר מופלה ממנו. למדנו את זה עוד בתיכון במגמה לסוציולוגיה. זו גם הסיבה שהפולנים כעם מעולם לא עזרו ליהודים אלא עזרו לנאצים למרות שהם ידעו בדיוק מה מעמדם בעיני הגרמנים. אני מניחה שילדי פליטים שיתאזרחו פה יהפכו להיות צוררי הפלסטינים בצבא ורבים מהם יחתמו קבע (כי לא יהיו להם אותן הזדמנויות תעסוקה), כמו שדרוזים רבים יוצאים לפנסיה מהצבא והפלסטינים מדווחים שהם האכזריים ביותר.
מכיוון שישראל לא הייתה ישראל ללא גזענות והגזענות היא וירוס שמתפרס לכל הכיוונים, "המזרחים" שלא ישתכנזו, ימשיכו להיות מיעוט מופלה וימשיכו לתמוך בכוחניות נגד האחר, החלש יותר מהם. ועדיין, אחוזי האינטלקטואלים לאורך כל ההיסטוריה תמיד היו סטטיסטית זהים והפלה ופלא שגם מקבוצה מוחלשת זו (שתפקידה הוא לחזק את ההגמוניה האשכנזית השלטת) יצאו אישים חושבים כמו מרדכי ואנונו וטלי פחימה ועלו לגבהי גבהים.
התגובות כאן הן ממש דוגמא מצויינת לאופי הבעיות שיש להתמודד איתן.
השאלה מה הוא "שמאל אמיתי" היא שאלה מעניינת מהרבה בחינות, אבל יש גם שאלות אחרות שנראות לי יותר דחופות ויותר קונקרטיות, שלא להזכיר ש"שמאל אמיתי" יודע לשתף פעולה עם גורמים חברתיים מתקדמים שאינם "שמאל אמיתי".
בהקשר של שיתופי פעולה, יש ציבור לחלוטין לא קטן אשר מתנגד מאוד לאספקטים רבים במדיניות של ממשלות הימין. רובו מתנגד ברמות שונות לאספקטים שונים. השאלה הפוליטית שעל הפרק היא האם ניתן לאחד את רוב הציבור הזה להתנגדות אפקטיבית (בכנסת ומחוץ לה) לממשלת הימין הנוכחית, עד כדי הפלתה, והקמת ממשלה חלופית (יתכן שלאחר בחירות חדשות) על בסיס תוכנית מינימום משמעותית (ז"א משמעותית בעיני כל אחד מן השותפים). תשובה חיובית חייבת לכלול ירידה במפלס העוינות בין החלקים השונים של האלטרנטיבה הזאת.
היא גם מחייבת כל אחד מן השותפים להגדיר לעצמו מה באת חיוני בעיניו ועל מה הוא מוכן לוותר לטובת שותפים אחרים. כמובן שאין לוותר על עקרונות מרכזיים, אבל כל שותף יכול לתמוך בעקרונות שחשובים לשותף אחר כל עוד הם לא מנוגדים ממש לעקורונות מרכזיים שלו.
לשתף-פעולה עם מי?
עם כאלה שאומרים, "אנחנו בעד זכויות-עובדים אבל מוות לערבים"?
או שמא, עם כאלה שאומרים, "אנחנו בעד קבלת היזמה הערבית לשלום עכשיו ומייד, אבל וול-סטריט היא משכן-הטוּב"?
עם כאלה שאומרים, "אנחנו בעד שוויון כלל בני-האדם, אך מקום גורי כלל החיות הלא-אנושיות בצלחת"?
או שמא, עם כאלה שאומרים, "תנו לחיות לחיות אבל כהנא צדק"?
עם כאלה שאומרים, "יש לכבד ההומופוביה והסקסיזם בחברה הערבית, לכסות מפגינות ולצנזר דגלי-גאווה"?
