מאת דורון ושי
הדברים הבאים הם תיאור השתלשלות העניינים היבשה כפי שחווינו אותה ביום שישי ה-23 בדצמבר. הפגנה בכפר נבי-סאלח, שבועיים אחרי הרצח של מוסטפא תמימי. החיילים מקבלים פקודה לרוץ אלינו. הם רצים ותופסים אותנו, מורידים אותנו על הברכיים ואוזקים אותנו עם אזיקוני פלסטיק.

מאת חיים ברעם
גם אותי עצמי פוקד המשבר. נכון שבעשרים השנים האחרונות חשבתי (אולי בעצם קיוויתי) שבאמצעות פתרון החלוקה נגיע לבסוף לפדרציה משותפת אבל עתה נראה ששלב שתי המדינות איננו מעשי. הדילוג עליו הוא כואב אבל הכרחי, גם משום שלא נותר לנו הרבה זמן להציל את עצמנו ואת ילדינו.

מאת גדעון ספירו
לאחרונה אנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של בעלי הון השודדים את הציבור לאור היום. קרנות גמל ופנסיה המנהלות את חסכונות הציבור משקיעות באגרות החוב וכאשר מגיע מועד הפֵּרעון, אומר הטייקון: מצטער, החברה הפסידה ואינני יכול לשלם. הציבור שנתן אמונו בשיקול הדעת של מנהלי הקרנת, מפסיד את כספו.

מאת אלמה ביבלש
אני יודעת שאסור לנו לשבת בצד. איבדנו את הפריבילגיה והזכות לוותר על פעולה. הבחירה שלנו פעילי סולידריות ושלי באופן אישי, בחירה שגם אחרים שותפים לה, היא עמידה בשטח. לצד הפלסטינים במאבק משותף, היכן שהעוול מתרחש, תוך נכונות להגיע אל  המקומות ולעמוד במצבים בהם הוא מרים את ראשו.

מאת הרב יחיאל גריינמן
מעבר לדיבורים קיימת מציאות בשטח: הצבא ואנשי המאחז הבלתי חוקי משתפים פעולה. יד רוחצת יד להנצחת הכיבוש ולנישול החקלאים הפלסטינים מאדמותיהם.

מאת חיים ברעם
להתנערות מהצביעות יש היבטים פוליטיים חד-משמעיים, ולברוטליזציה של החברה שבה אנחנו חיים ישנה משמעות עמוקה, הנוגעת לחברה אבל גם לחיים הפרטיים של כל אחד מאיתנו. הכחדת הצביעות והחלפתה בדמגוגיה ברוטאלית, גזענית ופשיסטית נובעות מתבוסת האליטות הישנות ועוד יותר מבגידתן אפילו בערכים המפוקפקים של "שיח לוחמים".

מאת גדעון ספירו
זה רק עניין של זמן עד שמתנחלים יפעילו את נשקם נגד מתנגדי הכיבוש הישראלים. אין מנוס,  אלא להתחיל להצטייד באמצעי הגנה, כמו קסדות ואפודים חסיני ירי. פעם זעקנו בהפגנות "הפשיזם לא יעבור". הוא עבר בשעתו בספרד והוא עובר עתה בישראל. להכין את הדרכונים.

מאת שמואל אמיר
במבחן התוצאה בין הימין ושמאל, השמאל יצא בשן ועין. הוא וודאי לא הוכיח חוש מציאות או ראייה למרחוק. להפך, דווקא  אנשי ימין (ובעזרת רבים מן השמאל הציוני) הגשימו את מדיניותם בהצלחה מעל ומעבר למה שיכולנו לתאר לעצמנו בימים ההם.

מאת נדב שרון
האם ענתות דומה יותר לסדום או לגבעה שבבנימין, הידועה בגלל אותו מעשה נורא בפילגשה? מצד האלימות, כולל האלימות המינית, ענתות דומה לשני המקומות. אני לא בטוח איזה עונש גרוע יותר – הפיכתה של סדום או מלחמת האזרחים העקובה מדם אשר בה שילם גם העם כולו מחיר כבד כפי שהיתה בגבעה.

מאת חיים ברעם
ישראל יכולה גם עתה לנצל את אדישותם של אנשי עזה לגורלו של ברגותי ואת האווירה השוררת כאן אחרי שחרורו של שליט, כדי לשחרר אותו באורח חד-צדדי, על פי החלטה ריבונית ולא בלחץ של פיגועים או חטיפות. דווקא שחרור חד-צדדי של ברגותי היה מעביר את היוזמה המדינית וההסברתית לידי ישראל.