לפני שבועות אחדים הזמין הפנטגון את עמיתיו להקרנה מיוחדת של סרט קולנוע ישן. היה זה "הקרב על אלג’יר", הקלאסיקה האנטי-קולוניאלית של ז’יל פונטקורבו, אשר הקרנתו נאסרה בזמנו בצרפת. ניתן היה לשער כי מטרת ההקרנה היתה חינוכית ותו לא. הצרפתים ניצחו בקרב אך הפסידו במלחמה. הפנטגון מבין לפחות כי ההתנגדות בעיראק פועלת לפי דפוס אנטי-קולוניאלי דומה. [ קראו עוד ]

"שלטונות צה"ל עוברים על החוק בכך שהם מתעלמים מן המהפכה החוקתית שהתחוללה בישראל בעשר השנים האחרונות, ואשר מחייבת אותם להעניק פטור לסרבני מצפון". כך אמר עו"ד דב חנין בבית הדין הצבאי ביפו בעת סיכומי ההגנה במשפטם של חמשת סרבני הכיבוש. הישיבה התקיימה ביום ג’ האחרון.עוד בטרם החלה ישיבת בית הדין הצבאי, הפגינו במקום כמאה מתומכי [ קראו עוד ]

ב"הארץ" הופיעה (11.11.03) הקריקטורה היומית של דניאלה בה נראו שני תינוקות "משוחחים" ביניהם: הראשון חף ממותגיות הודיע כי ‘חזר ליניקה’, בעוד חברו המאובזר מותגית מביט בו. הקריקטורה הזו חושפת בדיוק את השאלה כיצד קרה שפחות ופחות נשים מוותרות על התועלות העצומות של ההנקה ועוברות, ותמורת תשלום למה שמכונה ‘תחליף’ (אבל בעצם אין תחליף לחלב אם – [ קראו עוד ]

גיבור, על פי אבא שלי, היה בעבר זה שמטוסו נפל בשטח האויב; זה שאיבד יד או רגל במלחמת ששת הימים. באורח טבעי, בשל השינוי באופי התפקיד, גיבור כיום הוא החייל שמשרת בשטחים; "מסכל ישירות"; עומד במחסומים ואחראי על פתיחתם וסגירתם של השערים בכפרים פלסטינים שכוחי אל.בימים אלו אני מוצאת עצמי תוהה מה עליי לעשות עם עצמי, [ קראו עוד ]

מיד עם פרישתו מהצבא, ניגש אריאל שרון להקמת הליכוד. זה היה ב-1973, כאשר הסתבר לו שצמרת צה"ל לא תסכים לעולם למינויו לרמטכ"ל. בבואו להקים את הליכוד – פעל על פי מרשם פשוט: לאחד בגוף אחד את כל פלגי הימין: תנועת החרות, המפלגה הליברלית (אליה הצטרף), המרכז החופשי והרשימה הממלכתית.למען האמת, זה היה די מצחיק. תנועת [ קראו עוד ]

בשנת 1986 ביקרתי במחנה ההשמדה אושוויץ. הביקור לא היה במסגרת משלחת או קבוצה אלא ביקור אישי לחלוטין, ביטוי לסולידריות שלי עם קורבנות הגזענות מכל הדתות והעמים. היה גם היבט משפחתי לביקור – שתי דודותיי נמנו עם אסירות מחנה ההשמדה, אחת נספתה והשנייה שרדה. למיטב זכרוני, בשנת 1986 מחנה אושוויץ עוד לא הפך לאתר המוני של [ קראו עוד ]

שתי החלטות מהותיות של ממשלת שרון-נתניהו באות לידי ביטוי בהצעת תקציב המדינה לשנת 2004 וב"חוק ההסדרים": האחת, המשך השליטה בשטחים הפלסטינים, הרחבת ההתנחלויות והמשך בניית חומת ההפרדה; והחלטה נוספת, יישום תפנית ימנית, ניאו-ליברלית, בכלכלה ובחברה, המעצימה את בעלי ההון וראשי התאגידים ומחלישה את ארגוני העובדים, מגדילה את רווחי המעבידים על חשבון שחיקת השכר וקיצוץ בזכויות [ קראו עוד ]

"…ואז האל ברא את כל הנחוץ למאכל אדם: תירס צהוב, תירס לבן, תירס אדום, תירס שחור…" (מתוך מיתולוגיה אינדיאנית) 1 הַבִּיזוֹן הָאָדֹם יָצָא בַּבֹּקֶרלְמִלְחֶמֶת הַתִּירָס הַגְּדוֹלָה.שְׂדוֹת הַתִּירָס שֶׁל הָאָרָאוֹקָנִים מִשְׂתָּרְעִים עַד לְאֶרֶץ הַמֵּתִים.תַּחַת עֵץ הָאַלּוֹן טָמַנְתִּי עֶצֶםשֶׁל בִּיזוֹן צָעִיר וַאֲדַמְדַּם. כְּשֶׁיָשׁוּב מְנַצְּחָם שֶׁל הָאָרָאוֹקָנִים,כִּבְאֵר נְטוּשָׁה רֵיקוֹת עֵינָיו,וְלִבּוֹ מְרַחֵף מֵעַל הָעֵמֶק,מְכֻנָּף בְּנוֹצוֹת הַנְּשָׁרִים – אַדְמָתֵנוּ תִּתְכַּסֶּה [ קראו עוד ]

כשהייתי ממש ילד קטן התקיים ביום העצמאות מצעד צה"ל. בעצם, הוא לא בדיוק "התקיים". הבלגן וחוסר האונים של הצבא בתחילת שנות החמישים היו עצומים והמשטרה הצבאית לא הצליחה להשליט סדר. דוד בן-גוריון וכל שועי המדינה המתינו ביציע הכבוד, אבל כמו בקומדיות הראינוע של שנות העשרים, לא קרה דבר. כך זכינו ל"מצעד שלא צעד", חלק מהמיתולוגיה [ קראו עוד ]

מה שאני מביאה לפניכם אינו סיפור כל כך קשה. בעצם, שום דבר נורא לא קרה פה. בסך הכול קצת אי נוחות, עיכוב קטן בחזרה הביתה… מעט עצבים (במיוחד משום ש"גיבור" סיפורי צם כל היום והבטן מקרקרת) וקצת על ילדים מאוכזבים, שחיכו הרבה זמן לאבא, והוא לא בא. באמת לא נורא. קורה..זהו סיפורו של איש שרצה [ קראו עוד ]

ב"הארץ" הופיע ב-28 באוקטובר מאמר בשם "אין מלחמות סטריליות" בחתימת אהרן לברן. קודם כל צריך לשאול את עורכי העיתון איזה מין פתיח הוא שבו נאמר "במקום ללהג על ‘הבנות ז’נבה’, ראוי לבחון את הביקורת הצורמת על פעולות צה"ל"? נניח לביטוי המעודן "ללהג", שבו הוא צורר בצרור אחד כל מי שדיבר דברים של טעם ושל חוסר טעם [ קראו עוד ]