מאת חיים ברעם
כדי שעם שלם ייתן גט פיטורין לממשלה או למנהיגים שיזמו מלחמות שנחשבו זמנית למוצלחות, צריך לבוא אסון צבאי שילווה בהתמוטטות פוליטית וכלכלית. לא ניתן ללמוד ולהפיק לקחים מועילים בתנאים של שלווה, שיוצרים אשליה גדולה שהכוחנות מביאה אושר ועושר.

מאת אפרים דוידי
בהשקת ספרו, מקצ'סני הוסיף משפט חשוב: "אנו נכנסים לשנת המשבר הכלכלי השישית. חרף המשבר הכלכלי ה'דולרוקרטיה' רק מתחזקת. בעלי המאה רוצים להיות בעל הדעה בכל הקשור להחלטות הכלכליות והחברתיות וכך התהליך ההרסני הולך ומתחזק. ממשל אובמה שבוי בידי הדולרוקרטיה".

מאת שמואל אמיר
העיתונות הישראלית הגיעה לשפל המדרגה בסקירתה את אירועי סוריה. אחרי נאומי אובמה וקרי, כאשר המלחמה נראתה מידית, שמחתה לא ידעה גבול: סופסוף אמריקה התעשתה, נעשתה רצינית, היא צוחקת על פקחי האו"ם בסוריה ועל האו"ם.

מאת אבשלום קווה
כידוע לכם, יום כיפור מגיע לאט מדי ומאוחר מדי. צום גדליהו מקוים רק על ידי יחידי סגולה. לפיכך הוחלט בחיל החימוש של השמים הפתוחים, שם ממוקם האל, להקצות צום לכל שבוע ימים.

מאת שמואל אמיר
לאמריקאים יש כנראה גן התפשטות שכזה. גן של הבאת חופש ודמוקרטיה שמריץ אותם לכל פינות העולם, להגיע למדינות בלי או עם הזמנה. הרי גם היום יש להם כ-800 בסיסים בעולם. אך נבהיר מיד, גל הכיבושים וההתפשטות הוא נחלת השכבות העליונות, אלה השולחים אנשים למלחמה לא של הנשלחים אליה.

מאת אילנה הרסטון-לוטן
מצערת התמונה שאותה מצייר אמנון לוי, ואולי לא בצדק, לפיה ה"מזרחים" רוצים להצטרף ל"אשכנזים" ולהיות חלק מהמעמד השליט, וזאת במקום לפרק את ההגמוניה וליצור חברה שוויונית אמתית. לא הייתה, אפילו ברמז, התייחסות לביטויי הגזענות כלפי קבוצות אחרות – החל מ"מוות לערבים" במשחקי כדורגל וכלה בהשלכת בקבוקי תבערה לגן ילדים של מהגרי עבודה.

מאת ראובן קמינר
איזה מראה! מיליוני מצרים יוצאים לרחוב לדרוש סילוק שלטון מושחת, איסלאמי, ניאו-ליברלי. ברור שהמהלך הזה קשור בקשיים אדירים. ברור שאין דרך להבטיח הצלחה. אך למרות הקשיים והסיכונים ברור שיש להביע תמיכה וסולידריות אנושית עם המתקוממים. כל דמוקרט. ועל אחת כמה וכמה אנשי שמאל, הרואים במהפכה תופעה ראויה ונעלה.

מאת חיים ברעם
בתחילת השבוע כתבו ברוב העיתונים אודות פריצת הדרך המסתמנת ב"תהליך השלום". פרשנים רציניים בישרו לנו שראש הממשלה בנימין נתניהו עובר "תהליך של שרוניזציה". כך הפך אצלנו שופך הדמים שרון לסמל שלום, משל היה הכלאה בין לובה אליאב ואורי אבנרי. זה אולי מרגיז, אבל לא משנה שום דבר מהותי.

מאת חיים ברעם
מקיואן פרסם את ספרו החדש יחסית בשנה שעברה, וקל להבחין באופן שבו מחלחלת התודעה הנגועה, הניאו-ליברלית של 2012 לתיאור שלו אודות המציאות לפני יותר מארבעים שנה. השמאל כבר לא באופנה, ומקיואן המחונן נותן לזה ביטוי ספרותי עשיר בספרו.

מאת חיים ברעם
לדעתי, מאות אלפי הישראלים הנאורים חייבים להתגבר על חילוקי הדעות בנושאים עדתיים, תרבותיים ואפילו מעמדיים, כדי להגן על "הארץ" ואולי גם לעודד את הוצאתם לאור של עוד עיתונים ואתרים אלקטרוניים מתחרים שייאבקו בגלוי נגד הכיבוש ונגד ההסתה כלפי השמאל. אסור לזלזל בתופעות של הסתה, וגם לא בתגובות המתעוררים בציבור לא קטן, מוּסת ואף מפחיד, שמתעצם והולך בשנים האחרונות.

מאת ראובן קמינר
אפילו התקשורת, הרדומה בדרך כלל, לא יכלה להתעלם לאורך ימים מהמערכה של נתן בלנק נגד הבירוקרטיה הצה"לית קהת החושים. בצורה שקטה, הציב נתן בלנק אתגר למנגנון הגיוס הצה"לי ולדעת הקהל בארץ. בלנק מסרב להשתלב במערכת הדיכוי הישראלית נגד העם הערבי הפלסטיני, וישנם כמה וכמה היבטים של המסר שלו הראויים להתייחסות.