מאת עמוס גבירץ

המעבר מהכרה ציונית להתנגדות לציונות לא היה קל אז ולא קל היום. הנה ברגע שהציונים קיבלו כוח לידיהם, הם מתנהגים בכמו רודפי היהודים בעבר.

מאת גדעון ספירו
ב-23 במארס 1986 שלחתי מכתב על פרשת התעללות של כוחות הכיבוש בילד פלסטיני. תגובתו של עמוס עוז הולידה התכתבות בינינו. לאחרונה קראתי שוב את התכתובת, ועל אף שעברו 31 שנים, הדברים רלוונטיים כאילו נכתבו היום.

מאת ישראל פוטרמן
משבר ההנהגה בשמאל הציוני הוא משבר הדרך, נגמר להם הסוס. כבר לא ניתן לשחק ציונות וליברליזם, את "היהודית והדמוקרטית", את "טוהר הנשק", וכו'. נשארנו עם הקולוניאליזם הגס, הכובש והמדכא כלומר עם הציונות הערומה – ימין נטו.

מאת יזהר גיל אור
שורשי נגע הגזענות והפירוד עמוקים בתוכנו, ומבהיל עד כמה. גזענות משתרשת היום ביתר שאת, כפי שעולה ממשפטו של אלאור עזריה, מאירועי אום אל-חיראן, מפינוי תושבי עמונה, כמו בדים של צמח רעיל שברובו שורש עמוק וארסי.

מאת חיים ברעם
כמעט בכל מערכת בחירות בארצות הברית מאיים עלינו מועמד הצמא לכסף יהודי ולתקשורת אוהדת בחוגים פרו ציונים, בהעברת שגרירות ארצות הברית לירושלים. ההבטחה הזאת נשארת פיסת ניר ריקה, וטוב שכך. תושבי עירנו לא ירוויחו דבר משגרירות אמריקאית ברחוב אגרון.

מאת חיים ברעם
זהו רק ביטוי לרדידות שחלחלה בשנים האחרונות לדיון על סוגיות מדיניות וחברתיות. הרצוג ולפיד זנחו סופית את הרעיון לחבור לשני מיליון האזרחים הערבים כדי ליצור חלופה אפקטיבית להשתוללות של ראש הממשלה, לעמדה הלעומתית שלו כלפי כל העולם, להתנכלותו לזכויות האזרח ולבריונות שלו נגד השמאל העקבי.

מאת יוסי ברנע
במציאות הקיימת מהווה ישראל מדינה למען היהודים, כשהיהודים הישראלים מהווים קבוצת הרוב הדומיננטית בה, בעוד שכל המיעוטים הם "נסבלי הדמוקרטיה" בישראל, במובן זה שמעמדם נגזר מסוג מסוים של תפיסה דמוקרטיה כלפיהם מצד אחד, אך גם צרכי הביטחון וטראומות הרוב ההגמוני מהצד השני.

מאת חיים ברעם
בעבר חשבתי שיש לחיים רמון יכולת וכישרון להנהיג את מפלגת העבודה לעתיד טוב יותר, ולאפשר לשמאל העקבי להתפתח ולצייד את המחנה המתון כולו בתחמושת רעיונית. במקרה הזה לפחות טעיתי טעות מרה.

מאת בנימין גונן
לא ניתן לנתח ולהבין כהלכה את ההתרחשויות והתמורות בארץ הזו, מבלי שיינתן משקל לאינטרסים ולמהלכים של האימפריאליזם הבריטי בתקופת המנדט, וכן לאימפריאליזם הצרפתי והאמריקאי בתקופות מאוחרות יותר.

מאת אלי אמינוב
החוק מתיר ליהודים להעביר לחזקתם, כביכול כדין, קניין קרקעי פרטי של לא-יהודים החיים בפלסטין הכבושה. כך בוטלה באחת זכות הקניין של הפלסטינים, כשם שבוטלו קודם לכן שאר הזכויות האזרחיות והאנושיות של העם הפלסטיני.