פרסומות ישראליות למוצרי מזון בסיסיים, המכוננים את זהותנו, כגון פרסומות הקוטג’ לדורותיהן ומוצרי החלב של תנובה, משקפות באופן יוצא דופן את ה"ביתיות הישראלית" על מלכותה הצבאית, המתגעגעת תמיד לחייל שבדרך. תמיד יש משהו מצמרר בתיאור הצמיחה "הטבעית" של הילד המתוק האוכל את הקוטג’ – "גבינת הבית" – עד להיותו חייל חמוד, כזה שבא לחבק, החוזר [ קראו עוד ]
חודש מרץ שנת 1992 היה החודש בו גויסתי לצה"ל. נערה בת שמונה עשרה מלאת אמביציה, בת להורים ילידי ישראל גאים ואוהבי מדינתם. על ברכי הציונות התחנכתי, על אותן קלישאות המבטיחות לי כי צה"ל הוא צבא מוסרי בדיוק כמו העם שלי. על אותן קלישאות שהבטיחו לי כי מלחמות ישראל היו מלחמות אין ברירה, ועוד הצהרות וסיפורים [ קראו עוד ]
בניגוד מוחלט להסתה ולשקרים המופצים על ידי שליטי ארה"ב וישראל נגד יאסר ערפאת, מתגלה פעם אחר פעם שהוא דווקא זוכה לתשומת לב, לאהבה ולסולידריות בעולם כולו, להערכה מיוחדת וגדולה כ"מנהיג הלאומי היקר והמכובד של העם הפלסטיני", שביטא ומבטא בנאמנות את הזכויות הצודקות של עמו הפלסטיני.אף אחד מהמנהיגים הציוניים לא זכה ולא יזכה להערכה כזאת, כפי [ קראו עוד ]
"וול-מארט מתנגדת להצטרפות עובדיה לאיגודים המקצועיים. טועה כל מי שסבור שלחברה אין עמדה ברורה בנידון או שהיא מתירה לעובדיה להתארגן. כחלק ממנהלי החברה אתה ניצב בקו הראשון במערכה נגד האיגודים המקצועיים". כך נאמר במדריך שנמסר למנהלי הסניפים ברשת האמריקאית וול-מארט (Wal-Mart). זהו מדריך שהופץ בקרב אלפים ממנהלי הרשת בה מועסקים 1.3 מיליון עובדים ושהפכה למעסיק [ קראו עוד ]
יום למחרת היבחרו של בוש לנשיאות ארה"ב, התנוססה כותרת בעמוד השער של אחד מעיתוני היום בארץ ציון: "הידיד נשאר". בצד העובדה שכותרת כזאת מגלה כי העיתונות הישראלית הינה כלב שמירה של השלטון ולא של הדמוקרטיה, היא חושפת גם קוצר-רואי מפחיד באשר למשמעות האמיתית של שליטה נוצרית פונדמנטליסטית בבית הלבן. לכאורה, מיהו "ידיד ישראל"? אדם החפץ [ קראו עוד ]
השבוע קראתי מאמר פרימיטיבי של כתב הניו-יורק טיימס תומס פרידמן, שתורגם במלואו גם ב"הארץ". הוא כתב בשנאה על מנהיג העם הפלסטיני יאסר ערפאת, ושפט אותו פחות או יותר לפי אמות המידה הנהוגות בשבדיה. יש לי השגות רבות על המתודה של פרידמן, שכתב עשרות מאמרים חשוכים גם לפני הפלישה האמריקאית הנפשעת לעיראק, אבל אסתפק בהערה אחת: [ קראו עוד ]
יאסר ערפאת היה מנהיג היסטורי ובן-אנוש. הוא היה בן אדם כאחד מאיתנו. משפע הזיכרונות והמפגשים, דווקא אחד עולה עתה בבירור במוחי, זה שהתקיים בטוניס ב-1984. טסתי מפאריס למשרדיו של ערפאת, בפרברי העיר, לאחר שניצל מהמצור בעיר טריפולי שבצפון לבנון. זו היתה לפחות הסיבה הרשמית לבואי. הסיבה האמיתית היתה שונה: לספר לו איך נפגענו עד עומק [ קראו עוד ]
את "התנגדותה החד-משמעית לתוכנית ההתנתקות" נימקה מק"י בטענה כי מדובר בתוכנית שכל מטרתה "חיזוק והרחבת ההתנחלויות בגדה ומניעת כינונה של מדינה פלסטינית עצמאית ובת קיימא". מבלי להתייחס כאן להימנעותם (המוטעית לטעמי) של חברי-הכנסת הקומוניסטים בהצבעה על התוכנית בכנסת, הרי שהתנגדותה העקרונית של המפלגה נובעת מתמיכתה בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית. נשאלת השאלה, כיצד קומוניסטים [ קראו עוד ]
ברשימה קודמת שפורסמה באתר "הגדה השמאלית", מצאתי מינוף להתבטאויות הפסבדו-גזעניות כנגד קבוצת הכדורגל איחוד בני סכנין, בדמות תזכורת הכורכת יחד את הפריצה הספורטיבית של הציונות מבית מדרשו של מקס נורדאו ("יהדות השרירים" לדוגמה), לבין התשתית ההיסטורית של הקשר הגורדי בין לאומיות/לאומנות וספורטיביות באירופה של שלהי המאה ה-19. ראוי למען הסדר הטוב להציג כאן את עמדתו [ קראו עוד ]
לא חשוב איפה ייקבר כאשר ילך לעולמו – בבוא היום תעביר ממשלת פלסטין החופשית את עצמותיו להר הבית, כפי שהעברנו אנחנו את עצמות בנימין זאב הרצל וזאב ז’בוטינסקי להר הרצל. הוא אחד המנהיגים הגדולים שקמו אחרי מלחמת העולם השנייה. שיעור קומתו של מנהיג אינו נקבע רק על פי גודל הישגיו, אלא גם על פי גודל [ קראו עוד ]
לפני יותר מעשרים שנה הסביר לי עיתונאי ישראלי בכיר, איש שמאל מובהק שגם הכיר היטב את ארצות-הברית, מתי יגיע סוף-סוף הלחץ האמריקאי שהשמאל הישראלי מצפה לו בכליון-עיניים מאז מלחמת יום הכיפורים לפחות: הוא יבוא כאשר בבית הלבן ישב נשיא בקדנציה השנייה שלו, ועם זאת המפלגה שלו תהיה בעמדה חזקה בבית הנבחרים והסנאט, כך שהם לא [ קראו עוד ]