או שמא, עם כאלה שאומרים, "תל-אביב יותר גיי-פריינדלי מעזה, אז היידה להפציץ את שג'אייה"?
ובכן אני, אישית – בתורת שמאלני רדיקאלי אמיתי, בלי אבל ובלי חבל וללא משחקי צביעות מגעילה – אינני מוכן, לשום-שת"פ משת"פי שהוא, עם איש מבין כל הנ"ל.
מי שמוכן, למכור את כל ערכיו ואמונותיו, עבור נזיד עדשי כיסא בממשלה, תפאדל; רק שלא יצפה, שאתקרנף עמו בדבר.
אילן פפה אומר שאין קשר בין שמאל וציונות וזה 2 ניגודים
באמצעות הססמא הזו נוצר נתק בין 90% מהציבור היהודי לבין השמאל.
אותו אילן פפה אומר שהיהודים הם קולוניאליסטים שמבצעים טיהור אתני בערבים
כאשר האמת היא שטיהור אתני בוצע על ידי הערבים ביהדות מדינות ערב !
המזרחיים יודעים שהליכוד אינו טוב בשבילם כלכלית אבל האלטרנטיבה של השמאל לחיות תחת שלטון מוסלמי היא ,בעינהם, חזרה לחיים של דיכוי בלתי נסבל (במקרה הטוב).
השמאל הקורא לעצמו עיקבי צריך שינוי רדיקלי ואינו מסוגל להשפיע לא על הערבים ולא על היהודים.
הפלסטינים לא יהפכו לאנשי שמאל והיהודים לא ילכו לכיוון שהשמאל העיקבי מציע ולכן ניתן לראות
במצב שבו השמאל נמצא איבוד דרך טרגי.
לראות ביוטיוב את אילן פפה מבטיח לערבים לדבוק בדרך הסירוב משום שה-BDS יכניע את ישראל
זה הפרצוף האמיתי של השמאל ולמזלנו המזרחיים קוראים את המצב מצויין
לפני שאכתוב כאן את הביקורת המתחייבת על-ידי המאמר והתגובות, עלי להבהיר לעצמנו עובדה אחת: הממסד האשכנזי הציוני ביחד עם הספיחים שהוא הוליד משך קיום שלטונו, שהתחיל להתקיים הרבה לפני כינונה של מדינת ישראל וממשיך פורח להתקיים עד היום לצידו של שלטון ההון הגדול בישראל הגדולה (כולל מה שמכונה 'שטחים כבושים' גם על-ידי השמאל המרומה), נקט במימוש תעמולתו הגזענית (הן כלפי הערבים היהודיים והן כלפי הערבים הישראליים, כולם בעלי זהות ישראלית רשמית) כך שה-"מזרחיים" והאחרים (אפילו החלק הגדול השל האשכנזיים) ראו את עצמם מחויבים לדמות לדגמים הגבוליים המוצעים על-ידי התעמולה הזאת בכדי לזכות בכמה הטבות או זכויות-יתר של מעמד האוכלוסייה "המכובדת" פחות או יותר. כך התפתחו תהליכים חברתיים שניתן לכנות בשם של 'התהפכויות ליותר נוצרי מהאפיפיור' – ליותר אשכנזי-ציוני מבן-גוריון ו-followers (כמעט 'ממשיכי דרכו' בשפה אנגלית).
תנועת השמאל מחוייבת לערכים אוניברסליים על כן המסורת היהודית היא מעמסה על תנועות השמאל. הציבור המזרחי בישראל בהכללה גסה הוא ציבור מסורתי ועל כן כל פגיעה בציביון המסורתי של מדינת ישראל נתפס בעיני הציבור המזרחי כפגיעה במהות הקיום והזהות שלו.
יש הרבה דוגמאות להמחיש את הפער אביא אחת מייצגת לדעתי. בעיני אדם דתי או מסורתי לארץ ישראל ישנה קדושה שהיא מעבר לקיום הפיזי של הארץ. ארץ ישראל היא ארצו של עם ישראל שבבוא העת משיח צידקנו אמור לבוא ולגאול אותנו יחד עם העולם כולו.
