מאת יונתן פלד

מי שבכנות אוהב את מדינת ישראל, חייב לעשות הכל על מנת לסלק את הממשלה הרעה הזאת ולחתור לשינוי הנורמות והערכים המסוכנים שהולכים ומשתלטים על החברה הישראלית.

מאת חיים ברעם
עלינו להחליט באורח מיידי: האם אנחנו משתייכים לעם הזה בטוב וברע, או מתנכרים לכל דבר ישראלי. הרי ברור לחלוטין שכל אסון הפוקד את בני עמנו (כולל הממשלה הנוראית הזאת) שייך לנו ומשפיע גם עלינו. אחרת, אין טעם להשתתף בחיים הפוליטיים והציבוריים כאן.

מאת חיים ברעם
האם מדובר כאן בתסמונת שלמה ומוכרת? אולי. כמעט כל ישראלי שמצליח בחוץ לארץ נתקל בקיתונות של לעג ובמגמה של המעטת דמותו. קצת נדיבות וחיבה לבני ארצנו לא תזיק לנו.

מאת גדעון ספירו
ב-23 במארס 1986 שלחתי מכתב על פרשת התעללות של כוחות הכיבוש בילד פלסטיני. תגובתו של עמוס עוז הולידה התכתבות בינינו. לאחרונה קראתי שוב את התכתובת, ועל אף שעברו 31 שנים, הדברים רלוונטיים כאילו נכתבו היום.

מאת חיים ברעם
בשבוע שעבר, שבמהלכו נזרקו אל הג'ונגל של "השוק החופשי" מאות מעובדי רשות השידור, חשו רבים חמלה כנה כלפי האנשים והנשים שבילו את מיטב שנותיהם במסדרונות האפלוליים של הטלוויזיה ושל הרדיו. אישית, זלגו מעיניי דמעות כאשר ראיתי עובדי אולפן מוכרים כל כך ואת חברי אורי לוי שרים את ההמנון הלאומי באקט של פרידה מהעבודה האהובה עליהם.

מאת אילנה הירסטון-לוטן
עבורי הסרט הזכיר נשכחות, אך גם עורר אצלי אנלוגיה בין החביון למציאות הגזענית בקרב אמריקאים לבנים לבין החביון למציאות הכיבוש בתודעה הישראלית. וכוונתי איננה לכיבוש השטחים בשנת 67׳, אלא לכיבוש כחלק מההוויה היהודית-עברית-ישראלית.

מאת אורנה עמוס
חשוב לציין שעובדות הקבלן באוניברסיטאות מועסקות בתחום הניקיון והשמירה ואינן זכאיות לשלל הזכויות להן זכאים עובדי האוניברסיטה כמו השכלה גבוהה לילדיהן. כמו גם תחושת שייכות למקום העבודה בו מרביתן עובדות מעל 30 שנים.

מאת אפרים דוידי
הפרשנים עוקבים באובססיביות אחר התפניות במדיניות החוץ האמריקאית ועסוקים בשאלה האם הכרזותיו של הנשיא דונלד טראמפ תואמות את מה שנאמר על ידו במהלך מערכת הבחירות. אבל "דוקטרינת טראמפ" במעשים ברורה למדי: מה שלא הולך בכוח – הולך ביותר כוח.

מאת גדעון עשת
מה למדנו היום בגן? שאפשר לסגור את מחלקת הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל – הגוף שקובע מה מותר ואסור לבנקים לעשות. המוסד די מיותר.

מאת גדעון ספירו
עתה, בא דו"ח מבקר המדינה ומגלה שהממשלה לא דנה בחלופה מדינית למלחמה. וכי למה ידונו שרי הממשלה, ממשלת בנט-נתניהו, בחלופה מדינית, כאשר מדובר בקבוצה של צמאי דם שוחרי מלחמה, פושעים שצריכים לעמוד לדין בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג?

מאת חיים ברעם
בעיתון "הארץ" מתנהל עתה ויכוח בין שני כותבים טובים, רוגל אלפר ומנחם בן, על אודות קיומו או אי-קיומו של אלוהים. בניגוד לציפיותיי לא מצאתי בו תובנות חדשות. שני הכותבים חזרו על עמדות לעוסות מימי הביניים, ועל טענות סרק לשוניות.