המאמר שלפניכם, והמשכו שיתפרסם כאן בשבוע הבא, נכתבו כחומר למחשבה נוספת לאותם אנשים המתקראים שמאל באמת ובתמים ומעוניינים בירידת הלאומנות הציונית ומפלס הכיבוש לאפס. כאשר אנשי שמאל מגיעים ל"רובריקה" ששמה "הדת היהודית" הם לא פעם נקראים לבחור בשיתוף פעולה אד-הוק בין "הכיפות הסרוגות" לבין "החרדים".
כידוע, לפני כמה שבועות יצאה קבוצה של כ-60 אנשי תיאטרון ישראלים בהודעה על כך שהם יסרבו להופיע ב"היכל התרבות" של אריאל, הנמצא בשטחים הכבושים. הרי המציאות היא שהשחקן-האמן כפוף למעשה להנהלה העיסקית-מסחרית של התיאטרון, והיא המעסיקה שלו לכל דבר. לא מדובר בנקיטת עמדה אמיצה גרידה, אלא במעשה המעמת את האמן עם מעבידו. ולא מדובר בסתם [ קראו עוד ]
נשיא לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, שרגא ברוש, חתם השבוע על הסכם קיבוצי עם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, ועם נשיא לה"ב, יהודה טלמון, לשיפור הסכם הפנסיה הקיים מזה מספר שנים. ההסכם המקורי, שברוש ועיני חתמו עליו ב-2007, חייב את המעסיקים להעניק לעובדיהם פנסיה, שהחלה בשיעור של 2.5% לפחות משכרם, וקבע כי עד שנת 2013 הם יצטרכו להפריש לכל עובד לפחות 15% משכרו – 10% על חשבון המעסיק ו-5% על חשבון העובד.
את צעדם המבורך של האמנים ואנשי התיאטרון, שהכריזו על סירובם להופיע בשטחים בכלל ובאריאל הכבושה בפרט, יש לקבל בהזדהות גלויה. על רקע ההיסטריה בימין וההתקרנפות במרכז הלאומני עלינו לגייס תמיכה מאסיבית בקרב קהל צרכני התרבות בישראל. אסור שהחרם על אריאל יהיה צעד בודד ויש לראות בו חלק מאסטרטגיה מובנית של השמאל להוביל שוב את הוויכוח [ קראו עוד ]
אתם מפלגים את העם, הם אומרים. למעשה, הם מתכוונים, אתם לא מסכימים איתנו. אתם אנטישמים, שונאי ישראל, שונאי עצמכם, הם אומרים. למעשה, הם מתכוונים, אתם מפרידים את עצמכם מאיתנו. אתם רואים בעצמכם קודם כל בני אדם, לפני שתביטו לעבר שיוכם הלאומי. אתם מאמינים בזכותו של כל אדם להגדרה עצמית ללא קשר למוצאו. זוהי מידה רעה בישראל, הם אומרים, מאפיין שלוקים בו רק הפתיים מהשמאל שאינם מבינים שבמציאות בה אנו חיים אל לך לשכוח מהם שורשיך האתניים. עליך לזכור שהם האלמנט היחיד שחשוב בתפיסתך את מהותך.
