מאת חיים ברעם
לא רק שיפלו חללים מהציבור האזרחי במלחמת השווא, הם גם יוקעו על ידי מיליארדים ברחבי העולם. יעברו שנים עד שהעולם יבין שגם אנחנו היינו סתם בני אדם, כמו ילדי ברלין בסוף שנות העשרים, אבל ברק ורֵעוֹ בנימין נתניהו לא יוכלו לשקם לעולם את שמם, וייחרתו על דפי ההיסטוריה כבני עוולה.

מאת חדוה ישכר
אינני מסוגלת להעלות בדעתי אשה בראשות ממשלה שתחזיק את אזרחיה כשבויים מרוטי עצבים בשדה הקרב הפסיכולוגי שהיא מנהלת נגד מעצמה עולמית כדי לגרור אותה למלחמה בלתי רצויה. הכלל הוא שגם במאה ה-21 גברים מחליטים על יציאה למלחמה, גברים אחרים, שחונכו לציית לפקודות, אמורים לבצע את ההחלטה ונשים נמחקות מן ההיסטוריה.

מאת: איתן קלינסקי

מצערת אותי מציאות שאם לתאומים בני שלושה חודשים, שבאה לגור בדירה בבניין, וללא כל התראה מוקדמת מוצאת לפתע בערבו של יום אחד את החדר של התאומים צמוד למתקן סלולרי המופעל באישורך כשר התקשורת. וזאת בנוסף לאנטנות בבניין הסמוך, שמסתבר כי הוא כבר פועל למעלה משנתיים מוסווה בעצי פלסטיק.

מאת: חיים ברעם

לישראלים שכותבים או מפרשנים בכלי התקשורת אודות המצב הביטחוני, הכלכלי, החברתי בארצנו אין יומרה כזאת. פתוחות בפניהם שתי דרכים שונות לחלוטין זו מזו: או שיכתבו ויאמרו דברים נוקבים שמפחידים אפילו אותם, או שיעשו עבודה יחצנית נלוזה למען הממסד המסוכן והמושחת שמאיים לא רק על רווחתנו אלא גם על עצם קיומנו.

מאת: הרב אליהו קאופמן

השבוע ימלאו 83 שנה למאורעות חברון ושוב תתלהם הלאומנות הציונית ותניף את דגל הפרעות כהוכחה ניצחת ש"אין עם מי לדבר". אבל המוזר הוא שספרי ההיסטוריה הציונית הם יותר מסלקטיביים בכל הנוגע למאורעות אותם ימים ולסיבות שהביאו  לשפך הדמים של אז.

מאת אילנה הרסטון-לוטן
בפנדמוניום של השיח הפוליטי-התקשורתי קל מאד למסרים פשיסטים לעלות מעל לפני השטח ללא משים, בלי מחשבה תחילה או מחשבה שנייה, קל שגם ישכחו ויבלעו ברעש. עד לאותו הרגע שמר לפיד יהיה בעמדה שהוא יוכל להשפיע על חיינו באמת.

מאת חיים ברעם
צו השעה כרגע הוא השמעת זעקה לא רק בישראל אלא גם בוושינגטון, בלונדון ובפריז. יש לגייס את יהודי ארצות הברית הליברלים נגד ביבי וברק, ולהסביר להם את ההבדל בין זיקה לישראל לבין ציות עיוור לתכתיבי הממשלה, שמאיימים עלינו יותר מכל אויבינו גם יחד.

מאת איתן קלינסקי
עשרות שנים פועלי הניקיון באוניברסיטה לא נכללו בתחום הנקרא ציבור. קרן נויבך הייתה זו שהכניסה את זיעתן של אותן פועלות ואת שכרן העלוב לסדר היום הציבורי התובע את זכויותיהן. לקול הבודד של קרן נויבך אני מעניק את הציון 100%+ על עמידה במבחן של מתן דוגמא ומופת מהו שידור ציבורי.

מאת דייב זירין
לפני כארבעים וארבע שנים עלו טומי סמית' וג'ון קרלוס על דוכן המדליות, לאחר שזכו במקומות הראשון והשלישי בריצת 200 מ' באולימפיאדת מקסיקו, ב- 1968. הם יצרו אז את מה שנחשב, ללא ספק, לאחד מהדימויים המרגשים והנזכרים ביותר בהיסטוריה של הספורט, וגם בזו של המחאה. אולם בעוד שהדימוי לא דהה עם הזמן, המאבק שהוליך לאותו רגע כמעט ונשכח.