מאת אילנה הרסטון-לוטן
הצדק החברתי של העתיד חייב להיראות אחרת מזה של הדור הקודם. הוא חייב להיות צנוע יותר, הוא חייב להכיל צדק אקולוגי. הוא צריך לכלול עדנה חדשה לעבודת כפיים בחקלאות ובתעשייה, וצריך להרחיב את המתחם החברתי המשותף. הוא צריך לכלול יותר ערבות הדדית, לכל המין האנושי, ופחות תחרותיות והצלחה אישית.
מאת עלא חט'יב
היכולת לשאול ולערער על הקיים היא המובילה מהפכות ושינויים במציאות שלנו. היכולת הזו מדבקת. אדם אחד שקם ושואל – למה ומדוע?! הוא שמתחיל שרשרת של שינויים, ובהמשך מהפכות. הקפיטליזם החזירי אשר נגדו יוצאים בימים אלו, מגיע לצורתו החמורה ביותר כאשר הוא פוגע בעובדים. הוצאות הן צד אחד של המטבע, הצד השני – הוא ההכנסות. הקושי להרים את הראש ולתהות אודות הסדר הטבעי משותף למחאות כולן, ודורש אומץ רב. כשמדובר בעובדים הנאבקים על זכויותיהם – הדבר דורש תעצומות נפש של ממש.
מאת אפרים דוידי
לכאורה, הכלל הפיסקלי החדש מבטיח גידול תקציבי מתמשך. אך לדברי חוקרי מרכז אדוה, "הגידול התקציבי בשנתיים הקרובות יהיה קטן ביותר, והוא יהיה קטן אף יותר במהלך העשור הקרוב. בעוד שהכלל הפיסקלי החדש מאפשר להרחיב את התקציב, תקרת הגירעון מהווה חסם בפני הרחבה במלוא השיעור של הכלל". לפני המוחים במאהלים, עומד אתגר כביר: לדרוש את שינוי הרכב התקציב, לדרוש את פריצת מסגרתו ולדרוש את ביטול חוק ההסדרים.
מאת רג'א זעאתרה
דבר אחד אני יכול להבטיח: אנחנו נמשיך להיאבק יחד – ערבים ויהודים – למען צדק, למען שלום, למען שוויון, למען עתיד טוב יותר, למען עתיד צודק יותר לשני העמים.
מאת חסאן זרוקי
דבר לא יחזור להיות כשהיה – זה בטוח. זאת מכיוון שההתקוממות הזו אינה רק על הפלת הדיקטאטורים המכהנים, אלא היא גם תנועת מחאה נמשכת המאתגרת, בו בזמן, היבטים שונים של הסדר החברתי הפנימי, בייחוד אי-שוויון משווע בחלוקת ההכנסה, ואת הסדר הבינלאומי.
מאת עודה בשאראת
קהל נפלא… המהפכה רק התחילה. כשבפעם הראשונה אנו פורצים את הגבולות שתחמו אותנו במעגלים סגורים ומסוגרים. וכשאני מסתכל על הקהל הנפלא הזה, כשערבים ויהודים ביחד, כשחילוניים ודתיים ביחד, כשצעירי העיר והכפר ביחד.. אז למהפכה זו יש רק דרך אחת. דרך הניצחון.
מאת חדוה ישכר
המאבק לזכויות עובדים זכה להכללה הקצרה: "יצירת סביבת תעסוקה הוגנת". האם די בכך למחאה הדורשת את שינוי הסדר הכלכלי והחברתי? כי אם את דירותינו בנות ההשגה יבנו מהגרי עבודה סינים שנכבלים למעסיקיהם; ואם את משרדינו תמשכנה לנקות עובדות קבלן מנוצלות; ואם תימשך אפליית אזרחי המדינה הערבים; ואם המוחים עצמם לא יורשו להתאגד במקומות עבודתם, מה השגנו?
מאת חיים ברעם
בגיל מסוים כבר קשה לנו להפנים חידושים כלשהם, שלא לדבר על המהפכה הטראומטית ברחובות, שמבשרת גם את היווצרותה של תרבות עממית שונה. קיימת במחאה קריאה גלויה לשוויון חברתי, ובתוך הסיסמאות מקופלת גם כמיהה עזה לשלום, לחיים נורמאליים וטובים. את קיץ 2011 נזכור לשנים רבות. בנינו ובנותינו עשו גדולות ונצורות בחודש האחרון, ואין לנו אלא להתבונן בהם בהשתאות ובאהבה.
מאת מתן קמינר
אז איפה אנחנו? האם אנחנו בעיצומה של חזרה מזויפת, המסתירה את דיכויים של הפלסטינים ואף משתתפת בו? או שמא מדובר בתחילתה של חזרה אמיתית, המאחדת ערבים ויהודים בתנועה עממית אנטי-קולוניאלית וגם אנטי-קפיטליסטית? האם ה"שעב" ב"א-שעב יוריד אסקאט א-ניזאם" וה"עם" ב"העם דורש צדק חברתי" יכולים להפוך לעם אחד – אולי לא רק בישראל ופלסטין אלא באזור כולו?
מאת שהאין נסאר
אוטוטו אנו נכנסים ליום השביעי שלנו במאהל בוואדי ניסנאס, שכבר קיבל מבלי יותר מדי מאמץ הד גדול בכל רחבי הארץ. אך, העבודה הקשה נמשכת כל העת. הגיע הזמן לסיכומים.
מאת אלעד לפידות
ההיסטוריה של הצדק החברתי בישראל תתחיל כאשר 300,000 האנשים שיצאו באוגוסט מתל-אביב יפגשו ויתאחדו לחברה צודקת אחת עם 300,000 אנשים שייצאו בספטמבר מרמאללה. נשמע בלתי-אפשרי? קשה להאמין מה 600,000 אנשים יכולים לעשות.
