מאת מיקו פלד
איפה המשכילים והאמנים והליברלים כאשר כמעט כל יום נהרג פלסטיני צעיר על ידי חייל? איפה הם שמדינת ישראל הורסת בתים, ואיפה הם שמנהיגים מקומיים נעצרים ועוברים שבעה מדורי גיהינום במרתפי השב״כ? איפה העם? איפה העם שמוחמד מנאסרה בן 13 מקבל 9 שנות מאסר בעוד אלאור עזריה, שרצח פצוע שכוב על הרצפה בדם קר, מקבל שנה וחצי? איפה הזעם? אין זעם, רק תחושה של כוח אינסופי.
מאת פואד סלימאן
ידוע שחברים בקבוצה יעדיפו לעזור לחבריהם באותה הקבוצה, על פני הגשת עזרה לחברי קבוצה חיצונית. מצד שני אני מבחין בתופעה הפוכה לחלוטין, והיא תופעת הגזענות החיובית: ערבים המעדיפים את חברתם של יהודים, ויהודים המעדיפים את חברתם של ערבים.
מאת גדעון ספירו
ש בליבי שנאה עזה לאויבי הדמוקרטיה, שביניהם אני מונה את המתנחלים, את הפאשיסטים, הגזענים, ואחרים כמותם. זאת לא שנאת חינם, אלא שנאה תבונית, רציונאלית, מגובה בהשקפת עולם הומניסטית, דמוקרטית – שהיא המתכון להצלת הבית השלישי מחורבן.
מאת אילן שדה
אבא אבן בחר להצדיק באנגלית אוקספורדית את ה"כיבוש" בעזרת "אושוויץ". אמירה זו משקפת את דפוס המחשבה של העסקנים הציונים: אושוויץ היא התירוץ האולטימטיבי לכל דבר. נתניהו בנאומי השואה המפחידים שלו לא מחדש דבר.
מאת שמואל אמיר
מה שמכונה אנטישמיות הוא ברובו מחאה וזעם נגד ישראל הכובשת ומדכאת את הפלסטינים. אם לא ייפסק הכיבוש אין עתיד לישראל.
מאת מירה ברק
את מי בעצם מברכים השלטים בכביש 6? נגיד, את יהודי ניו יורק? בטח. הם הרי חלק מבית ישראל. לעומת זאת, את תושבי טירה וטייבה – השלט מברך? ברור שלא.
מאת איתן ברונשטיין אפריסיו ואלאונור מרזה
הקולוניזציה ממשיכה כיום בגירושים מצומצמים אך עקביים של פלסטינים, בכוונות לחוקק חוק לאום, בהדרת השפה הערבית ועוד. הגיע הזמן שנמצא מילה מעודכנת בעברית לתהליך דה-קולוניזציה שיוכל לשחרר אותנו מהזהות והמציאות הכובשת שלנו.
מאת חיים ברעם
מערכת הבחירות לכנסת העשרים וספיחיה גררו דברי כיעור מבחילים לא רק מבנימין נתניהו, אלא גם מבורגנים מפונקים שהוציאו את מררתם על ישראלים שלא חושבים ולא מצביעים כמוהם.
מאת אלי אמינוב
חיוכי האושר שפיזר נתניהו במהלך עצרת האבל ונפנופי הזרוע המלכותיים שלו אל החברים בליכוד שנשארו בבית ליוו את קריאתו השערורייתית בשידור חי ליהודי צרפת להגר לישראל, "כי זה ביתם".
אלי אמינוב
שרידי השמאל הציוני מגלים חיוניות מפתיעה ומדי פעם הם מתלכדים למאמץ נוסף של התחדשות והחייאה בלבוש חדש. מאמץ ההנשמה האחרון, המתגלה כפופולרי למדי, הוא תנועה שהמציאה את הסיסמה המקורית "ארץ אחת שתי מדינות".
מאת חיים ברעם
יותר ממאה שנים של יחצנות-על שהסתירו בהצלחה את אופיו החמקני והאלים של מבצע הנישול והכיבוש, נראים עתה מיותרים לראש הממשלה. האקלים הרעיוני השולט עתה בעולם מאפשר שילוב אלים של שוד העניים לטובת העשירים עם הפעלת כלי נשק סדיסטיים על המוני בני אדם.
