התורה מלמדת כי "לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה" [דברים כה: יד] ואף נותנת בידינו משקלים שונים למדוד את הגדול והקטן; "אֶבֶן וָאֶבֶן, אֵיפָה וְאֵיפָה– תּוֹעֲבַת יְהוָה, גַּם-שְׁנֵיהֶם." [משלי כ: י]. פסוקים אלה מצהירים כי כל הדברים חייבים להיות שווים. בעברית מודרנית כאשר רוצים להצביע על אי-שוויון, מספיק פשוט לומר "אֵיפָה וְאֵיפָה". דוגמה מְתַסְכֶּלֶת של "אֵיפָה וְאֵיפָה" מתבצעת בישראל ברגע זה ממש. השוו את הטיפול בשבט הבדואי של הג'הלין בחאן אל-אחמר ליד ההתנחלות כפר אדומים ומתנחלי המאחז הבלתי חוקי נתיב האבות בגוש עציון. שתי הקהילות עומדות לְהֵיהָרֵס על ידי צו בית משפט.
רבנים למען זכויות האדם נלחמו במשך שנים על כבודם וזכויותיהם של שבט הג'הלין. זמן קצר לאחר קום המדינה, המדינה אילצה את אנשי השבט לעזוב את ביתם הקודם ליד תל ערד בתוך ישראל. בלית ברירה השבט עבר למיקומו הנוכחי בגדה המערבית, לפני שישראל השתלטה בשנת 1967 והרבה לפני הקמת ההתנחלות מעלה אדומים. כישלון הרשויות הישראליות לספק אפשרויות תכנון מתאימות לתושבים, גרם לכך שקהילת הג'הלין נאלצה לבנות "באופן בלתי חוקי". מצב זה משאיר אותם במצב של איום מתמיד של הריסה על-ידי הצבא הישראלי בשטח סי. העוני הכבד בחאן אל אחמר, שנמצא בכל אזור הג'הלין מאלץ את התושבים להתגורר באוהלים ומבנים מאולתרים "בלתי חוקיים", ללא תשתיות או שירותים מתאימים.
זיק של תקווה אחת בתוך המציאות העגומה הזאת הוא בית הספר בחאן אל אחמר. בית הספר נבנה באופן אקולוגי מבוץ וצמיגים על ידי ארגון איטלקי-לא ממשלתי, בעזרת מתנדבים של רבנים למען זכויות האדם ואחרים. הוא משרת בהצלחה רבה ילדים מהכפר וגם מישובים הסמוכים לג'הלין. ללא בית הספר לרבים מהתלמידים לא הייתה שום גישה אחרת לחינוך.
ביישום מביש של מוסר כפול קבע בג"צ לאחרונה כי המדינה רשאית להרוס את הקהילה של חאן אל אחמר. העיתון ניו יורק טיימס תיאר לאחרונה את המצב ואת החלטת בית המשפט:
"לפי דובר צה"ל, בכל רגע יגיעו דחפורים כדי למחוק מהמפה את חאן אל אחמר שבדרום הגדה המערבית. במשך עשרות שנים ישראל מבקשת לפנות אלפי בדואים בגדה המערבית שמגדלים כבשים ועזים בגבעות שממזרח ירושלים, בכדי לפנות מקום להרחבת ההתנחלויות היהודיות. יומיים לאחר פסק הדין ניתן אישור לשכונה חדשה של כפר אדומים בגודל של 92 ק"מ במרחק של קילומטר וחצי מחאן אל אחמר."
תכנית המדינה היא להעביר בכפייה את שבט הג'הלין מחאן אל אחמר לשטח הסמוך למזבלה ענקית ליד אבו דיס. יש לראות את ההריסה והגירוש בכפייה כניסיון לפנות מקום להרחבת ההתנחלויות.
היחס לתושבי שבט הג'הלין בחאן אל אחמר, עומד בניגוד לטיפול במתנחלים מהמאחז הבלתי חוקי נתיב האבות. בית המשפט העליון החליט שהמאחז נבנה על קרקע בבעלות פלסטינית פרטית, ואיפשר לאחרונה הריסת 15 בתים. המוסר היהודי הכפול בין יהודי ישראל וקהילת הג'הלין הוא ברור: היהודים הישראלים מועברים לקרוונים, לא הרחק מאזור היישוב ומאוחר יותר, לבתים החדשים שמוקמים במרחק קצר מהמקום שבו עמדו בתיהם המקוריים.
היחס המנוגד לקהילות אלה משקף את הכוח הפוליטי העצום של המתנחלים ואת חולשת תושבי הג'הלין. אנחנו חייבים לגנות את זה כדוגמא של "אֵיפָה וְאֵיפָה". העברת המשפחות של הג'הלין למקום של מזבלה הוא דוגמה להמשך הדה-ההומניזציה שלנו לקהילה זו שממחישה עוד יותר את הבוז שלנו אליהם. התורה מלמדת אותנו שחייב להיות משפט אחד לאזרח ולזר: "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה: כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא 24:22).
- הרב לוי ויימן-קלמן הינו נשיא רבנים למען זכויות האדם.