לעומתו השמאלן מעבר לגיכוך שסיפורי משיח גורמים לו ולא רק ההתנשאות שהארץ שייכת רק לעם ישראל רואה בארץ אמצעי לחיות עליה ואם היא מפריעה לו להביא שלום אז הוא יכול לסחור בה. השמאלן גם הגכיח את המזרחי וגם מעוניין לסחור בקדושה. מצד שני המזרחי רואה בתוכנית של השמאלן תוכנית משיחית הרבה יותר ממה שהוא המזרחי מאמין בה כי הוא חי עם הערבים והוא כנראה מכיר אותם טוב יותר מהשמאלן לא בהצהרות אלא משלטון ערבי שהוא סבל על בשרו. סליחה על כל ההכללות, וזאת רק דוגמא אחת קטנה.
כל עוד לפועלים יש הנהגה "חופשית" (או אקלקטית, כלומר מתאימה לחוקי משחק הכיבוש המשתררים) יותר, מתגמשת יותר גם ההשתייכות הפוליטית לשמאל. ואם המציאות הזאת מתרחשת באפרטהייד של ישראל הגדולה, גבולות השמאל כוללות קבוצות מגוונות עד לקבוצות ציוניות. במקרה מגוון כזה, נהיה מותר לדון במנותק מהשמאל על חלקים ממנו ועל תופעות שסותרות את טיבעו היהודי-ערבי בתור מובילים כשרים בו:
פג עד שנאלם הצורך להבחין ברורות בין המגמות המועילות לבין אלה שמזיקות לפוליטיקה (לטובתם) של עשוקים ומתרוששים מול ונגד מתעשרים על חשבונם. במקום הצורך הזה, גוברים הצרכים של אוכלוסיות בעלות זכויות יתר והטבות מופלות בדרגות עימות שונות מבחינת ה-"צדק חברתי!" שהתפרסם כל כך בהתחלת העשור השני של המאה העשרים ואחת בארץ ההפרדה של ישראל הגדולה. (ההמשך יבוא).
[המשך] חבר עודד גולדרייך, אתה נוקט בעמדה נכונה בפנייתך *|לעצמנו (אל "השמאל העקבי")|* ודורש *|להבדיל בין כוחות פוליטיים שונים בציבור הציוני|*, בפרט, ובציבור בכלל, רוצה לקוות (לדוגמה: "להבדיל בין כוחות פוליטיים שונים בציבור הערבי"), בכדי *|להבין מי בעלי הברית הפוטנציאלים ואיך צריך לנהוג בהם|* *|לצורך מאבק בכוחות הריאקציונרים יותר|*. אבל, אתה, לא מסתפק בלהמתין עד המועד בו נבין *|איך צריך לנהוג בהם|*. כבר עכשיו, עוד לפני שנכיר את *|בעלי הברית הפוטנציאלים|*, אתה קובע כי *|יש לבקר בעדינות ובכבוד מתוך כוונה אמיתית להזיז אותם בהדרגה לכיוון יותר חיובי|*. הגבלה (בביקורת) נוספת זו שלך, עודד, אתה מדגים [למען קדושת האיזון, קודם *|המקור לביקורת המוצדקת … של ביטול הפערים המעמדיים/סוציו-אקונומיים … בחברה הישראלית|* הקפיטליסטית (כי יש לציין כאן את האמונה העיוורת עיוורון גמור באפשרות קפיטליסטית בביטול פערים אלה), ואחר כך *|ההצעה|* (לא 'דרישה מפלצתית', חס מלהזכיר) השגויה, כי אין מונח 'טיפשית' בביקורת עדינה, *|שהשמאל צריך ללמוד לדבר "מזרחית" (ו/או "יהודית")|*] אותה ביחד עם *|הבנה וסימפטיה|* שאתה רוחש ביחס לשני בני ברית בעלי דרישות בדלניות (אפילו מהאחד כלפי השני), הן ביחס ל-"שמאל אשכנזי" מקושט ספרדים והן ביחס ל-"שמאל מזרחי" מקושט אשכנזים.
