הצגת היחיד של נתניהו ונאום "השתיקות הרועמות" שלו בעצרת האו"ם הלהיבו אמנם  את חסידיו הנאמנים, בעיקר בארץ, למרות  שהורכבו  מקלישאות ממוחזרות ומאוסף שקרים. מדינות אירופה, שנתניהו טען  שישראל היא "המגינה היחידה עליהן בפני האסלאם", ננזפו והואשמו בהתעלמות מ"תכנית ההשמדה של ישראל על ידי איראן".  לכך צורף איום מפוקפק על נכונות ישראל לפעול לבדה מול איראן. שמענו שוב כרגיל על השואה, על היות הנואם גיבור צבא שאיבד אח בקרב ועל תפארת מדינת היהודים. הפרחת השקרים של נתניהו החלה בהצהרה על אמונה בחזון שתי המדינות, דרך הושטת יד מזויפת לאבו מאזן, חלוקת שבחים לנשיא אובמה השנוא עליו והכחשה מוחלטת של אחריות ישראל למהומות במסגדי אל אקס'ה וכיפת הסלע. האחראים להתרחשויות המלבות את האש בירושלים ובעיקר בחראם אל שריף הם –  לדברי נתניהו – הפלסטינים עצמם. מה שקרה באו"ם שמום, זה שאיש לא הזכיר לנתניהו את האמנה משנת 1960 המכירה בזכותו של עם כבוש להלחם למען עצמאותו הלאומית.  (The 1960 Declaration on the Granting of  Independence to Colonial Countries and Peoples)

הגבלות על כניסתם של פלסטינים לעיר העתיקה בירושלים, 4/10/15 (צילום: אקטיבסטילס)

טענת ראש ממשלתנו שישראל שומרת על סטאטוס קוו במתחם המסגדים הינה שקר מחוצף. הסטאטוס קוו מאז נכבש המקום בשנת 1967 הסתמך על העובדה שיהודים אינם עולים לחראם, דווקא בשל חשש לטמאו על פי הכרעת הרבנים. בשנים האחרונות נמצאו יותר רבנים, רובם מתנחלים שפסקו שמותר ורצוי לעלות להר ואף להתפלל בו. כך החלה בשנים האחרונות נהירה הולכת וגוברת של יהודים משיחיים לחראם אל שריף. הפרה בוטה זו של הסטאטוס קוו זכתה לגיבוי של ממשלת ישראל , שאף הורתה למשטרה להגן על היהודים, שעלייתם להר לוותה בהתגרות בלתי פוסקת במוסלמים ובהפגנות תפילה בלתי חוקיות ע"י מתנחלים, חברי כנסת ואף חברי ממשלה. ראש הממשלה לא פעל נגד הפעילים היהודים שהפרו את הסטאטוס קוו, נהפוך הוא: התנגדות המוסלמים לתוקפנות המשיחית הוגדרה כמהומות וכהפרות סדר. שוטרים פרצו כמעט כל יום למתחם תוך השלכת רמוני הלם וגז, כולל למסגד כיפת הסלע, כדי לפנות דרך לפרובוקאטורים יהודים. שר הפנים ארדן הוציא מחוץ לחוק את קבוצות ההגנה העצמית המוסלמית על המתחם הקדוש, עוד מאות רבות של שוטרים וחיילים הוזרמו לירושלים כדי לאפשר את המשך הפרובוקציה המשיחית. נראה שנתניהו עצמו החליט להגשים את חזון הפונדמנטליסטים היהודים המתכננים את הרס המסגדים ובניית מתקן השווארמה הגדול ביותר בעולם כבית מקדש במקומם.

לכל  החבורות המרובות של הפונדמנטליזם היהודי האחוזות טירוף ציוני-משיחי מסוגים שונים, יש  מכנה משותף: הכלל ההלכתי של "לא להתגרות בגויים בשל היותנו מיעוט חלש" עבר  מהפך. טענתם פשוטה: "מכיוון שהקמת המדינה, כיבושי 67, והיותה של ישראל מעצמה צבאית אזורית,  הם כולם תוצאה של נס משיחי; לכן יש בכוחנו  כיום להביא  להמשכו של הנס ולהשלמתו לגאולה שלימה". הם אינם מתכוונים לחכות לגאולה מן השמים, אלא להביאה על ידי החרבת מסגדי חראם אל שריף והתנגשות עם כל העולם הערבי והמוסלמי, שהרי כוחנו הצבאי וגם הכרחיות המשכה של שרשרת הניסים יביאו לניצחון. עזרת האל מובטחת.

