מאת איתן קלינסקי

כשהגיע החייל, המשורר יעקב אורלנד ב-13 ליולי 1948, בתום מבצע "דני", עם מפקדו יצחק שדה ורעהו המשורר נתן אלתרמן לעיר לוד, לא יכול היה להישאר אדיש לנוכח גירוש וטבח התושבים הערבים שבוצע בעיר. למראה שהתגלה לעיניו נתן ביטוי במלים המצמררות: "כְּרֵסוֹת נְפוּחוֹת שַׂלְמֵי הַשָּׁוא הַנִצְחִיִּים".

מאת: איתן קלינסקי
בין המחויבות של עמוס עוז בספרון האחרון שהוציא ובין המחויבות של עינת ויצמן בהצגה שמנעו ממנה להעלות בפסטיבל עכו, אני מבכר את המחויבות והמגויסות של האומנית והיוצרת עינת ויצמן.

מאת חיים ברעם
האם מדובר כאן בתסמונת שלמה ומוכרת? אולי. כמעט כל ישראלי שמצליח בחוץ לארץ נתקל בקיתונות של לעג ובמגמה של המעטת דמותו. קצת נדיבות וחיבה לבני ארצנו לא תזיק לנו.

מאת חיים ברעם
גם עתה, בשנת 2017, חיה ראתה ברחוב המלך ג'ורג' את מרכז העיר לכל דבר ועניין וכמעט שלא הגיעה לקניון מלחה. סרטים היא ראתה בעיקר בבית, או שהגיחה לביקור נדיר לבית הקולנוע בשכונת אבו-טור, שלא היה חשוף יתר על המידה לעיניים ביקורתיות של שכנים ומכרים.

מאת אילנה הירסטון-לוטן
עבורי הסרט הזכיר נשכחות, אך גם עורר אצלי אנלוגיה בין החביון למציאות הגזענית בקרב אמריקאים לבנים לבין החביון למציאות הכיבוש בתודעה הישראלית. וכוונתי איננה לכיבוש השטחים בשנת 67׳, אלא לכיבוש כחלק מההוויה היהודית-עברית-ישראלית.

מאת גדעון ספירו
ממשלת ישראל אומרת "לא עוד", אבל איננה מתכוונת למיגור הגזענות, שהרי ישראל היא כיום המדינה הגזענית ביותר בגלובוס; כוונתה לא עוד גזענות כנגד יהודים. אבל הגויים יכולים להשמיד איש את רעהו בסיוע חימוש ישראלי.

מאת חיים ברעם
חג הפסח האהוב עליי מתקרב בצעדי ענק, וכרגיל אני מעלה באוב את זכרו של אבי שמת כבר לפני שלושים שנה, כשהיה בדיוק בגילי היום. החג עדיין קיים ומוחשי, חרף תוכנו הלאומני ושונא הזרים. זוהי ערכה של מסורת שורשית, שקשה לבטל אותה מטעמים רעיוניים.

מאת חיים ברעם
בכל שיחה עם צעירים אני שומע קינות על עזיבת העיר, ובעיקר על תוכניות שונות ומשונות של אוהבי ירושלים, שמתחילים למאוס בה בהדרגה. אני לא אוהב במיוחד את הדיונים האלה על תל-אביב או על ברלין כערי מקלט לירושלמים. למרבה הצער, אין לי הרבה נימוקים רציונאליים נגד ההגירה לשפלה.

מאת חיים ברעם
בעיתון "הארץ" מתנהל עתה ויכוח בין שני כותבים טובים, רוגל אלפר ומנחם בן, על אודות קיומו או אי-קיומו של אלוהים. בניגוד לציפיותיי לא מצאתי בו תובנות חדשות. שני הכותבים חזרו על עמדות לעוסות מימי הביניים, ועל טענות סרק לשוניות.

מאת חיים ברעם
מי שלא ייתן את ידו להתארגנות היום, יתחרט על כך מחר. כמו בספרד בשנת 1936 ובגרמניה בשנת 1933, המעמד הבינוני חייב לבחור בין פשיזם לאומני לבין קִדמה אוניברסאלית. הברית בין סוציאליסטים לבין ליברלים נאורים היא חיונית כדי למנוע אסון נורא בארץ, באזור ואולי גם בעולם כולו.

מאת חיים ברעם
בתקופות השיא שלו נחשב "כל העיר" לעיתון הטוב ביותר בארץ, או לפחות אחד הטובים. חשפו בעיתון מחדלים עירוניים אבל גם ממשלתיים, טיפחו ערכי תרבות חלופיים והוקיעו את הגזענות כלפי התושבים הערבים ואת הכפייה הדתית (אבל לא את האמונה עצמה).