מאת עודד גולדרייך
הוויכוח איננו על עובדות שונות או על תיאוריות של משפט, צדק, פוליטיקה וכדומה; אשר מפרשות את העובדות ומציעות דרכי התייחסות אליהן. הוויכוח האמיתי (והסמוי) הוא בין מי שמבקש לחשוף את האופי האמיתי של מדיניות הפיתוח של הארץ לבין מי שמבקש להמשיך להסתיר או לא לראות את האופי הזה.
ישראל
על הפולמוס סביב פסק הדין במשפט אלעוקבי
שבוע אחר שבוע אנו דורשות: די לכיבוש
מאת יהודית ורשבסקי
התחלנו כקומץ נשים שהחליטו לצאת לרחוב ולהניף יד כדגל אזהרה שחור, המכריז לא! ודי לאותו כיבוש מתמשך, שאוכל בנו כל חלקה טובה. כף היד השחורה מטיחה אמת ומתריסה נגד אות הקין של הכיבוש הטבוע במצחנו כולנו.
לשאלת התקיפה באיראן
מאת אלי לינדר
יש רק גוף אחד במדינת ישראל המוסמך להכריע בשאלת התקיפה באיראן, וזהו המוסד. יש רק מקבל החלטה סופי אחד, ראש הממשלה. יש לקוות שהוא יודע להיות קשוב למוסד יותר משהוא קשוב לשריו. זהו עניין לאנשי מודיעין לענות בו. לא לאנשי סיירות.
מנהיג פלסטיני נערץ קורא לשינוי מדיניות
מאת ראובן קמינר
מרואן ברגותי, אולי המנהיג הנערץ ביותר בקרב הציבור הפלסטיני, פרסם לפני כ-3 שבועות מתוך תאו בכלא של הכיבוש מכתב ובו קריאה לפעולה בלתי שגרתית. מדובר למעשה בביקורת נוקבת נגד דרכה המדינית של הרשות הפלסטינית.
לפני שירת הברבור
מאת חיים ברעם
הימין מנצח בקרב על התודעה, ואף נטש לאחרונה את כל המעצורים שנבעו מרגש נחיתות מסוים כלפי האליטות הליברליות. כך איבד מחנה השלום הדמוקרטי את רוב משלטיו בחברה ובתרבות. במציאות כזו מתכווצת האליטה האינטלקטואלית לתוך בונקר במערך פסיבי של מגננה והתנצלויות על עצם קיומה.
סוריה: תרגיל הטעיה – אחד מיני רבים
מאת ראובן קמינר
בנקודה תקשורתית רגישה שאין כמוה, פועל "רויטרס" בצורה שמטשטשת את ההישג של הפסקת האש בכלל ואת הישגו של ענאן בפרט, כדי לרמוז לעולם כולו שקופי ענאן מאוכזב ופגוע מכך שסוריה מחבלת בהפסקת האש. המסר כולו הוא מסולף ונמסר על סמך מקור אנונימי ובלתי מוסמך לחלוטין.
המסר של גינתר גראס
מאת משה יהודאי
גינתר גראס חולל סערה בשירתו "מה שחייב להיאמר". התגובה הישראלית האופיינית הייתה כצפוי דחיה, ביטול ולגלוג, תקיפת אישיותו, וכמובן ציון עברו כאיש ה"וואפן אס אס", אולם הרבה פחות, היתה התייחסות לתוכנה של שירתו.
על משפט אלעראקיב וזכויות הבדואים
מאת ד"ר ת'אבת אבו-ראס
בתור חוקר ומרצה בנגב, עקבתי אחרי משפטו של נורי אלעוקבי, ונכחתי במספר ישיבות בבית המשפט עצמו. רציתי להאיר את כל ההשתלשלות מנקודות מבט נוספות, אשר עדיין לא עלו בדיון על פסק הדין, והם תחושות האזרח הערבי מול פסק הדין, ותפקידה המכריע והבעייתי של המומחית מטעם המדינה.
סמרטוט אדום: גינתר גראס וחירות שהפכה לעבדות
מאת גדעון ספירו
הפארסה הישראלית סביב גראס הגיעה לשיאה כאשר שר הפנים אלי ישי, הספוג בגזענות בוטה, הודיע כי הוא שולל מגינתר גראס את הזכות לבקר בישראל. זהו אות כבוד לגראס.
הממשלה רוצה לעודד את צריכת הבשר, האם זה טוב?
מאת יוסי וולפסון
במקום לקצץ את המכסים על בשר בקר ועל עגלים חיים, יש להוזיל מזונות מקיימים: מזונות בריאים ומקומיים, שפגיעתם הסביבתית קטנה ושאינם כרוכים בפגיעה בבעלי-חיים.
האביב הפלסטיני השחור
מאת הרב אליהו קאופמן
קרוב לשישים וארבע שנים – עם שלושה פצעים עונתיים שלא הגלידו, חיים הערבים בישראל והפלסטינים בכל מקום את ה"אביב השחור" כתקופת אסונם בזמן שזו היא בדיוק תקופת שמחתם של אלה הדורשים מהם "נאמנות למדינה".



