ישראל והפלסטינים הסכימו (פעם נוספת) לפתוח בשיחות ישירות בוושינגטון ב-2 בספטמבר. ממשל אובמה יברך על כך לבטח כעל פריצת דרך משמעותית. ירושלים, פליטים, התנחלויות וגבולות יהיו כולם על השולחן. אך יש לדבר גם על צמיחה כלכלית פלסטינית עצמאית ולערוב לכך שהכלכלה הפלסטינית לא תיחנק, כפי שקורה עכשיו. בהכנות לקראת השיחות הללו שיווקו מנהיגים פלסטינים וישראלים [ קראו עוד ]
המסע לשדרוגו של האלוף גלנט ולהפכו מאחד המועמדים לרמטכ"ל למועמד היחיד האפשרי ולהציגו כצדיק שנחלץ מביצת התככים וההשמצות, כשהילתו מאירה ונוצצת, הגיע לסיומו המוצלח.
בטרם יבש הדיו על הדו"ח המשטרתי המטהר את אלופי הצבא מזיוף המסמך המכונה מסמך גלנט, הודיע בוגר סיירת המטכ"ל ברק לבוגר הסיירת נתניהו על בחירתו של בוגר קומנדו נוסף לטריומווירט הביטחוני הבא של ישראל.
בעיצומן של ההכנות לקראת פתיחת שנת הלימודים בעוד מספר ימים, נדהמו הורים רבים ברחבי הארץ לגלות כי הם נדרשים לצייד את ילדיהם במחשב נייד. הם לא התבקשו לרכוש מחשב נייד. הם חוייבו לרכוש את המחשב. הילדים אמורים להגיע ביום הראשון של הלימודים ובילקוטיהם: שוקו, מחברות, כריך גבינה, כמה עפרונות ו… לפטופ.
הסנטור האמריקאי ג'וזף מקארתי, ששמו הונצח במושג הלא מחמיא מקארתיזם, לא שיער כי 53 שנים אחר מותו, תהנה מורשתו העגומה מפריחה במדינה "היהודית והדמוקרטית".
כפי שמקארתי ראה בדמיונו הפרוע קומוניסטים בכל פינה שמסכנים את המשטר ומסמנים השתלטות על ארה"ב, כך בישראל של היום הולכים ומתרבים אנשי ימין שרואים בכל מקום אנטי ציונים שיביאו כליה על ישראל.
בית המשפט העליון בארה"ב הפיל לפני שבוע את החוק באריזונה שקבע שמותר לעצור אנשים אם יש חשד שהם שוהים בארה"ב באופן לא חוקי. כלומר, אם מישהו נעצר בשל חשד לסחר בסמים, למשל, ואין עליו סמים, עדיין ניתן להחזיקו במעצר אם יש חשד שאין לו מעמד חוקי (אזרחות, גרין קארד, ויזה). בית המשפט קבע, בין היתר, שהחוק אינו חוקתי משום שהגירה היא תחת פיקוח פדרלי ולא בתחום האחריות של הממשל המקומי של כל מדינה. התרעומת הציבורית היתה גדולה בשל החשש הסביר ששוטרים ינצלו את החוק כדי לעצור את כל מי שנראה "לא חוקי" (קרי, מקסיקני) באמתלות מופרכות, כדי לבדוק את סטטוס ההגירה שלהם. זה היה מחייב את כל מי שנראה מקסיקני לשאת עליו ניירות המוכיחות את אזרחותו או את שהייתו החוקית. לא בכדי, החוק נתפס כגזעני.
עם פרסום הספר "מצפן – המצפון והפנטזיה" יתקיים דיון בגדה השמאלית בהשתתפות המחברת, ותיקי התנועה ומבקריה. הדיון יתקיים ביום שני, 6 בספטמבר, בשעה 20:00 במועדון הגדה השמאלית – בהשתתפות: המחברת, ההיסטוריונית ד"ר ניצה אראל, והפעילים הוותיקים: מיכאל ("מיקדו") ורשבסקי, חיים הנגבי וראובן קמינר. הנחיה: אפרים דוידי.
