מאת חיים ברעם
במשך ארבעה ימים רצופים סערה השלולית, הצפרדעים השתוללו כאחוזי אמוק, והשקנאים צפו מלמעלה, מצפים בסבלנות לטרפם. מינה צמח בישרה לנו שיאיר לפיד עוקף את בנימין נתניהו במספר המנדטים ואילו בוז'י הרצוג והרשימה הציונית שלו נדחקו לשוליים.

מאת גדעון עשת
הנה לכם מס המלח בגירסתו המודרנית: דמי מעבר ודמי סים. משרד התקשורת אוסר? תלוי איך מפרשים את עמדתו. אם חושבים על מהות המס – כולם עבריינים – יש הבדל ענק בין לקוח חדש לוותיק – ומשרד התקשורת בטלן סדרתי.

מאת שמואל אמיר
הדרך האחת להפוך את ישראל למדינה דמוקרטית באופן בלתי ניתן לערעור היא פשוטה: נגרש מכאן את הפלסטינים. אזי לא יישאר את מי להפלות, לקפח ולשלול את זכויותיו. נישאר בגפנו ונהיה דמוקרטים כלבבנו כלפי עצמנו.

מאת תמיר שורק
התמיכה בנבחרת ישראל מעידה שאמנם, בפני האזרחים הערבים נקרתה הזדמנות יוצאת דופן להזדהות עם סמל לאומי ישראלי, אך למותר לציין כי הזדהות זו רחוקה מלהיות נטולת בעיות ועכבות.

מאת חיים ברעם
ביום שישי נפלא של תחילת ספטמבר מצאתי את עצמי בחצר של הכנסייה הסקוטית, ליד הסינמטק של עירנו. שני חברים שלנו קיימו שם את מסיבת החתונה שלהם, הדגל האדום של קטמון התנוסס מעל כולנו והזכיר לנו את זהותם העמוקה של בעלי השמחה.

מאת אילנה הירסטון-לוטן
אם קל להמשיך ולטמון את הראש בחול ולדמיין שמדובר בעתיד הרחוק, או אולי אנו חשים חסרי אונים אל מול גודל האסון הממשמש ובא, שווה אולי לבחון את התוצאות קצרות הטווח – אולי זה יניע אזרחים ופוליטיקאים משמאל ליישם מדיניות אנרגיה שפויה.

מאת יוסי ברנע
טאוב טועה טעות קשה כשלקראת סוף מאמרו הוא מציין ש"בפועל, הדרך היחידה להפוך את ישראל ללא יהודית היא לבטל את המשטר הדמוקרטי". אולם אם ישראל תהיה מדינת לאום אזרחי ישראלי של כלל אזרחיה ודאי תהיה דמוקרטית וליברלית יותר ממה שהיא כיום. אבל זו אופציה שטאוב כלל אינו מהרהר עליה.

מאת דניאל רגב
אמנם האקלים הא-לאומי והאנטי-לאומי שלט ביציעים מאז תחילת שנות האלפיים, אך נראה שכיום מתרחש תהליך הפוך שבו מתחזק קולם של המתנגדים לעמדה המתגרשת מלאומיות.

מאת גדעון עשת
מתי יהיה משבר כלכלי? האמת היא שאף אחד לא יודע. כי אם היו יודעים – אולי אפשר היה למנוע אותו. אי המניעה היא אולי ההוכחה הטובה ביותר מדוע כלכלה – לפחות זו הנלמדת באוניברסיטאות – היא יותר דת, שבה הבנת המציאות כלל אינה חשובה.

מאת אורי כץ
הדיונים בשנת ההקמה של הפועל קטמון התאפיינו אפוא במתח מתמיד בין ניסיון להתרחק מתדמית של קהילה פוליטית מובהקת לבין הניסיון לבסס את ערכיה המוסריים והפוליטיים. המאבק הזה מאתגר את השיח ההגמוני על אהדת הכדורגל האותנטית ובו-בזמן הוא גם משתתף בו.

מאת ראובן רובינק
למושל הצבאי יש דאגות אחרות… איך להיפטר מהם. לכך יש שיטות שונות. ועיקרו של דבר – להמאיס עליהם את החיים, כך שניפטר מהם ויעזבו "מרצונם החופשי". תוך כדי כך העוולות נשפכות כמו משק מחורר. הנרדפים חסרי ישע וללא הגנה.