מאת חיים ברעם
יָפֶה שיחימוביץ' רוצה לבנות את ההסתדרות מחדש, אבל היומרה שלה לבנות סוציאל-דמוקרטיה על חורבותיו של עם אחר היא מסוכנת. האפליה הממסדית נגד האזרחים הערבים היא בלתי נסבלת מנקודת ראות סוציאל-דמוקרטית, אלא אם כן מדובר בנציונליזם סוציאליסטי שמעורר חששות כבדים בשל הגושפנקה הרעיונית שיחימוביץ' מעניקה להנצחת האפליה ואולי אף להעמקתה.
ראיון עם אריק טוסאן
זהו משבר מבני אך לא סופי. במהלך ההיסטוריה הקפיטליזם נקלע למשברים רבים – כי המשבר הוא חלק בלתי נפרד מהשיטה הקפיטליסטית. אבל כדי להפוך את המשבר למשבר סופי או סופני יש צורך בפעולה פוליטית והמונית.
מאת חדוה ישכר
מובילי המחאה מבטיחים להמשיך בה גם אם המאהלים יתרוקנו, אך יש לקוות שלקראת הצעדה הגדולה המתוכננת להתקיים ב-3 בספטמבר הם ינצלו את זמנם לחשיבה מחודשת על מקומו של הפוליטי בתביעה לצדק חברתי. המוחים בשם העם לא יוכלו לדרוש ביטחון אישי וחברתי אם לא יעלו לשיח המחאה תביעה פוליטית לסיום הכיבוש.
מאת אפרים דוידי
המסקנה הברורה העולה מן הריאיון הארוך היא שקיימת במחאה אשליה אחת, שיש צורך לנפצה במהרה, והיא שיש על מה לדבר עם הממשלה בה שטייניץ מכהן כשר האוצר. הממשלה לא רוצה ולא מסוגלת להתיר את הקשר ההדוק בין השלטון להון. ועוד: המסקנה העולה ברבים מהדיונים הכלכליים והחברתיים במאהלים בשבועיים האחרונים היא שהמחאה צריכה להיפרד מהממשלה והממשלה חייבת להיפרד מהשלטון.
מאת אורי אבנרי
באנחת רווחה חזר נתניהו לסגנונו הרגיל. הנה הוא עומד, מוקף באלופים, גבר-גבר, הלוחם הנחוש, מגן ישראל. צדק חברתי ושלום הם שני הצדדים של אותו המטבע. אי-אפשר להפריד ביניהם. ולא רק מפני שהם מבוססים על אותם העקרונות המוסריים, אלא מפני שגם ברמה המעשית הם תלויים זה בזה.
מאת נעמה נגר
אציע נקודת מבט השוואתית על ההפגנות בישראל ובוויסקונסין, שמוסר השכל בצידה. הם פספסו הזדמנות פז לנצל את הקמפיין להדחת סנאטורים רפובליקאים (שעליו נשפכו עשרות מיליוני דולרים) להסברה ציבורית. כדאי לנו לא להתעורר ביום שאחרי ה"מהפכה" רק כדי לגלות שניכסנו בשמחה את "מעמד הביניים" על חשבוננו, העובדים.
מאת חיים ברעם
גם בישראל גילינו אנשים חדשים, החל במתמחים בקרב הרופאים וכלה בעובדים הסוציאליים ובסטודנטים, שמבקשים דרך חדשה לחיות כאנשים ונשים גאים ובני חורין בארצם. בבריטניה מבקשים להציב את הנאורות כאנטי-תזה לדיכוי הנשען על טיפוח שיטתי של בוּרות; כך קורה גם אצלנו.
מאת איתן קלינסקי
פיני גרוב היה סמל לנחישות ולהקרבה במאבק נגד סגירת מפעל "אתא". הוא היה מגדלור של ערכים , הקוראים להשתית את חיי החברה הישראלית על אדנים של "צדק חברתי".
מאת רועי רז
לאחר 63 שנות ניסיון לגבש סולידארית את חברת המהגרים הקרויה "החברה הישראלית", הגיע הזמן לומר אמת – נכשלנו. לכישלון אבות רבים ואמתלות כפליים, החל מריבוד אתני המנכר בין יוצאי ספרד לאשכנז, בפערי הכנסה בין העשירון העליון לרוב המנוצל, ועד לקרע הדתי – אזרחי, המפיח נשמה באפה של שנאת החינם לעת מצוא. המסכה נקרעת מעל פני החברה מדי יום – לא עוד "כל ישראל אחים", או "ערבים זה לזה", אלא מאבק של האחד בשני על משאבים כלכליים, תוך מלחמה סקטוריאלית על שוויון בחלוקת הנטל.
מאת אשר פרוליך
במאמרים קודמים טענו שוב ושוב ש"מרקס צדק", והיום, כלכלנים בכירים ופרופסורים לא "מרקסיסטים" מאשרים זאת. מרקס צדק כשהסביר שהמשטר הקפיטליסטי מגדל בתוכו את הקברנים שלו: מעמד העובדים.
מאת גדעון ספירו
סולידריות חברתית וערבות הדדית הם עקרונות נעלים, אבל לא בכל מחיר ולא עם כל אחד. המחאה הרשימה עד כה בעוצמתה והיקפה. אני מקווה שהיא תגלה עמדה מוסרית גם בתחומים שעד כה נמנעה מאזכורם, ולו יהיה זה במחיר עימות עם תומכי הכיבוש. כי צדק חברתי ראוי לשמו לא נועד ליהודים בלבד.