על הספר:ישראלים רבים זוכרים אותם. חבורות קטנות של צעירים בחוצות הערים נושאים כרזות מרגיזות, מחלקים כרוזים מקוממים, נכנסים לעימותים מילוליים ולעתים אף מותקפים באלימות על ידי עוברים ושבים. העיתונות גינתה אותם כבוגדים, הממסד רדף אותם. ככאלה – כמנודים וכבוגדים – התקבעו אנשי "הארגון הסוציאליסטי הישראלי – מצפן" בזיכרון הקולקטיבי הישראלי. מי היו הישראלים שהיו מוכנים לצאת אל מחוץ למחנה הלאומי? מה דחף אותם להתעמת עם בני משפחה, חברים ומכרים? מה היה אופייה של תנועת מצפן אשר אליה הצטרפו, ומדוע עוררה רוגז כה רב בקרב הישראלים-היהודים?
חברי מצפן רצו לתקן את החברה הישראלית ואת העולם כולו. האם צדקו בניתוחיהם התיאורטיים? מדוע נכשלו ביישומם הפוליטי? הדיון במצפן הנו קשה ובעייתי עבור החברה הישראלית, אבל האם למרות זאת חלחלו מסרי התנועה אל השיח הציבורי של ימינו? עם שאלות אלה ואחרות מתמודדת ניצה אראל בספרה המרתק "מצפן – המצפון והפנטזיה". שאלות אלה יעמדו גם במרכז הדיון שיתקיים בגדה השמאלית, רחוב אחד העם 70. הכניסה ללא תשלום. פרטים נוספים: mikhlala@hagada.org.il
יכול להיות שזה נגמר? היו היתה פעם דמוקרטיה שטענה שהיא היחידה במזרח התיכון. עם השנים העיבו עננים רבים על האפשרות לתאר אותה כדמוקרטיה. בראשם: שליטה מתמשכת על מיליוני אנשים בשטחים כבושים, שהפכה אט אט ממה שאמור להיות כיבוש זמני עקב מלחמה, לשליטה אלימה בשטחים שבהם חיות שתי קבוצות אוכלוסיות שונות, כאשר המדינה מאפשרת לקבוצה אחת [ קראו עוד ]
נשים יקרות, אנשים יקרים,
אנחנו נרגשות ומכירות טובה לקבוצת האזרחים הגדולה שנענתה לקריאה לקרוא תיגר – ברוח המסורת הלא-אלימה של אי ציות אזרחי – על החוקים המפלים לרעה פלסטינים ופלסטיניות ומגבילים זה עשרות שנים את חופש התנועה שלהם במרחב הנשלט על ידי מדינת ישראל.
גם מספר ידידינו בשטחים הכבושים גדל והולך ואנחנו לומדות מהם שגם בצד הפלסטיני יש נכונות נלהבת לשתף פעולה עם המרי האזרחי שלנו, ובתוך כך למזג הנאה עם מחאה פוליטית: ביציאה לביקורים ולסיורים תוך כדי התעלמות מן החוק הדורש מהפלסטינים אישורים כדי לעבור במחסומים המפוזרים בגדה המערבית. חלק מאיתנו עוסקות בהרחבת הפעולה גם בעצם הימים האלה, אם כי בתקופת צום הרמאדאן לא נקיים כמובן טיולים לים ולמסעדות.
כדי שהנכונות שלכם, שותפות ושותפים יקרים לדרך, תוכל להתבטא בפעולה ממשית, יש לברר תחילה כמה מכם מוכנים לעסוק בפועל בארגון ובלוגיסטיקה (הלא מסובכת) של נסיעה/נסיעות כאלה בעתיד. נראה לנו שהדרך הטובה ביותר היא להתארגן בקבוצות קטנות, כמו הקבוצה שלנו, שיפעלו בצורה עצמאית. אנחנו, שכבר עשינו את המעשה, וידידינו בעבר האחר של הגדרות והחומות, נסייע ביצירת הקשר עם פלסטינים בשטחים.
מהניסיון היפה שלנו למדנו שכדאי לבוא תחילה לביקור בכפרם של הנוסעות והנוסעים המיועדים, לפגוש אותם, לשמוע את רצונותיהם, להתיידד עמם ולתכנן את הנסיעה. כמו כן רצוי שגם חברות וחברי קבוצות ה"מסיעים" ייפגשו ויכירו זה את זה תחילה: אנחנו עצמנו באנו על שכרנו בנדיבות רבה גם מן הידידות שצמחה בינינו, שתים עשרה הנשים שרובנו לא הכרנו זו את זו מקודם. בינתיים מוטב אולי שנשים יתארגנו להסיע נשים וגברים להסיע גברים. אפשר לחשוב גם על הסעת משפחות לא גדולות.
