מאת חיים ברעם

הבטחתי לעצמי להימנע מעיסוק דקדקני בראיון במוסף "הארץ" מיום שישי שעבר, ומהדיאלוג כבד הראש, המשעמם והיומרני שנמרח עד לזרא על דפי המוסף. ידעתי בתוככי לבי שלא אוכל לקיים את ההבטחה הזו, חרף העובדה שמכרתי לעצמי נימוקים טובים, ושיננתי את הצורך לכתוב על נושאים יותר חשובים. כל כלי התקשורת ניסו לנתח את שערוריית המין במשטרה, ולמדנו מהמאמרים יותר על הכותבים מאשר על הנושא עצמו

מאת גדעון ספירו

אמריקה הגדולה המתפארת לא אחת בדמוקרטיה ובחופש העיתונות, לא מסוגלת להתמודד עם מאות אלפי מסמכי ההתכתבויות הפנימיות של משרד החוץ האמריקאי שחשף וממשיך לחשוף בעת כתיבת שורות אלו  אתר ויקיליקס.   הממשל וסוכנויותיו שכחו את אמרתו של השופט העליון האמריקאי לואיס ברנדייס  שאור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר

מאת הרב אליהו קאופמן

השמאל הישראלי – ובמיוחד הכוחות השמאליים – ציוניים , מבקש מהציבור החרדי שני דברים שהם תרתי דסתרי. מחד  גיסא, עומד השמאל הציוני (בעיקר…) על רגליו האחוריות ועושה כל אשר לאיל ידו כדי שהחברה החרדית תהפוך יותר ויותר למודרנית ושהחוגים התורניים בתוכה יצטמצמו ככל האפשר. מאידך גיסא , אותם אנשי השמאל באים בטענות ללאומניציה בסקטור החרדי

מאת איתן קלינסקי

פרשת "וישב" חובקת בחובה יריעות חיים שכולנו חווים בחיי היום יום . זו פרשה עמוסה בסיפורים , במסרים ובמסרים סמויים . על כל סיפור ועל כל מסר גלוי או סמוי ניתן להרחיב. בשבוע שכנסת ישראל התכנסה לדיון מיוחד בנושא האלימות נגד נשים , אנו פוגשים בפרשה שלנו דמות של אשה הנאבקת על זכויותיה במציאות גברית נוקשה החוסמת לה את כל נתיבי החיים

מאת ח"כ ד"ר עפו אגבאריה

הפערים בין קבוצות האוכלוסייה השונות במדינת ישראל ניכרים היום לכול. בולט במיוחד ההיבט הבריאותי. כאשר אנחנו משווים בין תוחלת החיים של האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית בישראל, מתגלה כי תוחלת החיים בקרב היהודים גבוהה יותר ועומדת על 81.6 שנה לעומת 77.8 שנה בקרב הערבים.

מאת חיים ברעם

כלי התקשורת מדיפים כיום ניחוח עז של פסימיות מעובה, ודווקא הפרשנים היותר נאורים מפיצים תחזיות קודרות לעתיד הקרוב והרחוק. לכולם יש סיבות טובות, כמובן, וקשה להתווכח עם הלוך רוח המבוסס גם על עובדות וניתוח מפוכח של תהליכים לטווח ארוך. התמוטטות המחנה היוני בציונות כואבת לרבים וטובים, בלי קשר לתרומתם האישית למצב הדברים.

מאת ראובן קמינר

עדיין מוקדם לעמוד על המשמעות המלאה של ניצחונם של הרפובליקאים ובעלת הברית החצי-פשיסטית שלהם, תנועת מסיבת התה, בבחירות אמצע הכהונה, שהתקיימו ב-2 בנובמבר. ברק אובמה הצליח לקבור את קואליציית התקווה עמוק באדמה. אפלה ריאקציונית יורדת על הזירה הפוליטית האמריקאית.

מאת אילנה הרסטון

המשפט הזה – Yes We Can, But… – הוא מה שייזכר כנראה מעונת הבחירות 2010. כאשר ג'ון סטיוארט, מנחה ה-Daily Show, שאל את ברק אובמה אם השינוי הגדול שהבטיח היה למעשה תיקון קל, ענה הנשיא הרדוף שהוא מאמין עדיין שניתן לעשות שינוי דרך, אבל… (פרץ צחוק בקהל) זה יקח זמן. אין ספק שהבחירות היו מפלה לדמוקרטים, ואין ספק שגם כל הלקחים הלא נכונים יילמדו.

מאת חיים ברעם

יש להניח שעד שהטור הזה יופיע בעיתון, החגיגות לרגל נצחון השמרנים בבחירות לקונגרס בארצות-הברית יהיו בעיצומן. ההסכמה הלאומית הישראלית בנושא האמריקאי מקיפה את כל חלקי המרכז הלאומני (קדימה, העבודה, וחלק מהליכוד) והיא בדרך כלל שקטה ומוצנעת, כדי שלא לעורר את זעמו של הנשיא המכהן ברק אובמה, הנתפס כאן כאויב.

מאת גדעון ספירו

ועדה בינלאומית של היסטוריונים בדקה את מידת המעורבות  של משרד החוץ הגרמני עם פשעי המשטר הנאצי. בין חברי הוועדה, ההיסטוריון פרופ' משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בימים אלה פרסמה הוועדה את ממצאיה בספר עב כרס, קרוב לאלף עמודים. המוסף השבועי של "הארץ" (29 באוקטובר 2010) הקדיש לנושא כתבה נרחבת והתמונה  המתגלית, מאד לא מחמיאה בלשון המעטה.

מאת ראובן קמינר

תשאלו כל ליברל, והוא יסביר לכם שאין דבר כזה כמו אימפריאליזם. הוא יסביר לכם שייתכן שהיה דבר כזה בעבר, אך כיום הקטגוריה מיושנת ואנכרוניסטית. לליברלים נראה שהם יכולים לסיים כל ויכוח פוליטי על ידי הצבעה על ארה"ב כ"בית האמיצים וארץ החופש". אלה המעמיקים בפוליטיקה העולמית יודעים שהנושא מורכב יותר