קריסתה של בריה"מ לשעבר (על האנדרלמוסיה הפוליטית שהתלוותה לפירוקה ותפקודן הבעייתי של 14 הרפובליקות שקמו במקומה), היתה עבור הציונות תקופת עדנה דמוגרפית בכל האמור להבאת אוכלוסיה חדשה, לבנה וכמובן לאומנית- ציונית. לא לחינם לחמו הציונים במשך עשרות שנים תחת הסיסמא "שלח את עמי". ה"עם" שכה ציפו לו החל להיכנס בשערי "ארץ הקודש". ה"עם" הזה היה אמור לשנות את הדמוגרפיה המאיימת של העתיד

בתחילת השבוע התראיינתי לערוץ הכנסת בחברת זהבה גלאון וחגי סגל. הייתה לי תחושה טובה ונינוחה, גם בשל השמועה שאין כמעט צופים לערוץ הזה. בעבר הופעתי לעתים קרובות בערוץ הראשון, ששלט אז על כל השוק הישראלי, והידיעה שבתוכנית צופים מאות אלפי צופים הייתה משתקת. בהמשך הדרך התגברתי על הפחד הזה, אבל הוא תמיד קינן בפינה נידחת בתודעתי.

בשבוע שעבר פורסמה בהארץ כתבה של חיים לוינסון על החיים הטובים ביו"ש כפי שהם מוצגים לאחרונה לידוענים ולעיתונאים שמוזמנים לסיור מיוחד. במסע תדמיתי שנועד למתג מחדש את השטחים הכבושים, יוצאת מועצת יש"ע מגדרה על מנת להביא את הבשורה הפסטורלית של הכיבוש למדינת תל אביב. הייתי צריך לצבוט את עצמי כדי להאמין שמדובר בשומרון ולא בטוסקנה השלווה. איזו פסטורליה נושבת מהכתבה! איזו התמוגגות מצד הידוענים!

המאמר שלפניכם, והמשכו שיתפרסם כאן בשבוע הבא, נכתבו כחומר למחשבה נוספת לאותם אנשים המתקראים שמאל באמת ובתמים ומעוניינים בירידת הלאומנות הציונית ומפלס הכיבוש לאפס. כאשר אנשי שמאל מגיעים ל"רובריקה" ששמה "הדת היהודית" הם לא פעם נקראים לבחור בשיתוף פעולה אד-הוק בין "הכיפות הסרוגות" לבין "החרדים".

כידוע, לפני כמה שבועות יצאה קבוצה של כ-60 אנשי תיאטרון ישראלים בהודעה על כך שהם יסרבו להופיע ב"היכל התרבות" של אריאל, הנמצא בשטחים הכבושים. הרי המציאות היא שהשחקן-האמן כפוף למעשה להנהלה העיסקית-מסחרית של התיאטרון, והיא המעסיקה שלו לכל דבר. לא מדובר בנקיטת עמדה אמיצה גרידה, אלא במעשה המעמת את האמן עם מעבידו. ולא מדובר בסתם [ קראו עוד ]

שתי פעולות הגרילה בשטחים הכבושים בהן נהרגו 4 תושבי התנחלויות ושניים נפצעו, מהווים תזכורת שהכיבוש נמשך, וכך גם ההתנגדות. הפעולות, שתנועת החמאס לקחה עליהן אחריות, מהוות ביטוי למחלוקת העמוקה בקרב העם הפלסטיני, שכוללת כמובן גם את פתיחת השיחות הישירות בין ישראל לרשות הפלסטינית תחת פיקוחה של ארה"ב. החמאס מזה והמתנחלים מזה רואים בשיחות אלו בגידה, כל אחד בעמו שלו.

השמאל הפלסטיני, שתומך בפתרון שתי מדינות, מתייחס לשיחות בחשדנות רבה אל מול מדיניות ההתנחלות הישראלית והחשש שלחץ אמריקאי יכופף את אבו מאזן לעבר הסכם שיהפוך את מה שייקרא מדינה פלסטינית למדינת בנטוסטן, על פי הדגם הדרום אפריקאי בעידן משטר האפרטהייד.