על רקע כל אלה, אנחנו מבקשות מאלה מכן ומכם שמוכנים לרכז קבוצה (רצוי של אנשים באזור שלכם) – פנו אלינו, דווחו לנו אם יש לכם אנשים לפנות אליהם, אם יש לכם רכב שאתם מוכנים להסיע בו, ואם יש לכם שותפים לעניין בעלי ידע בסיסי בערבית.
כתבו אלינו לתיבת המייל הזאת, ואנו מבטיחות לעשות הכל כדי לסייע להתארגנות הראשונית.
שלכם בתודה ובברכה חמה
אילנה המרמן, ירושלים, אנלין קיש, רמת השרון, אסתי צאל, תל אביב, דפנה בנאי, תל אביב, כליל זיסאפל, תל אביב, מיכל פונדק-שגיא, הרצליה, ניצה אמינוב, ירושלים, עירית גל, ירושלים, עפרה ישועה-ליית, תל אביב, רוני אילת בנדה, כפר סבא, רונית מריאן קדישאי, רמת השרון, רותי קנטור, תל אביב.
ישראל והפלסטינים הסכימו (פעם נוספת) לפתוח בשיחות ישירות בוושינגטון ב-2 בספטמבר. ממשל אובמה יברך על כך לבטח כעל פריצת דרך משמעותית. ירושלים, פליטים, התנחלויות וגבולות יהיו כולם על השולחן. אך יש לדבר גם על צמיחה כלכלית פלסטינית עצמאית ולערוב לכך שהכלכלה הפלסטינית לא תיחנק, כפי שקורה עכשיו. בהכנות לקראת השיחות הללו שיווקו מנהיגים פלסטינים וישראלים [ קראו עוד ]
הצבא גוייס בסוף השבוע כדי לשבור את שביתת העובדים במגזר הציבורי בדרום אפריקה – הדורשים תוספות שכר. רופאים ואחיות המשרתים בצבא דרום אפריקה הוצבו בבתי חולים ברחבי המדינה בעקבות הכרזת השביתה והפעלת בתי החולים במתכונת "חירום". עוד פורסם, כי שוטרים דיכאו ביד קשה, ובאמצעות כדורי גומי, הפגנות של רבבות עובדים ברחבי המדינה. היד הקשה שמפעילה [ קראו עוד ]
מועדון הגדה השמאלית יקיים בשלישי, 31 באוגוסט, בשעה 19:30 מפגש לזכרו של המשורר יבי (ישראל בן יהודה). במרכז המפגש: הקרנת סרטו של צבי שיסל "יבי" (ישראל 2009, 54 דקות) ושיחה עם חברים וידידים בהנחיית יורם גוז’נסקי.
הסרט עובר בתחנות בחייו של יבי מנערותו כפועל דפוס, שארגן הפגנות עם חיים טופול חברו, דרך חברותו בלח"י, פעילותו בברית הנוער הקומוניסטי (בנק"י), כתיבת טור במשך שנים בעיתון "הארץ", פרסום ספרוני שירה ופעילות ענפה למען השלום והצדק החברתי, ונגד האפליה של האוכלוסייה הערבית.
יבי היה דמות שוליים שחי בצניעות נזירית ועסק בקידום צדק חברתי ובשירה. את ספרוני השירה שלו, המאוירים על ידי מיטב האמנים שהיו חבריו, הדפיס וגם מכר בעצמו ברחובות תל-אביב. חברות הייתה עבור יבי ערך עליון וחייו שזורים בחייהם של אישים מרכזיים בתרבות הישראלית. אישים אלו, שרבים מהם מופיעים בסרט – ביניהם חיים טופול, אורי אבנרי, נתן זך, מנשה קדישמן, יגאל תומרקין, איתן הבר, יעקב אגמון, אורי ליפשיץ, שמוליק קראוס, נתן זהבי ועוד – היו שותפים יחד עם יבי להתהוותה של חיי הבוהמה והתרבות התל-אביבית.
למרות שהיה מוקף חברים, יבי טשטש כל עקבות לחיים אישיים וגם הקרובים בחבריו לא ידעו היכן התגורר. הסרט מנסה לשפוך אור על אחת הדמויות הצבעוניות, המרתקות והמסתוריות ביותר שחיו ופעלו בתל-אביב. כאמור, האירוע לזכרו של יבי יתקיים ביום ג’, 31 באוגוסט, בגדה השמאלית, רחוב אחד העם 70, בשעה 20:00. הכניסה ללא תשלום. פרטים נוספים, טל’ 050-5201416
