מאת דן יקיר

שיקול הדעת המוחלט באשר למתן ההיתרים להוצאת עיתונים לאור או סגירתם נתון בידי הממונה על המחוז במשרד הפנים. הממונה רשאי להעניק או לא להעניק כל תעודת היתר כזאת, מבלי לחשוף את נימוקיו.

מאת דוד גלעד

אנחנו בעיצומו של שבוע השואה-גבורה-תקומה. ימים נוראים, לא בשל מה שיש בהם, אלא בשל מה שהפכו להיות בעקבות מה שאנו הפכנו להיות. אנחנו עומדים בפני שיאה השני של הבקחנליה הנקרופילית.

מאת גדעון ספירו

מיד קמו שומרי החומות בזעקות שבר שהסרטון הוא הסתה לרצח, כי לקחי רצח רבין לא הופקו ואסור להשוות שום דבר לשואה. מצטער, אינני שותף לגישה זאת.

אילנה הירסטון-לוטן

עוד יותר מפריעה לי הצדקנות של המגנים על הזכות להשפיל מוסלמים וערבים, אבל מוצאים להם עיסוקים אחרים כשצריך להגן על ענת קם, חנין זועבי, מרדכי וענונו ודומיהם. חופש הביטוי מקודש רק למי שמלבה את השנאה המאושרת על ידי הממסד, אבל לא למי שמבקר ממסד זה.

מאת גדעון עשת

אפשר להבין מדבריו של קירשנבאום, שלו שותפים רבים בישראל, כי ארצות הברית היא מדינת מופת כלכלית ואולי גם פוליטית. אז זהו, שארה"ב היא לא. הנה לקט אמריקאי עבש לשוגים בפנטזיות אודות הדוד סם.

מאת חיים ברעם

מרצ היא מפלגה סימפטית וזהבה גלאון הדגישה מאוד את רעיונות השלום והקדמה בתוכה. עם זאת, האוריינטציה שלה היא על המרכז הלאומני. זה הופך אותה לחלק מהמחנה ששולל ברית מוצקה ונאמנה עם האזרחים הערבים כאלטרנטיבה לדרך המסורתית של השמאל הציוני.

מאת ראובן קמינר

יש לקבוע שאין אפשרות בשלב זה לפתרון של מק"י. מק"י חוששת משום מה להגיד באופן ברור שהגשמת תכנית השלום שלה מותנה בשינוי יחסי הכוחות באזור ובהחלשה נוספת של ההגמוניה האמריקאית. תהליך שלום אמיתי שאינו משולב בשינויים חשובים באזור הנו אשליה.

מאת חיים ברעם

אני חושב שעלינו לתאר ללא רחמים את כל מחדלי הממסד ואת כל מעשי השחיתות שביצעו פוליטיקאים, ששלחו נערים צעירים למות על מזבח הדמגוגיה הלאומנית שלהם. הכתיבה, בעיקר של טור אישי שמופיע כבר כמעט שלושים שנה, חייבת להתכתב עם השקפות העולם של הקוראים ולגלות הבנה למצוקותיהם.

מאת חיים ברעם

רבים מאיתנו שׂמחו על כך שהאישה חיללה את כל הדגלים ולא רק את הדגל הישראלי שכן עובדה זו מצביעה שיש לה הסתייגויות מכל הסמלים הלאומיים. זה קצת דומה לאנחת הרווחה שלנו כאשר מסתבר שפיצוץ במרכז תל-אביב הוא מעשה ידיהם להתפאר של אנשי העולם התחתון ולא חלילה של פלסטינים.

מאת חיים ברעם

קראתי לראשונה את ספרו של קובי ניב, "החיים קשים, הא?" (הוצ' כנרת, זמורה-ביתן דביר 2014) לפני כמה חודשים, וחזרתי וקראתי בו שוב השבוע. הספר הוא לדעתי מעולה ומפריך לחלוטין את הפתגם "הרוצה לשקר ירחיק עדותו".

מאת גדעון ספירו

כאשר מתרחש המקרה הנדיר יותר והמצפון עובד במלוא הקיטור , הטייס מתמלא זיעה כשהוא נזכר בתמונות הקשות כתוצאה מההפצצות, הוא מתלבט והמצפון מוביל אותו בסבלנות בשלבים של כן ולא, ואולי, ומה עם החברים, ומה צפוי לי, ולאט לאט נוצר גביש של אור שמכריע את הכף: עד כאן, אני לא ממשיך. וכך נולד סרבן.