מאת סמאח בסול
תושבי הכפר ראמיה מתגוררים באדמתם עוד מלפני הקמת מדינת ישראל. אדמתם הופקעה מהם בשנות ה-70 של המאה שעברה במסגרת התכנית הגזענית ליהוד הגליל – לפנות את הערבים מאדמתם כדי לבנות יישובי אפרטהייד ליהודים. כעת, בעקבות פסק דין חדש מ-2013 המתעלם מהקודם, עומדים התושבים בפני סכנה מתקרבת של הריסת בתיהם ופינוי בכוח.

מאת אלי אמינוב
החלטתו של היועץ המשפטי וינשטיין, לאפשר לממשלה לא להגדיר פעולות חבלה וטרור של כנופיות מתנחלים המכנות עצמן "תג מחיר" כטרור מוסיפה  נדבך נוסף לבניין האפרטהייד הישראלי. הכנופיות אינן פועלות  בחלל ריק. הן זוכות לגיבוי הן של חלקים מאוכלוסיות המתנחלים והן של חלק מבעלי התפקידים הביטחוניים ומשרתי כוחות אכיפת החוק.

מאת נירית חביב
הכפר נבי סמואל נמצא צפונית-מערבית לירושלים, באחת ממובלעות "מרחב התפר" שנוצרו במקומות בהם חומת ההפרדה אינה עוברת בתוואי הקו הירוק. תושבי הכפר סובלים ממסכת התעללות אכזרית ומשורה של הגבלות חמורות מצד המינהל האזרחי ורשות הגנים והטבע, שתכליתם לייאש אותם ולגרום להם לעזוב את המקום.

מאת חיים ברעם
כאשר קורה משהו באמת מחפיר בשטח הפלילי בארץ, קמה בקרב האזרחים זעקה גדולה. יש בזה משהו מלבב: צקצוקי הלשון משמשים בערבוביה בהרמוניה מסוימת, חילוקי הדעות נעלמים לרגע, וכולנו בסירה אחת.

מאת מרים שיש
צירוף המילים "מרחב התפר" נשמע כמו תפר עדין ואנושי שמשני צדדיו קיים מרחב מחיה של שתי אוכלוסיות אזרחיות. במציאות – הגדר מפרידה את החקלאים מאדמותיהם הכלואות עתה במרחב התפר, ומגבילה מאוד את הגישה אליהן. דבר זה פוגע אנושות באמצעי הקיום ובפרנסה של החקלאים, וכרוך בייסורים ובתחושת חוסר ביטחון מתמדת.

מאת חיה נח
היקף ההריסות בנגב מזעזע בכל פעם מחדש ומעיד על מדיניות אלימה, כוחנית וכושלת כלפי הבדואים בנגב. הריסות הבתים מותירות צלקות עמוקות בקרב ילדים ומבוגרים, ומרוששות כלכלית את המשפחות. בכך הן מחזקות את הניכור ההולך וגובר בין הערבים הבדואים בנגב לבין המדינה, ואת ההדרה שלהם לשולי החברה.

מאת נעמי בנצור
הרחוב הראשי בכפר הקטן, מרכז החיים שלו, משמש גם כמרכז קניות ועסקים לכפרים הסמוכים ולמתנחלים מהסביבה, שמגיעים לקנות כאן מצרכים ושירותים בזול. לאורך הרחוב הצר עובר כביש 55 – עורק תחבורה דו סטרי ומרכזי בגדה לפלסטינים וישראלים כאחד. בהיעדר תמרורים להסדרת התנועה, כלי הרכב נוסעים בו במהירות גבוהה מאוד.

מאת ראובן קמינר
זוהי עובדה עצובה שהישראלים בחרו כדוברם אדם שמאמין באמת ובתמים לקשקשת יחסי הציבור שמנפיקים הפקידים במשרדו. נתניהו אולי מסביר היטב את העמדה הישראלית הרשמית לקהלים של תומכים וחסידים מושבעים, אך גינוניו הדרמטיים נחזים כמגוחכים כאשר הוא מציג עמדה זו בפני קבוצת מאזינים אובייקטיבית.

מאת גדעון ספירו
זהו לא ספר אובייקטיבי, הנושא גם לא מאפשר זאת, אלא ספר עם שליחות. הוא מתריע מה קורה במדינה בה חישוקי הדמוקרטיה מתרופפים ולבסוף מתרסקים והעריצות משתלטת. לכן זהו ספר בעל משמעות אוניברסלית, יפה לכל עם ולשון, ויש לו רלבנטיות מיוחדת לישראל הנמצאת בשלב העריצות בשטחים הכבושים וההתרופפות בתחומי הקו הירוק.

מאת ראובן קמינר
סיסמאות יפות למען דמוקרטיה ונגד עריצות אינן תוכנית פוליטית. בחלל שמתמלא כשכוחות האימפריאליזם מחליטים להתערב ולשנות משטרים, נכנסים ונאחזים לא דמוקרטים, הומניסטים, סוציאליסטים או ליברלים, אלא כוחות אלימות ריאקציוניים וקלריקלים. כך היה בעיראק, כך היה בלוב וזו בדיוק התוכנית של ארה"ב ונאט"ו לסוריה.

מאת איתן קלינסקי
בימים שישראל שלי מתנכלת לקהילה גדולה של רועי צאן פלסטינים במורדות הר חברון, אני מצר על כך שמשב הרוח של שירת אבות ישורון אינה נושבת במוקדי ההכרעה שהחליטו שיש להרוס את אוהלי הרועים ואת מבני הדיר לצאן. אם רוח המשורר אבות ישורון היתה נושבת במוקדי ההכרעה שלנו, היו פני הדברים אחרת במדינת ישראל.