כל זה ואתה יודע, עודד, שבכלל אין צורך, אפילו מזערי ביותר, בלמתוח ביקורת לאויבים: *|את ההתקפות האלימות-מילולית ואת העלבונות יש לשמור לאויבים של ממש|* (sic! – sic erat scriptum – כך באמת היה כתוב). כאן נשאלת השאלה: מתי, אם כן, מותר למתוח ביקורת עניינית, כלומר, לא אלימה ולא עדינה, אם לא כלפי חברים ובני-ברית? [המשך יבוא]
[לסיכום] המאמר הוא טוב בכך שדרבן להתעוררות עניינית את התגובות שקראנו, אשר, בתורן, דרבנו את עודד שלנו להבהרות. ראינו, שבדרבון ההדדי הזה, סתירות אחדות שבמציאות השמאל הזדקרו ביתר הבלטה. בכך הסתיימה זמנית סטגנציה (קיפאון) בשאלת 'השמאל לאן'. לפני שנחזור לחוסר תנועה בשאלה הזאת, מתוך כך שהסתירות חוזרות למצב שקדם את המאמר, מצב של חוסר תנועה, בו הפשרנות של ההרגעה תצליח להרדים בחזרה את ההתעוררות העניינית להשלמה מיואשת, עלי לציין כי פיתרון נכון של השאלה מותנה בהתנגדות לפשרנות הזאת ונוספות מצידם של מרגיעי סתירות פתירות למיניהם. בתוצאות ההתנגדות הזאת ונוספות תלויה תולדה של חיל החלוץ, של משמר המאסף של השמאל.
נכון הוא, שפיתרון של סתירה מוליד עוד סתירות שדורשות פיתרון, אבל זאת היא התנועה היחידה שמתגברת על הדריכה במקום ועל הנסיגה המתמשכות תוך כדי התעוררויות זמניות.
נכון הוא שיש חולמים בהקיץ שהם שהם מרקסיסטים מבלי לדעת מה זה מרקסיזם. אבל יש ביניהם כאלה שהם בטוחים כי בכדי להיות מרקסיסטים מספיק רק לנפנף דגלים של מוסריות בורגנית לכל הכיוונים ובחוזקה. ומכוון שכך, אמורים לסלוח להם את מחסור בהסברים מצידם על הנפנופים המשתוללים שלהם. את זאת נוח לקיים, אבל לסלוח זה יכול להפרש גיבוי לנפנופים שלהם. מה עוד שאי-אפשר לשלול שהנפנופים האלה הם הסוואה המסייעת על חתרנות בין השורות של הקאדר המרקסיסטי. לכן עלי להזהיר כי המילים נגד הגזענות של דניאל קלטי לא חייבים להרשים אף אחד היות והמרקסיזם רחוק מאוד מלהסתכם במה שאני קראתי מדבריו שפורסמו כאן. למשל: "אין לי שום כבוד … למנשקי-קמעות, הם אוייביי. הם אוייביי, ממש כשם שרוצחי-חיות אוייביי" כתב קלטי "(ר' למעלה…)". ב-'אנטי-דיהריג' של אנגלס כתוב הסבר מדעי על כך שהאדם נפרד העידן הקופים שלו תודות להרגל של אכילת בשר מעוכל למחצה על-ידי האש – בגלל כך, הגילוי החשוב ביותר של האנושות לפחות עד עצם היום שאנגלס כתב על כך. ואיפה כתוב שמנשק-קמעות הוא אויב של מעמד הפועלים? על כך ועל "רוצחי-חיות" לא תמצאו מילה וחצי מילה באף כתב מרקסיסטי!