באמצע השבוע עליתי על מונית ברחוב המלך ג’ורג’, וקצת הופתעתי שהנהג המבוגר, כבד סבר וחובש כיפה שחורה, לא זיהה את הכתובת המוכרת למדי שהצגתי בפניו. במהלך הנסיעה התחוור לי, שהוא הגיע לעירנו מדימונה לפני כמה שבועות ומתגורר בינתיים אצל בתו ברמות. חמשת ילדיו עזבו את דימונה, ובכך נענו לבסוף להפצרות הבלתי-פוסקות של אביהם. כבר שמעתי [ קראו עוד ]

"מי שדוחה את פתרון שתי המדינות, לא יביא לפתרון של מדינה אחת. הוא יביא מריבה אחת, לא מדינה אחת. מריבת דמים ללא קץ" (הנשיא שמעון פרס, 7 בנובמבר 2009). אחת ההסתייגויות הנפוצות מפתרון של מדינה אחת בפלסטין/ישראל נובעת מהאבחנה הנכונה, שמרבית הישראלים דוחים את הרעיון, וחוששים שייבלעו בתוך רוב פלסטיני. הישראלים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, [ קראו עוד ]

ישראל השלומיאלית הצליחה להעיר דובים משנתם. בדיוק בשעה שסגן נשיא ארה"ב ג’ו ביידן ביקר בישראל, במטרה להתניע את מה שקרוי "שיחות הקירבה" בין ישראל לרשות הפלסטינית בתיווך אמריקאי, מצאה ישראל לנכון להודיע על אישור בנייה של 1600 יחידות דיור באחת השכונות הירושלמיות מעבר לקו הירוק. הרשות הפלסטינית הגיבה בזעם, פתיחת השיחות בוטלה, והממשל האמריקאי ראה [ קראו עוד ]

התעוררתי היום להתרגשות רבתי. באינבוקס שלי מתנוסס אימייל מברק אובמה עם הנושא "עשינו היסטוריה". החגיגה היא על הניצחון הדמוקרטי בקונגרס בהעברת החוק לרפורמה במערכת הבריאות. בעוד העיתונות הכתובה והאלקטרונית חוגגת, הרפובליקאים קורעים קריעה ומיללים, שהחוק ישים קץ לארה"ב החופשית, יפגע בחופש האישי למות ללא טיפול רפואי, ובכלל זאת ימית אסון על הכלכלה האמריקאית. אל מול [ קראו עוד ]

זה כבר בנאלי להגיד שמי שאינו לומד מההיסטוריה, נגזר עליו לחזור על שגיאות העבר. לפני 1942 שנים פתחו היהודים במחוז פלסטינה במרד נגד האימפריה הרומאית. בדיעבד, זה נראה כמעשה טירוף. פלסטינה הייתה ארץ קטנה ונידחת באימפריה חובקת-עולם, שזה עתה נחלה ניצחון כביר נגד המעצמה השנייה – פרס – ודיכאה מרד גדול בבריטניה. איזה סיכויים יכלו [ קראו עוד ]

34 שנים חלפו מאז יום האדמה הראשון והשיטה לא השתנתה ממש. השיטה רק השתכללה ותו לא. גם כיום, כשהבניה הציונית בשיח’ ג’ראח בעיצומה, אל ישלה איש מאיתנו את עצמו כי אם תיפסק שם הבניה (בלחץ בינלאומי, כמובן), אזי ייפסק גם גזל הקרקעות מערביי פלסטין (השלימה…). הפסקת הבניה במזרח ירושלים תעביר את מסך גזל הקרקעות "למען [ קראו עוד ]

בשבוע שעבר השתתפתי בשלושה אירועי מחאה: צעדת תעסוקה הוגנת עבור נשים לרגל יום האישה הבינלאומי, שאורגנה על ידי קואליציית ארגונים פמיניסטיים יהודים-ערבים; הפגנה נגד ההתנחלויות בשיח’ ג’ראח במזרח ירושלים והפגנה נגד קווי ההפרדה שמונהגים באוטובוסים הציבוריים בירושלים, כתוצאה מקנאות חרדית. בקווים הללו נשים יושבות מאחור וגברים יושבים בקדמת האוטובוס. אירוע מחאה נוסף התקיים ביום שלישי, [ קראו עוד ]

הימים האפלים הם כבר פה. שלטון ימני קיצוני שלא נודע כמוהו בארץ והמשיק לשולי הפאשיזם שולט ללא כל אופוזיציה. מדד שנאת השונה מגיע לשיאים חדשים. שנאה זו מחלחלת גם בקרב בני הנוער ("חצי מהנוער נגד זכויות שוות לערבים"; אור קשתי, "הארץ",  11 במרץ 2010). האמון בהליכים דמוקרטיים הולך ופוחת. חקיקה פרועה ונטולת אחריות בעלת גוון [ קראו עוד ]

לאחרונה ביקרתי בסין כתייר, בעיקר בבייג’ינג. זהו ביקורי הראשון בסין, ולאמיתו של דבר ביקורי הראשון במדינה שאינה בעלת משטר רב-מפלגתי; ל"חוסר הנסיון" שלי בסוג כזה של מדינה יש כמובן חסרונות אבל גם יתרון: דווקא מי שאינו מכיר מערכות כאלו, מבחין ביתר קלות במאפיינים המיוחדים שלהן. ואמנם אפשר לומר שבייג’ינג אינה סין, אבל באותה מידה אפשר [ קראו עוד ]

אחרי שקראתי את כל הדיווחים ואת כל הפרשנויות אודות המשבר ביחסים שלנו עם ושינגטון, אילפתי את עצמי לנקות מהם את קורי העכביש, את היללות, התחינות, תסביכי "הגאווה היהודית" מול "ההתרפסויות בפני הפָּריץ", את הרכילויות, את חוות הדעת הפסיכולוגיסטיות בדבר אופיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ונטייתו המפורסמת לשקרים. לצערי לא מצאתי אפילו משפט אחד שנועד [ קראו עוד ]

יש שבועות העומדים בסימן של מילה אחת. השבוע הייתה המילה התורנית: "עיתוי". זה הכול עניין של עיתוי. ממשלת-נתניהו העליבה את סגן-נשיא ארצות-הברית, ג’ו ביידן, אחד מגדולי ה"ידידים" של ישראל בארצות-הברית (כלומר: עבד נרצע של ארגון איפא"ק), וירקה בפני הנשיא ברק אובמה. אבל מה? כולה עניין של עיתוי. אילו הכריזה הממשלה על הקמת 1600 יחידות-דיור חדשות [ קראו עוד ]