מאת דניאל רגב
אמנם האקלים הא-לאומי והאנטי-לאומי שלט ביציעים מאז תחילת שנות האלפיים, אך נראה שכיום מתרחש תהליך הפוך שבו מתחזק קולם של המתנגדים לעמדה המתגרשת מלאומיות.

מאת חיים ברעם
הסנטימנט שלו למִרפאה המכוערת היה עמוק. הוא בילה שם חודשים ארוכים בהמתנה לא הכי חיונית לרופא אף אוזן וגרון, ובינתיים בלע ספרים מצוינים ששאל בספריית הפועלים. הרופא שלו שוחח עימו לעתים על תומאס מאן, הסופר הגרמני שהיה חביב במיוחד על גיורא.

מאת אורי כץ
הדיונים בשנת ההקמה של הפועל קטמון התאפיינו אפוא במתח מתמיד בין ניסיון להתרחק מתדמית של קהילה פוליטית מובהקת לבין הניסיון לבסס את ערכיה המוסריים והפוליטיים. המאבק הזה מאתגר את השיח ההגמוני על אהדת הכדורגל האותנטית ובו-בזמן הוא גם משתתף בו.

מאת גדעון ספירו
ש בליבי שנאה עזה לאויבי הדמוקרטיה, שביניהם אני מונה את המתנחלים, את הפאשיסטים, הגזענים, ואחרים כמותם. זאת לא שנאת חינם, אלא שנאה תבונית, רציונאלית, מגובה בהשקפת עולם הומניסטית, דמוקרטית – שהיא המתכון להצלת הבית השלישי מחורבן.

מאת חיים ברעם
חבריי בשפלה (והם הולכים ומתרבים) סבורים שלא ניתן לחיות בעירנו המתחרדת. אני חולק עליהם. בשכונה שלנו גרים חרדים, חלקם מארצות הברית, ואין לי שום תחושה שהם מונעים ממני אוויר לנשימה.

מאת יהודית אופנהיימר
עליית המדרגה של פעולותיה החד צדדיות של ישראל בירושלים המזרחית ניכרת כמעט בכל תחום ושותפים לה כל זרועות השלטון. כדי להבין לאן חותרים הדברים ראוי להעיף מבט על השלטים שהציבה לאחרונה רשות הטבע והגנים בנקודות תצפית בתוך ומסביב לאגן ההיסטורי.

מאת חיים ברעם
מאז שנטבע הפסוק "על קמצא ובר-קמצא חרבה ירושלים" לא הפסיק קמצא לחגוג. שמו המוזר נחרת בתולדות העיר, והוא האמין שבדורות הבאים יימצאו כאלה שידברו בזכותו. קרובו בר-קמצא כבר מת מזמן, ורק מעטים מאוד התגעגעו אליו.

מאת גדעון ספירו
מן המפורסמות היא, שהמקומי הופך לאוניברסאלי ככל שהיצירה היא עוצמתית יותר. דרוויש הוא משוררם של העקורים, הפליטים והמגורשים הפלסטינים. ובה בעת, בגלל עוצמתו השירית והספרותית, הוא גם משוררם של כל העקורים והפליטים מעבר לסצנה הפלסטינית.

מאת חיים ברעם
אחרי שלוש שנים בתל-אביב החליט רמי לחזור לעירנו. הוריו כבר נפטרו והשאירו לו דירה קטנה בקטמון הישנה. רמי תמיד התגעגע לקטמון אבל ידע היטב שסביבתו החברתית נעלמה מהשכונה יחד עם רוב בני משפחתו והשאירה אדמה חרוכה.

מאת נתן רון

'אוטופיה' נועדה להיות תמונת ראי של ממשל מדיני מעוות. ואכן, דזידריוס אראסמוס, ידיד נפש למור ומי שפיקח על ההוצאה של 'אוטופיה' לאור, ציין באחד ממכתביו כי המחבר התכוון להסביר "'מה הן הסיבות לתחלואי המדינה, כשהדוגמה האנגלית היא לנגד עיניו".

מאת יוסי ברנע
ראוי לומר לחוקרי מדע המדינה אבנרי ושטרנהל: "טלו קורה מעיינכם", בטרם תבקרו את הימין הציוני. עימדו על הנזק הרב שגרמה לישראל התרבות הפוליטית אותה עיצבה תנועת העבודה, שמעולם לא הייתה דמוקרטיה ליברלית ולא אפשרה צמיחת לאום אזרחי.