מאת שמואל אמיר

במבט ראשון המעסיקים שמחו מאוד. להוריד את שכר העבודה הוא חלומם הנכסף מאז ומעולם. רק במבט שני גילו שיש להוריד גם את שכרם והכנסתם שלהם. וכאן התחיל מחול שדים – חוק זה "לא יעמוד במבחן המציאות" ויש לחסלו, הם זעקו. הפרשנים הכלכליים ופרופסורים לכלכלה הסבירו שהחוק יהרוס את המשק.

מאת גדעון ספירו
כמה סמלי ואופייני שההחלטה הראשונה שקיבלה הכנסת החדשה נגועה בגזענות – הארכת החוק האוסר על פלסטינים אזרחי ישראל להתאחד במדינתם עם בני/בנות זוגם מהשטחים הכבושים. זה עשר שנים שהחוק מוארך מדי שנה. מה שאמור היה להיות זמני הופך לקבוע, שהרי אחד מסימני ההיכר של ישראל שאין גבול לזמניות, בעיקר כשמדובר באפליית ערבים.

מאת חיים ברעם
פרופ' גד יאיר, איש המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בעירנו, בישר לנו בראשית השבוע ב"הארץ" על הופעתו של "העם החרדי" שאמור להיות ישות נפרדת מ"הישראלים". את התופעה ממחיש יאיר בדוגמאות מסמרות שיער מהתעלמותם של חרדים רבים (לדעתו) מהצפירות ביום השואה וביום הזיכרון לחללי צה"ל.

מאת שלומית ליר
אנו החתומות והחתומים מטה, בני ובנות דור ראשון, שני ושלישי ליוצאי ארצות האסלאם ותפוצות נוספות, מבקשים לשנות את נורמות השיח התקשורתי בחברה בישראל – מתוך מודעות לכוחה של השפה ליצור, להגדיר ולהשפיע על המציאות, ועל תפיסת העולם של דובריה.

מאת חיים ברעם
במהלך החודש הזה איבד הרחוב שלנו, המלך ג'ורג', שתי דמויות גדולות מהחיים שליוו אותנו מאז ילדותנו. הקצב הישיש משה קרנצדורף מהבית מספר 32, דקה הליכה מחנותו המיתולוגית ברחוב בארי שנסגרה כבר מזמן; העיתונאי והסופר אמנון דנקנר, שגדל בבית מר-חיים, מעל קפה "טעמון".

מאת חיים ברעם
אולי באמת יש בידינו להשפיע על עתידנו, אבל כל מי שמכיר את החברה הישראלית יודע, שהצעירים הישראלים שהריעו לאובמה אינם מסוגלים להתמודד עם המשימה ההיסטורית שהוטלה, בהבל פה רטורי, על כתפיהם הצנומות.

מאת ראובן קמינר
אובמה לא התייחס לאף שאלה מעשית כלשהי. אלה השוללים את הכיבוש חייבים להגיד לאובמה ש"היינו כבר בסרט הזה" ואנו שבעי הבטחות. במקום לנקוט צעדים לרסן את ההתנחלות הישראלית נתן אובמה אור ירוק לפעילות התנחלותית נמשכת של הכובש.

מאת ראובן קמינר
התוצאה של התסכול בנושא סוריה בקרב אנשים שפויים היא חיפוש מוצא של פשרה. אך ישנם אחרים שבוחרים להגביר את זרם ההשמצות והקללות כאילו חסרה לנו רטוריקה מתלהמת סביב הסכסוך בסוריה. על סוג זה של מגיבים שלוחי רסן נמנה מיודענו סלמאן מצאלחה.

מאת חיים ברעם
כוחניות בלי כוח משמעותה אסון, מלחמה נגד מאות מיליוני מוסלמים בלי תמיכת המערב ואולי אף קרע עם ושינגטון. "הסברה" איננה אלא קוסמטיקה; מדיניות, לעומתה, מחייבת פעולות המבוססות על הבנת המציאות. המרת המדיניות בהסברה רדוּדה תגרור תוצאות קשות לאומה הישראלית כולה.