מאת שחר בן חורין
נחוצות הפגנות משמעותיות של אנשים עובדים וצעירים, ישראלים ופלסטינים כאחד, שיידרשו צדק חברתי ושלום, שייקראו להפסקת המצור וההתקפות על עזה וגם להפסקת ירי הרקטות ממנה, שייקראו להיאבק בהתקפות ממשלת נתניהו על העובדים והעניים ושייצאו נגד חרחורי-המלחמה של ממשלת ההון, שפניה כעת למלחמה עם איראן.
מאת חיים ברעם
סקרי דעת הקהל אינם משקפים התלהבות עממית מיוחדת מהמלחמה שבנימין נתניהו ואהוד ברק מתכננים נגד איראן. בינתיים האזרחים הם די פאסיביים, אולי מצפים לעלייה של רבע אחוז במחיר הגבינה כדי באמת להתקומם.
מאת שמואל אמיר
"ביטחון ישראל" הוא ביטוי שאינו מש מפיהם של קברניטי ישראל, אלא שכרגיל ביטחון ישראל מפורש על ידיהם כסיבה למלחמה, או לפחות לפעולה מלחמתית כמו הכוננות הנוכחית לקראת התקפה על איראן.
מאת גדעון ספירו
אם נסיר את כל מסכות הליטופים וחלוקת המחמאות ההדדית מביקורו האחרון של ראש המשלה בנימין נתניהו בארה"ב, נישאר עם התופעה הייחודית של מדינה קטנה המנסה להאיץ במעצמה עולמית ליזום מלחמה.
מאת פדרו גולדפרב
שנה נוספת ברציפות, שביישובי האזור נשמעות אזעקות והתפוצצויות של רקטות, פצמ"רים וקאסמים במקום לשמוע את צחוקי ילדנו החוגגים את החג… שנה נוספת שקשה להירדם, קשה לישון, קשה לנשום. האם אין דרך אחרת? עד מתי האלימות? האם פעם נוספת יגידו לנו ש"אין עם מי לדבר"?
מאת חדוה ישכר
הצלחתו (הרת האסון) של נתניהו בדחיקת הסכסוך הישראלי-פלסטיני אל מאחורי מסך האובססיה האיראנית, תוך העמקת הכיבוש והרחבת האפרטהייד, מלבה את התסכול הפלסטיני בשטחים הכבושים. שוק העבודה הפלסטיני, הדל בהזדמנויות תעסוקה, דוחף יותר ויותר עובדים לחפש את פרנסתם בישראל ובהתנחלויות, חרף הניצול ולמרות ההשפלה הכרוכה בבקשה להיתרי מעבר.
מאת חיים ברעם
בתקשורת אנחנו שומעים על הפוליטיקאים, על מריבותיהם ועל חזונם הרדוד בדרך כלל. אבל בורסת השמות איננה חשובה, אלא העמדות הרעיוניות והאינטרסים שהן מסוות. המחאה והרטוריקה הסוציאל-דמוקרטית אינם אלא גלולת הרגעה, המתלווה לסירוב לטפל בשורשי המציאות הבלתי שוויונית ובפערים הבלתי נסבלים שהיא יוצרת.
מאת בנימין גונן
גישתנו לשאלה הלאומית, לעומת זאת, היא מעמדית; אנו רואים את שורש הבעיה באנטגוניזם בין מעמדות, ולא בין לאומים. הן ליהודים, הן לערבים יש אויבים, אך הם אינם מוגדרים על פי הלאום. האויב הוא מעמדי, ומסוכן לשני העמים כאחד, שכן ההמונים בני שני העמים סובלים ממנו.
מאת זיאד מדוח
ניתן לתאר את המצב ברצועת עזה בשתי מילים: שיתוק מוחלט. מול המשבר ההומניטארי, תושבי עזה רבים שואלים: איפה הארגונים לזכויות אדם? איפה העולם המתקרא "חופשי"? איפה המצפון האנושי?
מאת יובל הלפרין
משה גבזה החל משחר נעוריו לעסוק בפעילות פוליטית. המאמרים בספרו "סימני דרך" עוסקים בנושאים שונים ומגוונים, אך מתלכדים יחד לתפיסת עולם כוללת ומגובשת, של אדם שהמאבק לצדק ולשלום הוא דרכו, והמרקסיזם לניניזם נר לרגליו.
מאת ראובן קמינר
לפני שבוע נפגשו הישראלים והפלסטינים בעמאן על פי הזמנתו האדיבה של הוד מלכותו ובחסות הקוורטט. המלך ביקש מהפלסטינים לקפוץ אליו לביקור כדי להגיד שלום מכיוון, או למרות, שטוני בלייר, הידיד הדגול של העם הפלסטיני, יהיה נוכח. בנוסף, יתארח אצל המלך באותה שעה נציגו של ביבי לעניין הפלסטינים, העו"ד יצחק מולכו. מי יכול לסרב למלך?
