מאת רועי רז
הלב נחמץ כל אימת שנשמעים דיווחים על רצח חסר אבחנה שמבצע המשטר הסורי באזרחיו. עדויות רבות לדיכוי ההמוני זולגות למדיות השונות, ואינן מותירות מקום לדמיון, כשגופות של קשישים וילדים נערמות זו לצד זו כאמצעי לשימור שלטונו של רופא השיניים באשר אסד, מנהיג סוריה מתגלה כחסיד ממושמע של מקיאוולי בדרכו לטפל במתנגדים פוטנציאליים בשיטת "מחאותיהם של המתים אינן נשמעות".
העם הסורי משווע לסיוע מן החוץ.
מאת: אשר לוי
הדברים שאומר מתוחמים לתחום הפילוסופיה והחינוך. אני כשלעצמי רואה בדברים, כראוי לאכסניה בה אנו מצויים, משהו השייך אולי ללימודי מהפכה. הנושא שעליו אני מבקש לדבר הוא על הכבלים. כבלים הם אובייקט פיזי חריף וממשי. אך הם גם נושא מטפורי, אלגורי שהוגים לאורך ההיסטוריה השתמשו בו מתוך ביטחון שאנשים מבינים באופן מיידי על מה מדברים כשמדברים על כבלים כמשעבדים את האדם
מאת: שמרי צמרת
עורכי וואלה, אני כותב לכם כדי להודיע שמהיום אני מחרים אתכם. לא אקרא את התוכן שלכם, לא אכתוב לכם, לא אלחץ על הפרסומות שלכם, לא אשתתף בדיונים שלכם. אני קורא לאחרים לעשות כמוני.
מאת נועה לוי
במסגרת הפוליטיקה האנטי קולוניאלית, פעמים רבות עלינו לבחון כיצד עמים שנמצאו או נמצאים תחת שלטון קולוניאלי משרתים עדיין את האינטרסים של המדינות הקולוניאליות, כיצד נאבקים נגד הקולוניאליזם, וכיצד עמים שחיו תחת שלטון זר מכוננים את זהותם מחדש.
מאת חיים ברעם
ביום שישי שעבר כתבה סימה קדמון, בטורה הקבוע ב"ידיעות אחרונות" שכל משפט שיוצא מפיו של ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, הוא "דברי אלוהים חיים". אחרי נאומו, סבורה קדמון (בנימה של אירוניה עצמית) ש"אנחנו יודעים שאסור לתקוף באיראן.
ביכולתנו להגדיר היטב מה איננו קומוניזם, כי אנו יודעים היטב מהו הקפיטליזם ואנו מכירים כמה מחוקיו הבסיסיים. אפילו המשבר הקפיטליסטי שהחל בארה"ב ב-2007 איננו הפתעה גמורה למכירים את חוקי ההתפתחות הקפיטליסטית, ובייחוד, איננו מהווה הפתעה לקומוניסטים ולמרקסיסטים. אבל דווקא בעת משבר קפיטליסטי עולמי על המרקסיסטים להגדיר את חזונם לחברה העתידית. זו שתבנה על חורבות הקפיטליזם. [ קראו עוד ]
מאת הרב אליהו קאופמן
הפיגוע האחרון של המתנחלים – שריפת המסגד בכפר מורייר שליד רמאללה, חייב להביא אותנו להכרה כי רק קיומו של הכיבוש ובמיוחד במתכונת המשפטית שלו, יכול להעניק היתר לשריפת שני מסגדים בפחות משנתיים בשטחים הכבושים ולעוד התפרעויות שאין להן תקדים.
העיתונאי ופעיל השמאל הוותיק גדעון ספירו נעצר אתמול (יום שני) על ידי משטרת תל אביב לכמה שעות בחשד "להסתה לאלימות" בשל מאמר שכתב בספטמבר אשתקד ופורסם באתר הגדה השמאלית. ספירו מסר כי זו הפעם הראשונה שאדם נעצר בשל מאמר
מאת אורי אבנרי
אם ניתן לסכם בן-אדם במילה אחת, כי אז המילה בשבילה הייתה: אמפתיה. היה לה כישרון נדיר להרגיש את רגשות הזולת. זאת הייתה ברכה וקללה כאחת. אם מישהו היה אומלל, היא הייתה אומללה. איש לא היה מסוגל להסתיר מפניה את רגשותיו העמוקים ביותר. מפתיה שלה נגעה בכל מי שפגש בה. אפילו בחודשיה האחרונים, האחיות שטיפלו בה סיפרו לה אחרי יום-יומיים את סיפור-חייהן
סמיר אמין
בדיוק כפי שקרה בעבר, בעתות בהן המאבק העממי גואה, התנועה חברתית, הדמוקרטית והאנטי-אימפריאליסטית במצרים נאלצת להתמודד עם אויביה: הבלוק הריאקציוני. ניתן לזהות את מרכיבי הבלוק על פי מוצאם החברתי-מעמדי. אך, לא פחות חשוב הוא לזהות את עמדותיו הפוליטיות והמערך הרעיוני העומד מאחורי עמדות אלה
מאת איתן קלינסקי
אני כותב שורות אלו בכאב. אני חבר בהסתדרות הכללית כבר קרוב לששים שנה. בכרטיס החבר של אבי ז"ל מצוין, שהוא חבר בהסתדרות משנת 1920, שנת יסודה . קשה לכתוב נגד בית, בו אתה ומשפחתך חברים כבר עשרות שנים. לצערי, ההסתדרות נושאת באשמה לנוכח העובדה, שמפעל בו היתה 100% עבודה מאורגנת: חיפה כימיקלים, נתון היום למציאות קפקאית לפיה רק 50% של העובדים מאורגנים. בין המאורגנים יש הבדל תהומי, בין מה שההסתדרות קבעה דור א' ובין אלו הנמנים לדור ב' משוללי זכויות רבות .
