מאת גדעון ספירו
כאשר נבחר ברק אובמה לנשיאות ארה"ב שמחתי לא רק בגלל שלראשונה נבחר נשיא אפרו אמריקני, הישג היסטורי לכשעצמו, אלא התמלאתי תקווה שארבעים שנה אחר הירצחו של הכומר מרטין לותר קינג, בא בן דמותו להנהיג את אמריקה. אובמה, שנישא על הסיסמה YES WE CAN, יגשים את נאומו המפורסם של קינג I HAVE A DREAM. אם לא את כולו, לפחות את חלקו.
מאת נדב פרנקוביץ'
לקראת אפריל יצאו תנועות השמאל בקמפיין שנועד להחזיר את האנשים לרחובות ו"להציל את המהפכה". הם דרשו לבטל את 'מצב החירום' בן 30 השנים, לבטל את החוק האוסר על שביתות ומחאות, לכונן מועצת מעבר אזרחית (או לצרף נציגים אזרחיים למועצת המעבר הצבאית), לפרק את מפלגת השלטון הקודם ומנגנוניה, להלאים את רכושה, להחליף את מושלי המחוזות שמונו מטעמה ולשפוט את מובארכ ומקורביו על הרג האזרחים ועל פרשיות השחיתות
אנחנו, כצאצאיות וצאצאים לקהילות היהודיות בעולם הערבי והמוסלמי, במשרק ובמגרב, וכדור שני ושלישי של מזרחים בישראל, מתבוננים בהתרגשות רבה ובסקרנות עצומה בתפקיד המרכזי שתופסים באומץ כה רב הנשים והגברים בני דורנו ברחבי העולם הערבי בהפגנות ובמחאות למען חירות ושינוי. אנו מלאי הזדהות ותקווה באשר לעתיד המהפכות שזכו להצלחה, בתוניסיה ובמצרים, וחשים כאב ומתח לאור אובדן [ קראו עוד ]
מאת אפרים דוידי
שלוש המפלגות הגדולות בפורטוגל נתנו בשבוע שעבר את ברכתן לתכנית הצנע החריפה והחדשה (זו החמישית בסדרה!), שתדרשנה לבצע בעת הרכבה עתידית של הממשלה, כתנאי לקבלת חבילת החילוץ למדינה, בסך 115 מיליארד דולר. כך שהמשבר הקפיטליסטי העולמי, שטרם הסתיים, ממשיך להפיל קרבנות בדרך והפעם: עמך הפורטוגזי
מאת נדב פרנקוביץ'
ב-20 במארס, משהכריזה הועדה לפיקוח על משאל העם על התוצאות, נחשף ניצחונו הגדול של המחנה הדתי-שמרני. 77.2% מן המצביעים תמכו ברפורמה המוצעת, לעומת 22.8% שהצביעו "לא", והביעו את רצונם לביטולה המיידי והמלא של החוקה. אחוזי ה"כן" עלו על כל ההערכות והסקרים המוקדמים שניבאו שיעורי תמיכה שנעו בין 55 ל-70 אחוז והותירו למחנה החילוני-דמוקרטי ששאף לבטל את החוקה כליל ולהחליפה בחוקה דמוקרטית רק שמץ תקווה לגבי כוחו
מאת חיים ברעם
ההצהרות הבן-גוריוניסטיות של נשיא המדינה שמעון פרס ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו בגנות האחדוּת הפלסטינית היו צפויות עד לכאב. הגישה השלילית כלפי כל צעד מתקדם במדינות השכנות הפכה לשגרה מדינית וגם לעמדה תרבותית, שמרמזת על הסתגרות בדל"ת אמותינו בכל מחיר
נדב פרנקוביץ'
הדרך למהפכה: התנועות לדמוקרטיזציה והמאבק נגד "ההארכה וההורשה":
מהפכת ה-25 בינואר לא פרצה יש מאין. בעשור שקדם לה פרחו תנועות המחאה במצרים. רוחות השינוי נשבו, ולא רק מתחת לפני השטח. הסנונית הראשונה הייתה הקמת תנועת "ה-9 במארס", קבוצת אקדמאים שהחל ב-9 במארס 2004 החלה לציין את "יום עצמאות האקדמיה" בכל 9 במארס, במחאה על היעדר חופש אקדמי והפגיעה בזכויות הסטודנטים
מאת חדוה ישכר
ביום שבו סיימתי לקרוא את הפרק המוקדש לרפאל למקין בספרה של סמנטה פאואר בעיה מהגיהנום: אמריקה ועידן הג'נוסייד*, פורסם בוושיגטון פוסט מאמר ה"חרטה" של ריצ'רד גולדסטון. לא יכולתי שלא לחשוב על "הקשר היהודי" המחבר ומפריד בין שני האישים האלה. למקין, משפטן ובלשן שהצליח להימלט בזמן מזוועת השואה ולמצוא מקלט בארצות הברית, הקדיש את חייו להגדרת הבעיה שלא היה לה שם בתקופתו – רצח עם, ולניסוח החוק הבינלאומי למניעת פשעי ג'נוסייד ולהענשת מבצעיהם
מאת חיים ברעם
כיצד בוחרים הפרשנים המדיניים בתקשורת הישראלית את הרודנים המושחתים החביבים עליהם, ומדוע הם מעדיפים להשמיץ במלים חריפות דיקטטורים אחרים? האם מדובר בתופעה חדשה, או שמא הושחתו הפרשנים שלנו משום שנגררו למאה המסואבת והניאו-ליברלית הזו מכורח התהליכים ההיסטוריים?
מאת ראובן קמינר
פרופ' נועם חומסקי נשא לאחרונה באמסטרדם נאום חשוב בנושא "הקווים של הסדר העולמי". חלק ניכר של הנאום הוקדש לתפקידה של ארה"ב בהגנת האזור הנתון להגמוניה המוחלטת שלה. בהתאם לניתוחו המעמיק של חומסקי, מתייחסת ארה"ב לשאר המדינות על פי כלל התנהגות פשוט ביותר. ארצות העולם חייבות להכיר בשליטה ובפיקוח של ארה"ב
מאת ג'ואד אל-בשיתי
חלק מהסיבות למשבר המהפכה בעולם העריצות הערבי, כלומר בכל הארצות הערביות, בין שהן רפובליקות ובין שהן ממלכות, מקורן ב"משכיל המהפכני הערבי ". זאת באשר רבים מ"המשכילים המהפכניים הערבים", או מאלה המגדירים את עצמם כ"הוגי דעות ערבים", נוקטים במה שנראה כמעשי קסמים ואחיזת עיניים בהבחנתם (שאותה מכתיב להם האינטרס האישי) בין דיקטטורה אחת לדיקטטורה אחרת בעולם הערבי. הבדלי הדרגה (בין השליטים הערבים) בגבולות אותו הגוון, הופכים בדרך מעשה הקסמים ואחיזת העיניים להבדלים מבחינת הקטגוריה
