מאת חדוה ישכר
בימים האלה שבהם מתנהל מאבק ציבורי חשוב נגד הפרטת משק המים, בקריאה למימוש זכות היסוד למים, ובסיסמאות "הגיעו מים עד נפש" ו"מים זה חיים", הרס המינהל האזרחי בגדה המערבית 14 מקווי מים בדרום הר חברון. מבצע ההרס ואטימת המקווים התרחש ביום רביעי 15 בדצמבר. באותו הזמן התארגנה הפגנת מחאה נגד ייקור המים מול משרדי נציבות המים בתל אביב
מאת אורי אבנרי
את השם "ספינת השוטים" טבע לפני 515 שנה איש דת שווייצרי, ככותרת לספר שבו מתח ביקורת קטלנית על ההפקרות ששררה אז בכנסייה הקתולית. הוא ניבא שיקרה לה אסון. אסון זה אכן התרחש כעבור זמן קצר, כאשר מרטין לותר פילג את הכנסייה וחולל את הרפורמציה הגדולה
מאת שמואל אמיר
בטרגדיה הנמשכת של העם הפלסטיני, במאבקו לגמר הכיבוש ולעצמאות, תופסים הסכמי אוסלו תפקיד עצוב במיוחד. אך הם גם משמשים דוגמה למה שעומד להתרחש בפארסת השלום הנוכחית, ולכן ראוי לחזור אליהם דווקא עכשיו
מאת מיכאל שרון
מזה זמן אין עוד כמעט כל דיווחים חדשותיים בנושא השלום. המדיה הפכה משמימה ומוצפת בידיעות פנים טריוויאליות. המתנחלים ממשיכים לפרוע בחקלאים פלסטינים. לאחרונה התבשרנו כי בארות ומקורות מים בגדה מופקעים והופכים לאתרי תיירות כביכול, אך הושתק המידע על עצי הזית הממשיכים להיגדם, וכן אודות נדל"ן פלסטיני מופקע ותושבים המגורשים מבתיהם
מאת חדוה ישכר
"מעשי התאכזרות", כותבים פיליפ גורביץ' וארול מוריס, "הם סיפור משעמם. שוב ושוב, לילה של גיהנום ועוד לילה של גיהנום, אותה שגרה ישנה חייתית, נואלת ומייגעת: להכריח אנשים לזחול; להכריח אנשים להיאנק, לתלות אנשים מהסורגים; לדחוף אנשים; להכות אנשים; להעמיד אנשים לקפוא במקלחת; להטיח אנשים אל הקיר; להביא אבות כבולים לפני בניהם ובנים לפני אבות"
מאת אורי אבנרי
"קרה אסון!" זעקו אנשי-החצר של מלך הנובר, "שבעה פרופסורים חשובים באוניברסיטת גטינגן פירסמו גילוי-דעת נגדך!" זה היה לפני 173 שנה, כאשר המלך ביטל למעשה את החוקה שחוקק קודמו. "אז מה," פטר אותם המלך בזלזול, "יש די זונות, רקדניות ופרופסורים שאני יכול לקנות!"
מאת ראובן קמינר
אם ישראל אומנם תואיל בטובה להסכים להקפאת בנייה לשלשה חודשים בשטחים הכבושים (למעט בירושלים), ארה"ב תמטיר על ישראל שפע של טובין: מטוסי קרב מתקדמים, נשק מתוחכם, חיפוי מוחלט בזירה הדיפלומטית הבינלאומית ועוד. ישראל והפטרון האמריקאי שלה איבדו כל חוש של בושה והגינות, והם עומדים לסגור בינהם עיסקה, נגד הפלסטינים ועל חשבונם.
מאת ד"ר אסעד ע'אנם
במלאות עשור לאינתיפאדת אל-קודס ואל-אקצא מחובתנו לבחון את משמעות האירועים מנקודת מבט היסטורית ולהציב את המאורעות במסגרת ההתפתחות הכללית של החברה הפלסטינית בישראל. כמו כן שומה עלינו לפרש נכונה את השלכות האירועים דאז כדי להפיק מהן תועלת מרבית למען עתידנו.
מאת שמואל אמיר
כאשר עלה נפוליאון השלישי לשלטון, שנים רבות אחרי נפוליאון בונפרטה, העיר מרקס את הערתו הידועה, שההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים: קודם כטרגדיה ואחר-כך כפארסה. לנו לא היו עדיין נפוליאונים (רק אהוד ברק זכה לכינוי נפוליאוני מלעיג), אבל ועידות שלום החוזרות על עצמן כפארסה אחת מתמשכת היו לנו גם היו.
מאת חיים ברעם
יש להניח שעד שהטור הזה יופיע בעיתון, החגיגות לרגל נצחון השמרנים בבחירות לקונגרס בארצות-הברית יהיו בעיצומן. ההסכמה הלאומית הישראלית בנושא האמריקאי מקיפה את כל חלקי המרכז הלאומני (קדימה, העבודה, וחלק מהליכוד) והיא בדרך כלל שקטה ומוצנעת, כדי שלא לעורר את זעמו של הנשיא המכהן ברק אובמה, הנתפס כאן כאויב.
מאת גדעון ספירו
ועדה בינלאומית של היסטוריונים בדקה את מידת המעורבות של משרד החוץ הגרמני עם פשעי המשטר הנאצי. בין חברי הוועדה, ההיסטוריון פרופ' משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בימים אלה פרסמה הוועדה את ממצאיה בספר עב כרס, קרוב לאלף עמודים. המוסף השבועי של "הארץ" (29 באוקטובר 2010) הקדיש לנושא כתבה נרחבת והתמונה המתגלית, מאד לא מחמיאה בלשון המעטה.