כתוצאה מפעילות אלמנטים אלה הולכים ומתגברים פעולות המחאה של צעירים פלסטינים הכוללים יידוי אבנים ואמצעים פרימיטיביים אחרים. הרשות הפלסטינית שהתמרמרות הציבור הפלסטיני נגדה הולכת וגואה, מנסה להלך בזהירות בין הטיפות ולהמשיך את התיאום הביטחוני. הסיטואציה הנוכחית דומה מאד לזו שקדמה לאינתיפאדה השנייה, כאשר ירדה הלגיטימיות של שלטון ערפאת לשפל המדרגה בעיני ההמונים. לולא הפרובוקציה של שרון בהסכמת ברק שהציתה מאבק נגד הכיבוש, הייתה פורצת התקוממות נגד הרשות. גם כיום לכל פלסטיני ברור שהרשות הינה כלי עזר של הכיבוש הישראלי ותו לאו.

הפרובוקציות של נתניהו, שריו וחסידיו, המנסים להשליך את תוצאות מדיניותם של אבו מאזן מחד ועל הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל מאידך, הם סימן נוסף לאי יכולת השלטון לפתור את המשבר הנוכחי. אולם מעבר לזאת מנסה נתניהו להיאחז מחדש בתוכניתו המטורפת עליה רמז לאירופים בנאומו: "ישראל היא המגינה היחידה  שלכם בפני האסלאם". כך חוזר נתניהו לחזון ממציא הציונות הרצל שהצהיר: "מדינת היהודים תשמש חומה בצורה של אירופה מפני הברבריות האסייתית."  אולם כיום כבר ברור שהפונדמנטליזם היהודי הוא מרכיב מרכזי וחשוב של אותה ברבריות.

חלק ממשיחי המאה העשרים ואחת טוען שיש גם לחדש את המלוכה בישראל, וזה שיישב על כס המלוכה יהיה המשיח – מכוח ישיבתו על הכסא. רעיונות הבל כאלה היו תמיד חלק שולי וזעיר מהתנועה הציונית. הראשון שהטיף להם  היה יאיר (אברהם שטרן) מפקד הלח"י, ויורשו בתחום הזה היה ישראל אלדד (ד"ר שייב). הכהן והנביא גם יחד של יאיר וחסידיו היה המשורר אורי צבי גרינברג, שאומץ בשנים האחרונות כמשורר גאון לתוך  הקונסנזוס. כיום מהווים "עיקרי התחייה", המצע הפוליטי שחיבר יאיר, את התשתית האידיאולוגית של רוב המתנחלים.   אחד ממוקירי תפישת עולמו של יאיר, היה אחד מראשי המחתרת היהודית – שתכננה גם את פיצוץ המסגדים – יהודה עציון, המשמש עד היום כגורו לצעירים ציונים לאומנים. אולם רצוי שנזכור שהראשון שהכריז קבל עם ועולם כי " קמה מלכות ישראל השלישית", היה לא אחר מאשר ראש הממשלה "החילוני" דוד בן גוריון במהלך מבצע סואץ, הקרוי רשמית מבצע סיני.

חסידי הקמת בית המקדש שיעמוד במקום מסגדי  כיפת הסלע ואל אקס'א האמורים להיחרב, אינם מוטרדים כלל ממה שמדאיג את תושבי ירושלים וגם את רוב אזרחי ישראל. הם, אינם חוששים ממלחמה שתפרוץ כתוצאה מפעילותם ופעילות חברי הכנסת המכורים להם. הג'יהדיסטים היהודים כמו הפונדמנטליסטים האמריקאים התומכים בהם, מצפים שדווקא מלחמה  תביא למילוי כל משאלותיהם.  ביטחונם ההזוי מושך אליהם חסידים צעירים, בדינמיקה זהה לזו הפועלת לטובת ארגון המדינה האסלאמית (דעא"ש). בעוד ישראלים רבים מתחלחלים מריצת האמוק המשיחית הזאת, חשוב לציין כי למעשה היא מהווה המשך ישיר וטבעי  למהלך ההיסטורי של התנועה הציונית בפלסטין.

