מאת חיים ברעם
לעתים תוקפת אותנו תחושת ריקנות מהולה בחשש אחרי החגים. לפתע נפרשת לה שנת חולין ועימה האתגרים הקשים, הקיומיים ממש, של החיים בארץ. מה יקרה במהלך השנה?

מאת אילן שדה
השמאל הציוני נמצא בפשיטת רגל. לוגית, אין דבר כזה "שמאל ציוני". לכן צריך שמאל רדיקלי שאינו ציוני. לכן צריך מרצ חד״ש.

מאת חיים ברעם

אם ראש הממשלה יסתבך בקורי העכביש שהוא עצמו טווה וישלם את מחיר הנהנתנות והשחיתות, ניאלץ להילחם באותו הלהט נגד ממשיכו. היכן דן מרידור, מיקי איתן ובני בגין? הם ספונים בביתם, רוטנים נגד המציאות ואינם נוקטים אצבע לשנות אותה.

מאת חיים ברעם
עלינו להחליט באורח מיידי: האם אנחנו משתייכים לעם הזה בטוב וברע, או מתנכרים לכל דבר ישראלי. הרי ברור לחלוטין שכל אסון הפוקד את בני עמנו (כולל הממשלה הנוראית הזאת) שייך לנו ומשפיע גם עלינו. אחרת, אין טעם להשתתף בחיים הפוליטיים והציבוריים כאן.

מאת חיים ברעם
הגיע הזמן שנפסיק את הגישה הקרתנית לפוליטיקה העולמית. ג'רמי קורבין, שהיה קרוב מאוד להפיל את שלטון הניאו-ליברלים בבריטניה, הוא איש כלבבי. הוא לייבור אמיתי, לא טוני בלייר ולא שמעון פרס, הסוסים הטרויאניים של המרכז הלאומני בשמאל.

מאת גדעון ספירו
ב-23 במארס 1986 שלחתי מכתב על פרשת התעללות של כוחות הכיבוש בילד פלסטיני. תגובתו של עמוס עוז הולידה התכתבות בינינו. לאחרונה קראתי שוב את התכתובת, ועל אף שעברו 31 שנים, הדברים רלוונטיים כאילו נכתבו היום.

מאת חיים ברעם
נכזבה תוחלתו של בנימין נתניהו שטראמפ יידבר כמו חבר מתלהם במיוחד של מרכז הליכוד; נכזבה תוחלתם של אנשי המרכז הלאומני שהנשיא יקשקש על פשרה טריטוריאלית ויגמד את קומתו של ראש הממשלה. האיש המוזר הזה השאיר מסך עשן.

מאת עפרה ישועה-ליית
מתברר שהתביעה, שהעמידה לעצמה למטרה למרר את חייה של המשוררת "למען יראו וייראו" כל מי שעלולים לאוורר באינטרנט את תסכוליהם מהתעמרות המדינה בפלסטינים – ניחנה גם במידה גדושה של איוולת וחוסר מקצועיות.

מאת ישראל פוטרמן
משבר ההנהגה בשמאל הציוני הוא משבר הדרך, נגמר להם הסוס. כבר לא ניתן לשחק ציונות וליברליזם, את "היהודית והדמוקרטית", את "טוהר הנשק", וכו'. נשארנו עם הקולוניאליזם הגס, הכובש והמדכא כלומר עם הציונות הערומה – ימין נטו.