אלי אמינוב

שרידי השמאל הציוני מגלים חיוניות מפתיעה ומדי פעם הם מתלכדים למאמץ נוסף של התחדשות והחייאה בלבוש חדש. מאמץ ההנשמה האחרון, המתגלה כפופולרי למדי, הוא תנועה שהמציאה את הסיסמה המקורית "ארץ אחת שתי מדינות".

מאת חיים ברעם

קראתי לראשונה את ספרו של קובי ניב, "החיים קשים, הא?" (הוצ' כנרת, זמורה-ביתן דביר 2014) לפני כמה חודשים, וחזרתי וקראתי בו שוב השבוע. הספר הוא לדעתי מעולה ומפריך לחלוטין את הפתגם "הרוצה לשקר ירחיק עדותו".

מאת גדעון ספירו

כאשר מתרחש המקרה הנדיר יותר והמצפון עובד במלוא הקיטור , הטייס מתמלא זיעה כשהוא נזכר בתמונות הקשות כתוצאה מההפצצות, הוא מתלבט והמצפון מוביל אותו בסבלנות בשלבים של כן ולא, ואולי, ומה עם החברים, ומה צפוי לי, ולאט לאט נוצר גביש של אור שמכריע את הכף: עד כאן, אני לא ממשיך. וכך נולד סרבן.

מאת אורי וולטמן

לא ייתכן שום פתרון צודק לשאלה הפלסטינית מבלי לשכנע את מרבית הציבור בישראל לתמוך בפתרון כזה. אין קיצורי דרך, אלא באמצעות פעילות בקרב הציבור הישראלי. ויתור על המערכה הזו, השתמטות ממנה, לא יקדם אותנו למחוזות טובים יותר, אלא רק יאפשר את ההמשך ההידרדרות למחוזות גרועים יותר.

מאת אלי אמינוב

כיום, ברור לחלוטין שאחת הסיבות המניעות את ישראל לצאת מפעם לפעם למלחמה בעזה, היא הצורך של מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות לנסות את כלי הנשק החדשים במרחב מאוכלס כשטח אש, כדי שתוצאות הניסויים יקבלו גם הערכה מספרית אמיתית ולא משוערת.

מאת חיים ברעם

יש הטוענים שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הוא נואם גדול, בעיקר בשפה האנגלית. ייתכן שהם צודקים, אבל המחמאה המופרזת הזאת איננה עונה לשאלה המרכזית: מיהו קהל היעד ומי עשוי להתרשם מהרטוריקה המיושנת של מר נתניהו.

מאת גדעון ספירו

נאומו של ראש ממשלת ישראל באו"ם (29 בספטמבר 2014), היה נאום תעמולה שגרתי. נאום תעמולה ראוי לשמו יכיל מנה גדושה של שקרים, הולכת שולל והונאות מהולים בעובדות נכונות והתמהיל נועד לכבוש את לב הקהל. כל ערוצי הטלוויזיה ומרבית תחנות הרדיו העבירו את הנאום בשידור חי.

מאת רעיה ירון

ישבו להם בוגי, בונצי ובוני, ותכננו את המתקפה: נפעיל את חיל האוויר. הוא יראה מה זה, השועל הזה. וחיל אוויר, ערוך למוצא פיהם, שולח טילים רבי עצמה, הורס כותש, הורג. ו… נאדה. השועל מצליח להסתיר את חטמו וניצל ממתקפת האוויר.

מאת אנדרה דרזנין

הריגתם של למעלה מאלפיים איש ואשה בערי רצועת עזה ובכפריה, בהם למעלה מחמש מאות ילדים, הן התוצאה הנוראה ביותר של שבעת השבועות של המלחמה ברצועת עזה. במונחי החוויה הלאומית הפלסטינית נדמים ההרג וההרס שהסב הצבא הישראלי לזעיר-נכבה אכזרית מקודמתה.

מאת שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס

המסמך משווה בין ארבע קבוצות של יישובים: יישובי "פורום ה-15"; עיירות הפיתוח; היישובים הערביים; ההתנחלויות בשטחים הפלסטינים ויישובי הגולן. הדו"ח מבחין בנוסף בין שלוש התנחלויות חרדית – ביתר עלית, מודיעין עלית ועמנואל – ובין שאר ההתנחלויות בשטחים הפלסטינים.

מאת נעמי בנצור ודבורה אורג

הקולות המיליטנטיים הנשמעים בציבור הישראלי מאז תחילת הקרבות טוענים: "איך זה שארגון טרור לקח בשבי חצי מדינה," ועוצמים עין בפני המציאות המתמשכת זה עשרות בשנים: תנועת ההתנחלות בשטחים הכבושים בגדה המערבית היא שמחזיקה בשבי מדינה שלמה.