יהודי הזרם  "החילוני"  שהתנחלו בפלסטין ההיסטורית, טענו תמיד שמטרתם היא בניית חברה חדשה. הם ראו עצמם כחילוניים וכבעלי השקפת עולם מתקדמת ובזו לאותם יהודים דתיים של הגולה  והישוב הישן. אולם הם הבהירו היטב שהחברה החדשה שלהם מיועדת ליהודים בלבד. מפני  שכציונים הם נשאו  איתם גן משיחי המובנה ב די.אן.אי. של תנועתם. זהו המסר המקדש את קיומו של "עם סגולה", מטפח את שנאת הזרים הטבועה בהלכה היהודית  ואת חזון הגאולה  שמקורו במשיחיות הדתית. את הסתירה בהשקפת עולמם של אותם ציונים חילוניים ניתן לסכם במשפט "אני יודע שאין אלוהים אבל הוא נתן לנו את הארץ".

לאחר שהניחו את היסודות למדינת היהודים וביססו אותם על כוח צבאי,  הכתירו אותה הציונים בשם "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. למעשה הם הקימו בפלסטין גטו יהודי, בדיוק כזה שממנו ניסו לברוח. אימוץ דיני  ההלכה היהודית כאורח חיים מחייב של תושבי הגטו (בהתאם לחוקי המדינה ה"דמוקרטית"), החל להצמיח פירות רעילים של פונדמנטליזם יהודי, מיד  אחרי כיבושי מלחמת 67. פונדמנטליזם זה מתנקז לזרם הולך וגדל השואף  ל"מלכות ישראל" ולהקמת עוד "בית מקדש".

למעשה, אין לציונות "החילונית" דרך כלשהי להלחם בתופעת המשיחיות היהודית, המסכנת לא רק את האזור אלא אף את אזרחי ישראל ואולי גם את יהודי העולם. השיתוק  נובע מכך שגם ציונים חילונים לכאורה  נגועים באותה תפישה משיחית, ולכן אין להם שום תשובה אמיתית למשיחיות הגלויה ולתפישת "הגאולה" היהודית המתבטאת בהתנחלות בפלסטין. זוהי התנחלות עם מאפיינים דתיים-טהרניים הנמשכת כבר יותר ממאה שנה. זהו  ניסיון בלתי מוצלח להקים אומה מודרנית מקבוצות אתניות שונות, שהמחבר ביניהן אינו אלא הדת היהודית.לכן, גירוש, הדרה ורצח של האומה הראשונית הילידית בארץ זו, כמו גם הופעת מטורפי המקדש אינם היפוך התהליך אלא פועל יוצא והמשכו ההגיוני של הפרויקט הציוני. החלטת נתניהו לאסור על השרים וחברי הכנסת לעלות ל"הר הבית" היא חסרת תוקף וערך ונועדה לצרכי הסברה בלבד

לא במקרה אין במדינת היהודים הכרה בלאומיות ישראלית. לא במקרה ירד שיעור החילונים בישראל מ50% ל30% (!) מתחילת המאה ה21. את היהודי החדש מייצג יפה ח"כ מוטי יוגב מהבית היהודי: בבוקר 6.10.2015, התאספה סיעת הבית היהודי בעיר העתיקה במקום שבו נרצחו שני יהודים יומיים קודם. אישה ערביה עברה במקום בדרכה, וחבר הכנסת יוגב החל לקלל אותה וניסה למנוע ממנה לעבור. הוא צרח: "את לא תעברי פה, רק יהודים". קריאה דומה שאגו בריונים נאצים בברלין לפני 80 שנה.  בצד ה"שפוי" של הטירוף הדתי אפשר למצוא את הפוליטיקאי החילוני-לשעבר גדעון סער המכשיר עצמו לשיבה לפוליטיקה, ובונה במסירות את התאמתו לתפקיד ראש ממשלה מצויד בבת זוג המזוהה עם פסגת האליטה התקשורתית בישראל. סער החל לשמור שבת, להיפגש עם רבנים, וכעת מובן מדוע לא אישר פתיחת פיצוציות ומינימרקטים בשבת.

כך נראית תערובת דת ופוליטיקה. מי שרוצה למנוע זאת, חייב לפעול להפרדת מוחלטת של הדת מן המדינה.

Share on Facebook