מאת ארנון דגני
סבור אני כי את ההבדל המוסרי בין הציונות של לפני 1948 לזו שאחרי 1967 לא יכול לקבוע אדם אחד, פרופסור ישראלי וציוני, אך מי שמחפש הבדלים היסטוריים קונקרטיים בין שתי "הציונויות" יכול למצואם.

מאת אפרים דוידי
ממשלת הימין של בנימין נתניהו והאחים (לשעבר?) יאיר לפיד ונפתלי בנט מכניסה את ישראל במנהרת הזמן כלכלית וחברתית. שר הכלכלה נפתלי בנט שהוא גם השר לענייני דת והשר לירושלים והתפוצות (שלושה שרים במחיר אחד!), שוב רוצה להקים ועדה לשינוי ההגדרה של השעות הנוספות.

מאת חיים ברעם
ירושלים איננה רק עיר מתחרדת, או ביתם הטבעי של אוהדי בית"ר (שרובם לא גרים כלל בתוך גבולותיה הלגיטימיים של עירנו). היא מחוז חפצנו בחלומות הכמוסים על "העיר המחולקת", גם אחרי שתנועת העבודה נגררה אחרי תעתועי השווא של "העיר שחוברה לה יחדיו".

מאת גדעון עשת
לבסוף אחזור לגבולות 67'.  מתי חוזרים לגבולות האלה? זה אולי האולטרה  בלוף של השמאל הציוני. אנחנו נחזור לגבולות  האלה לא אתמול, לא היום ולא מחר. אנחנו נחזור  לשם רק אם ה"פרטנר" יכיר בכך שכל מה  שעשינו עד 1967 הוא יפה, אצילי, נכון, צודק,  מוסרי.

מאת אבשלום קווה
כידוע לכם, יום כיפור מגיע לאט מדי ומאוחר מדי. צום גדליהו מקוים רק על ידי יחידי סגולה. לפיכך הוחלט בחיל החימוש של השמים הפתוחים, שם ממוקם האל, להקצות צום לכל שבוע ימים.

מאת שמואל אמיר
לאמריקאים יש כנראה גן התפשטות שכזה. גן של הבאת חופש ודמוקרטיה שמריץ אותם לכל פינות העולם, להגיע למדינות בלי או עם הזמנה. הרי גם היום יש להם כ-800 בסיסים בעולם. אך נבהיר מיד, גל הכיבושים וההתפשטות הוא נחלת השכבות העליונות, אלה השולחים אנשים למלחמה לא של הנשלחים אליה.

מאת תמר גוז'נסקי
מימוש הזכות להתארגנות עובדים ולעבודה במקום עבודה מאורגן, שיש בו הסכם עבודה קיבוצי, מותנה קודם-כל במערכה הציבורית שמנהלים העובדים ובתמיכה שהם מקבלים מהאיגוד המקצועי.

מאת ראובן קמינר
המשורר סלמאן מצאלחה נדרש לאחרונה לשאלה החשובה של "מדוע העולם הערבי, שבעבר היה מוביל בתחומים רבים אינו מצליח לצאת מהנחשלות?". מצאלחה קובע שההסברים השונים לנחשלות זו שהיו מקובלים, כמו שלטון זר, האימפריאליזם וכו' אינם אלא תירוצים.

מאת גדעון ספירו
ישראל משחקת משחק ציני. בעין אחת היא עושה עצמה דומעת לנוכח פשעי אסד ובעין שנייה קורצת בממזריות שמביעה שביעות רצון מהמצב. שהרי אין מצב נוח יותר לממשלה בישראל מאשר ליצור אווירת משבר ביטחוני, לזרוע פחד בקרב הציבור, להריץ את האנשים להצטייד בערכות מגן.

מאת חיים ברעם
ללא אופציות מדיניות אין לנו אלא להעדיף בעקביות את השיקול המוסרי. נוקיע את אסד מבלי להביא בחשבון את האימפריאליזם, ונגנה את מזימות ההשתלטות של ושינגטון למרות זוועות המשטר הסורי. גם הגישה כלפי נתניהו חייבת להיות יותר מתוחכמת.

ראיון עם ד"ר סמיר עיטה, עורך "לה מונד דיפלומטיק" בערבית וממייסדי הפורום הדמוקרטי הסורי
זו מלחמה. המשטר הסורי, יחד עם צבאו והמיליציות הפועלות לצידו, גרם להפסקת תפקודם של מנגנוני המדינה האזרחיים. האופוזיציה מפולגת ונקלעה למצב של כאוס, בו מיליציות קיצוניות הופכות לשליטות באזורים שהם מגדירים כ"משוחררים".