תחנת רכבת תחתית תיקרא על שם מרסל לנגר רחוב בחיפה ייקרא על שמו של המנהיג הקומוניסטי המנוח אמיל תומא. כך נמסר על ידי המכון ע"ש אמיל תומא לעיונים פלסטיניים וישראליים הפועל בעיר הצפונית. טקס קריאת הרחוב ע"ש ההיסטוריון והתיאורתיקן ד"ר אמיל תומא יתקיים ביום שלישי, 21 ביוני, בשעה 18:30 ברחוב הוואדי 34 שבוואדי ניסנס. בטקס [ קראו עוד ]

אֶל מוּל מַדַּיבַּמִשְׁעוֹל הַבָּא חֶבְרוֹןלוֹהֶבֶת דּוּמִיַּת הַצּוּק אֶל מוּל הַפֶּרַח שֶׁעָלָה מִן הָהָרסָגַר עָלָיוהַסַּהַר שֶׁהֵלִיט כּוֹכָב. מִתּוּגַת הֶעָפָר וַחֲרוֹן הָאֲדָמָההוֹלֵם בִּי חֲרוֹן הַנָּבִיא – "הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִתשָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּעַד אֶפֶס מָקוֹםוְהוּשַבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". * פֶּתַח אֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹםעַל דֶּרֶך צְרוּבַת חַמָּהבְּחַגְוֵי הַמִּדְרוֹן הַיּוֹרֵד חֶבְרוֹןרָאִיתִי רוֹעַת צֹאן,עֵדֶר צֹאן רוֹבֵץ עֲלֶיהָעֵינֶיהָ לֵאוֹתתּוֹכָן רַכּוּת כְּבוּיָהמַגַּהַת בִּי [ קראו עוד ]

בכל פעם שמתקיים מרד איכרים (המכונה בתקשורת "מהומות"), ומתחלף בעקבותיו נשיא, מגיעות גם אלינו ידיעות על המתרחש במדינה רחוקה בדרום אמריקה. הפעם הגיעו אלינו הידיעות על בוליביה. התקשורת הישראלית כהרגלה מתייחסת רק למישור השלטוני: הנשיא קרלוס מסה התפטר ובית הנבחרים קיבל את התפטרותו בעקבות הפגנות סוערות חסימות כבישים ועימותים קשים בין המשטרה לאיכרים. אנסה כאן [ קראו עוד ]

תודה רבה לכל המגיבים על החלק הראשון, שהיה אמור להיות היחיד. בעקבות התגובות – שכצפוי ולמרות תחינותי התגלגלו לבסוף לכיוון הביזאר – עלו בי מחשבות והרהורים נוספים. הקשר בין השואה לבין הישראליות בהחלט מצדיק עוד התייחסות והבהרות – לעצמי ולאחרים. אז למרות רבות מן התגובות (נו באמת… אייכמן ביקר בקיבוץ או לא ביקר, מה זה [ קראו עוד ]

מאת כתב "הגדה השמאלית" אחד מכל ארבעה עובדים פלסטינים הוא מובטל. כך נאמר בדו"ח מיוחד שפורסם על ידי ארגון העבודה הבינלאומי לקראת הוועידה הבינלאומית שהארגון יקיים בעוד שבועיים בג’נבה. הדו"ח המיוחד אודות "מצבם של העובדים בשטחים הערבים הכבושים" מציין ש"חרף שינוי באקלים הפוליטי בין ישראלים לפלסטינים – מצבם של העובדים הפלסטינים נותר בכי רע". עוד [ קראו עוד ]

קשה לי במיוחד להתווכח עם ניצולי שואה. כאשר מישהו שחזר מהתופת ההיא כותב או אומר דברים שמקוממים אותי פוליטית או מוסרית, אני נוהג להתאפק. הם אינם מעל לחוק, וטיעוניהם המגוונים ולעתים גם המנוגדים ראויים לדיון ציבורי מלא התחשבות, אבל הוגן. המעצור הוא כמובן נפשי. ההזדהות עימם כקורבנות הפאשיזם הגרמני היא גדולה, ותיאורי הזוועות שהם עברו [ קראו עוד ]

"ראובן, תתמקד רק בסוגיות מדיניות" מפצירים בי אנשי "שמאל" ומוסיפים, "כשנפתור את הבעיות עם הפלסטינים נתפנה לעסוק בענייני חברה". "מלח" הארץ מנחה את "פלפל" הארץ. אחרים תובעים: "ראובן, תתרכז רק בבעיות חברתיות בישראל". אלו קטלגו אותי ותייגו אותי: "המרוקאי", שיעסוק רק בעניינים של המזרחים, הוא מבין רק בקיפוח, נושאים מדיניים הם מחוץ לבינתו. כזכור, לאורך [ קראו עוד ]

לפני כשבועיים יצא לי להשתתף בשני אירועים הקשורים במפלגת העבודה. באמת שלא התכוונתי, אבל ככה יצא. הראשון היה האירוע ההסתדרותי "כנס התקווה השישי 2005″ שתחת הכותרת "כבוד העובד וחירותו" נערך בגני התערוכה בתל-אביב. השני: מפגש של האינטרנציונאל הסוציאליסטי שנערך באחד מבתי המלון היוקרתיים של תל-אביב. למפגש של האינטרנציונאל (הסוציאליסטי?) נקלעתי בעקבות פגישה עם כמה ממשתתפי [ קראו עוד ]

ברגע שהרמטכ"ל החדש, דן חלוץ, נכנס רשמית לתפקידו, מחיתי עם קבוצת מפגינים מול שער משרד הביטחון על מינויו. הסיסמה היתה: "יש לך דם על הכנפיים" – תזכורת לדברים שאמר אחרי שחיל האוויר הטיל את הפצצה במשקל טונה על אזור מגורים בעזה, כדי להרוג את פעיל החמאס סאלח שחאדה. הפצצה הרגה, כזכור, גם 14 פלסטינים אחרים, [ קראו עוד ]

הסכם אוסלו הרדים רבים בשמאל הישראלי. היה נוח לחשוב כי הנה נפל האסימון, הנה גם הממסד הפוליטי השתכנע כי יש לסיים את הכיבוש. או-טו-טו ניסוג מכל השטחים, נפנה את כל ההתנחלויות ובא שלום עלינו. זו היתה אשליה, אך היא היתה מתוקה מאוד, מפתה מאוד, והובילה לשיתוק נורא. עם התמוטטותו של המשא ומתן לשלום בניהולו של [ קראו עוד ]

38 שנים לכיבוש. אנו מתקרבים לשנתו ה-40 ודומה כי נצטרך לציין גם אותו. אפשר כמובן לחוש יאוש. 38 שנים אני נימנה עם הנאבקים בכיבוש ובכל הגרורות הסרטניות שהוא מפיל על החברה בישראל, והוא עדיין מחזיק מעמד. במובנים מסוימים הוא אפילו מתחזק. ראו את חומת האפרטהייד, את הבנייה בהתנחלויות ובמאחזים הקרויים בשפה הממשלתית "בלתי מורשים", שהרי [ קראו עוד ]