מאת הרב אליהו קאופמן
בסוף חודש אוקטובר 2010 ימלאו 54 שנה לטבח בכפר קאסם. היום האמת כבר ידועה: היה שם טבח ולא "אירוע מקרי", היה שם רצון להמשיך את נישול הערבים והצגת המעשה כ"בריחה" והיה שם ניסיון להשתקת הסיפור ואח"כ (משנחשף) – לטיוחו. העצוב הוא שכל הסיפור אירע פחות מעשור אחרי זוועות השואה המרה והמבצעים היו אלה שהתיימרו לייצג את העם היהודי. זה עצוב וכואב ולרבים זה גם לא מובן, אבל לדידי אין בכך שום פרדוקס, ומדוע?
מאת הרב אליהו קאופמן
החוק החדש שעומד נתניהו להעלות הוא עוד מחטף לאומני, ללא קשר ליהדות, שהציונים מחזקים באמצעותו את גזענותם, ובו בזמן מחליקים על בננה רקובה. אם אמנם יקבע בחוק הציוני החדש, ש"מדינת ישראל" היא "מדינה יהודית" וכל מתאזרח יהיה חייב להישבע על כך, אזי יחל לזרום ים של בג"צים בנושא מיהו יהודי, מהו המושג יהודי והאם משטר דמוקרטי רשאי לכפות לאומיות-לאומנות לעולמים גם אם הרוב יחשוב ויבחר אחרת.
מאת רועי רז
בחודש דצמבר 2011, מכריז אבו מאזן, בעידוד מדינות העולם, על הקמתה של מדינת פלסטין, באופן חד צדדי בגבולות 1967 בגדה המערבית ובעזה, ומותיר ישות מדינית ישראלית מתוסכלת וחבולה. פלסטין מתפתחת במהירות שיא הודות להשקעות בינלאומיות המשדרגות את רמת החיים והתעסוקה, ומניבות מציאות של רווחה ושגשוג. לעומתה, ישראל זוכה לבידוד וחרמות עקב החוקים הגזעניים שחוקקה כנגד המיעוטים הלא יהודיים בארץ. שגרה של אבטלה ועוני מכים בכל בית שלישי במדינה, וגל עכור של לאומנות גואה ומחפשת אשמים במצב.
רבות נאמר ונכתב על עתיד המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית ועל ההשלכות האפשריות של הפסקת השיחות. אך מעט מידי נכתב על האפשרות הריאלית שהפלסטינים יעברו לפעולה ישירה ויכריזו חד-צדדית על הקמת מדינה בקווי 67'. ראש הממשלה הפלסטינית, סלאם פיאד, עובד על כך בנחישות ובגלוי. התקשורת הישראלית והעולמית עסקה ארוכות באפשרות של הפסקת השיחות הישירות [ קראו עוד ]
מיהו נתניהו האמיתי?- ביבי הרכרוכי, חסר חוט-השדרה, הנכנע בפני אילוץ, המתקפל תחת לחץ, ועל כן מזגזג ימינה ושמאלה, פעם כשהלחץ בא מצד האמריקאים, פעם כשהלחץ בא מצד שותפיו בקואליציה? – ראש-הליכוד התככן, החושש שמא אביגדור ליברמן יצליח לדחוף אותו למרכז, כדי לרשת את מקומו כמנהיג המחנה הימני כולו?
מאת גדעון ספירו
מדינת ישראל אימצה נוהג המקובל במדינות טוטליטריות, לפיו מונעים כניסה למדינה ממי שמתוייגים כמבקרי השלטון. רשימת מסורבי הכניסה לישראל הולכת וגדלה, ולאחרונה נוספה לרשימה, כלת פרס נובל לשלום מייריד מגווייר. היא הגיעה בסוף ספטמבר 2010 לישראל עם משלחת כלות פרס נובל לשלום, כאורחות עמותות נשים ישראליות ופלסטיניות, במטרה לקדם דיאלוג ושלום
הפעולות המציינות עשור לאירועי אוקטובר 2000 רבות ומגוונות. זה טוב, אפילו טוב מאוד, שמאות יהודים באו לנצרת בתחילת אוקטובר 2010, וזה טוב שרבבות אזרחים ערבים מזכירים, מפגינים ומציינים את המועד במגוון צורות מחאה. וזה טוב שמתקיימים סימפוזיונים ומשמרות מחאה ואזכרות. זה טוב שישנו היום מחנה לא קטן של פעילים ופעילות משני העמים, מחנה גדול בהרבה [ קראו עוד ]
כל גיהוק ושיהוק של ברק אובמה מעורר אצלנו מהומה רבתי. כשהוא אמר שיש להפסיק את הבניה בהתנחלויות נוצר, כביכול, משבר עמוק בינינו. אולם, תודה לאל, כשהוא תיקן את דבריו ואמר שצריך להפסיק את הבניה רק עד ספטמבר השתפר המצב. כעת נראה שנעבור את כל המשוכות בעזרת בנימין נתניהו המשתתף בטנגו לשניים, כי הרי לפני זמן [ קראו עוד ]
אלימות נגד נשים ואלימות מינית מעוררת בנו כאב וזעם. רובנו נושאות בגופנו זיכרונות טראומטיים של הטרדות, חלקנו אף ידענו תקיפות ואונס מה הם. לא כאן המקום לתת עדות אישית על ההתנסויות שלי, בצעירותי, בהטרדות, תקיפות ואונס. הצעירות שבקרבנו יוצאות מפתח ביתן ונאלצות להתמודד עם קריאות סקסיסטיות, שריקות ולעתים אף התחככויות או נגיעות. נשים בצבא או בעבודה מתמודדות עם הטרדות מיניות מצד בעלי סמכות כשהן פוחדות לאבד את משרתן.
מאת גדעון ספירו
באחד מביקוריי בגרמניה בו השתתפתי ברב שיח על יחסי יהודים גרמנים ולקחים מהתקופה הנאצית, עלתה בין השאר השאלה האם היו גם נאצים אידיאליסטים, אנשים שהופעלו על ידי רעיון רוחני בו האמינו? סביב נושא זה התגלו חילוקי דעות מעניינים.
בעיר הזאת אתה אף פעם לא יודע לאיזה יום תקום. יום רגוע ואיטי, ראשון של חופש שלו חיכיתי מזמן, או יום שבו כל העיר הזאת הופכת לסיפור קפקאי. ואולי בסופו של יום זאת לא העיר- אלה האנשים. אז הנה סיפור: יש בו רצח, משטרה, עצורות, אנשים שנעלמו, שנאה, שקרים והרבה טפשות ואיוולת. בקיצור, יום במזרח ירושלים.
