מאת אפרים דוידי

כעת אפשר לומר בוודאות כי לאחר שהסתיים "צוק איתן", מערכת הביטחון תדרוש סכום גדול יותר, גם לחיזוק תקציבה השוטף השנה וגם לחיזוק תקציבה ב-2015. כמה היא תבקש? בינתיים דנים.

מאת גדעון עשת

מה דינו של מי שכלל לא הורשע בפשע? האם מגיע לו עונש מוות? ומה, אם כבר, דינו של מי שכלל לא הוגש נגדו כתב אישום? ומה על מי שאינו חשוד כלל בעבירה ואפילו נחשב לגיבור?

מאת שאדי טאלב
האח של עבד א-רחמן, מוחמד, סיפר לי שרוב ההרוגים היו באחד החדרים וצפו בסדרת הטלוויזיה הסורית "באב אל-חארה". מוחמד סיפר ששתי האחיות, סמר, בת 15, ואחלאם, בת 18, לא נפגעו מהפגז הראשון. הן היו בקומה השנייה והסתכלו מהחלון על תוצאות הפגיעה של הפגז בחצר ואז נהרגו מפגיעת הפגז השני.

מאת שמואל אמיר
בינתיים אי אפשר לסכם את המלחמה בעזה. הפסקת האש הופסקה והתותחים רועמים. אך אין ספק שעצם הנסיגה של צה"ל הייתה ניצחון של הפלסטינים. הגנרלים הסבירו, אמנם בקול ענות חלשה, שאינם יכולים לכבוש את העיר עזה, כי כיבוש כזה יעלה במותם של מאות ואלפים חיילים.

מאת גדעון ספירו
אתה מרבה לשבח את תפקודי הצבא ופיקודיך חוזרים ומשננים את הטקסט. לא השתכנעתי. ראיתי תמונה שונה של מאבק בין השמן והרזה. צבא הפלישה הישראלי, שמן, פלגמטי, נע בכבדות, מצויד בכלי נשק חדישים עם כוח אש אדיר. מולו ניצבים לוחמי החמאס, דלי אמצעים, רזים ועל כן יותר גמישים.

מאת אבשלום קווה
לפנינו תמצית דיון רב-תכליתי, טקטי ואסטרטגי שהתקיים זה לא מכבר באחד מאולפני הטלביזיה המקומית. בתכנית ששמה "רק עוד מילה אחת ודי" השתתפו שלושה קולונלים במיל: אורן מצוי – לשעבר פצמ"ר השק"ם, תורן לבן – שקמיסט בדימוס וחוקן יבש, מומחה בלוגיקה ובלוגיסטיקה.

מאת אילן שדה
אני סבור כי  המדובר בהונאת הציבור: מערכת מתוחכמת פועלת בימים אלה להחדרת הרעיון שהמנהרות בעזה הן "איום קיומי" על ישראל, ובכך להצדיק  את המלחמה. הזיכרון הציבורי קצר ונתון למניפולציה. אבל אנו יודעים כי המנהרות לא היו הסיבה למלחמה.

מאת דביר ש.הכתבים הצבאיים של העיתונאות משלבים ידיים עם דובר צה"ל ומדיניות הממשלה ומשתפים פעולה עם המערכת. לא צריך להביא סימוכין לדבר או הערות שוליים. אין מנוס מלומר, העיתונאות מחמיצה את תפקידה ככלי ביקורתי, אובייקטיבי, חיצוני, עצמאי ואיכותי.

מאת גדעון ספירו
באשר למבצע "צוק איתן" המטרות המוצהרות, כמו הפסקת הירי על ישראל, נראות בעיני לפחות סבירות. גם לחמאס מספר דרישות הנראות בעיניי סבירות. מה שמפריע לי, הוא דרכי המימוש. במקום להקיז איש את דם רעהו, שזה סוג של הידברות, מוטב היה לשבת סביב שולחן המו"מ.

מאת מוחמד אבו חרב
מוחמד אחמד חוסיין אבו חרב, בן 32, נשוי ואב לשניים, הוא פועל ותושב דיר אל-בלח שבמרכז רצועת עזה. את עדותו גבה תחקירן בצלם ברמאללה, איאד חדאד, באמצעות הטלפון, ב-13 ביולי.

מאת אלי אמינוב
במקום לנצל את ההסכם כמנוף לאפשרות לנהל משא ומתן עם ממשלה מאוחדת המכירה בקיומה, פנתה ישראל  כמנהגה למלחמה נוספת. עוד פרק במלחמה המתמדת, שמטרתה להמשיך להעביר את פלסטין ההיסטורית לידי הציונות ולהפטר מאוכלוסיית הילידים "המיותרת".